כשיצא השיר "דרך ארוכה" בשנת 79' עמית באומל בקושי נולד. זה לא ממש הפריע לו לחדש את הקלאסיקה הזו של גלי עטרי ולהוציא אותו כסינגל שני מתוך 'ברווז', אלבום הבכורה שלו, שייצא בעתיד הקרוב. למרות האינפלציה ההולכת וגוברת בגרסאות כיסוי בשנים האחרונות באומל בן ה-29 התעקש להוציא דווקא את השיר הזה, היחיד באלבום שלא נכתב על ידו.
"אני אדם נוסטלגי והשיר הזה הולך איתי כבר מגיל 13. גלי עטרי שרה אותו בזמנו בסרט 'דיזנגוף 99' אני הבאתי אותו ממקום של תסכול וקושי. בהקשר של גיל ההתבגרות. זו הייתה תקופה לא חזקה, שלא ידעתי אם יהיה טוב".
ללהקה הראשונה בה התחיל באומל לנגן קראו 'סינרגיה', לא אותה להקת 'סינרגיה' המוכרת היום. מתופף הלהקה, אמיר מאיר ז"ל, נהרג בלבנון, מוות שהשפיע עליו רבות. מאז הספיק באומל לגנוז אלבום שלם, "זו הייתה נקודה שהעירה אותי וגרמה לי להתעסק במוסיקה בצורה מקצועית ויותר רצינית. החיים עברו לנגד עיני והבנתי שזה מה שחשוב בחיים. יש שיר אחד באלבום שלי בשם 'המוטות של אמיר'. הוא נכתב כשאמיר היה חי, אבל כמו שיר לזכרו. אני חושב שאמיר היה גאה באלבום".
הסינגל הראשון שלך 'עף', הוא שיר רוק עם לחן מצוין, שונה מאד משאר השירים.
"לא הלכתי נגד משהו. בהתחשב בשירים שיש לי זה מייחד אותי, ומצד שני השיר מהווה דלת כניסה
למוסיקה שלי. הרגיש לי נכון להוציא אותו. להפתעתי הוא התקבל די יפה ביחס לזה שהוא שיר רוק. לא
נטרקו דלתות".
-בתחילת הקמפיין לאלבום פתחת באתר הרשמי שלך עצומה ואמרת שלא תופיע עד שיהיו 3,000 חתימות
"אם יהיו 3000 חתימות זו תהיה גושפנקה בשבילי לצאת לדרך. האם היא מציאותית? אני לא יודע, אבל זה מה שמתאים לי כרגע. אני אבנה הופעה שאהיה שלם איתה. לא ראיתי עוד סינגר-סונגרייטר בארץ שמצליח דרך הופעות. זה קורה אצל להקות, הלהקות נבנו מהשטח, אבל אמנים בודדים היו זקוקים יותר למדיה. התחושה היא שאם אצא להופעה זה לא יתפתח וזו השקעה מאד גדולה. אני אופיע בהופעה שתכבד את הקהל ואותי ואעשה זאת רק כשארגיש שאנשים יבואו".
-בתור דוקטורנט לפסיכולוגיה קלינית, ממה סובלים זמרי הדור החדש לדעתך?
"אני יכול לומר שהם סובלים מהשיטה. אני אשפוט את השיטה ולא אותם. אין פלורליזם מוסיקלי באמת. האלטרנטיבה די גוועת. בשנות ה-90 הייתה פריחה והיום זה לא קיים. המוסיקאים נאלצים להצטמצם למרחב יותר קטן של סגנון מוסיקלי כדי להישאר רלוונטיים ולהגיע לקהל. אני חושב שהאינטרנט אכן לטובתנו, כי הוא מקצר את המרחק בין הקהל למוסיקאי, אבל כרגע זה לא ממש רלוונטי. אני מאמין שעדיין הקהל זקוק לסלקציה ושיהיה מישהו שיגיד לו מה טוב ומה רע, אחרת לא יהיה לו עניין. אנחנו נמצאים בתרבות של סלבריטיז ומחפשים את המישהו המפורסם שמקבל ציון טוב. לא סתם ב'כוכב נולד' צריך שופטים כדי שמישהו יגיד שזה טוב וזה רע. הקשר בין האמן לקהל יכול להצטמצם, אבל הקהל צריך דמות תאגידית וממסדית שתקבע לו".
-ומה עמית הפסיכולוג היה אומר על עמית הזמר?
"שיש בו אותנטיות ורגש עז. אני חושב שאני הולך עם הרגשות שלי בשירים עד הסוף. הרגש לא מגיע דרך מסכה או מעטפת של דברים. אני לא אוהב שאמן מדבר על דברים ולא מביא את החוויה שלהם. לדבר על לצרוח בלי לצרוח נראה לי לא אמיתי. או אמן ששר בשמחה על משהו עצוב אבל הוא לא מביע את העצב באמת".
ת.ז. עמית באומל
מגורים: "תל אביב במקור מפ"ת".
השפעות: "סמשינג פמפקינס, פורקיופין טרי, פורטיס סחרוף ועוד".
לנצח את השיטה: "השירים הקצרים שלי מתאימים יותר לשיטה, אבל אני לא בטוח שזה נכון. צריך להביא ביניהם משהו ייחודי משלך. אם הוא יבוא ממקום מגניב יש לו סיכוי להיות יותר מושמע. אם זה יבוא ממקום כבד תהייה בעיה. באלבום הזה לא כל כך ויתרתי, אבל אולי בהמשך אני אלך לעיבודים של ביטים יותר גבוהים שישמעו יותר מגניבים עם הרגשה קלילה יותר".
הצלחה מבחינתך: "לשיר בעצרת יום זיכרון בכיכר רבין. זה סוג של כניסה וחדירה לתרבות הישראלית. יש משהו מאד ישראלי בערב הזה. מעבר לזה קהל קבוע שמחכה לחומרים ושהמוסיקה תממן את עצמה".
מהיום בעוד 10 שנים: "אתבסס בתחום הפסיכולוגיה ובמקביל אצור".
הדבר הכי טוב שקרה למוסיקה הישראלית: "'ג'ירפות'. אני חושב שהם שילוב נדיר בין מקוריות ונגישות".
אלבום אחרון שקנית: "'עיר' של שלומי שבן".
למי בא לך לתת סטירה: "יש הרבה כאלו במוסיקה הישראלית אבל אני אשמור את זה לעצמי".
