"עשיתי פה פרויקטים שונים והופעתי במשכן לאמנות הבמה מול אלף איש, אז זה לא שלא מכירים אותי. אני לא שרית חדד אמנם ואני גם לא רוצה להיות. המוזיקה שאני עושה היא ג'אז ואני הרבה יותר מוכרת בארה"ב ובאירופה". את הדברים האלו מספרת ענת פורט, פסנתרנית הג'אז המצליחה ונציגת ישראל בלייבל ECM, שמוציאה בימים אלה את אלבומה החדש "And If" שלוש שנים אחרי אלבומה הקודם "A Long Story", שקצר ביקורות מעולות בארץ ובעולם.
אחרי שהות בת 17 שנים בניו יורק, חזרה ענת פורט (40) לארץ כיוון שלטענתה מיצתה את עצמה ב"תפוח הגדול". "הגעתי הרבה יותר רחוק ממה שחלמתי אי פעם להגיע אליו, למצב שבו היום יום הניו יורקי שחק אותי. הבנתי את הרעיון ולא בא לי יותר. בא לי לעשות דברים שבניו יורק קשה לעשות ופה יותר נכון להתרכז בהם. אם אני אגיד שפה יש איכות חיים לעומת ניו יורק לא יאמינו, אבל זו האמת".
-תני דוגמה.
"אני לא מדברת על משהו חומרי אלא מבחינת אורח חיים. כאן יש אווירה יותר משפחתית, עם סוג של משהו שבטי או עדרי. אני אוהבת את זה ואת הטירוף שיש פה. פה תמיד אספיק לשתות קפה עם חברה בסוף יום מוטרף ושם בנו יורק לא, כי צריך לתאם מראש, לנסוע שעה בסאבוויי. שם מתנהלים עם יומנים והלוז לא מאפשר שם את הספונטניות".
"ג'אזיסט עושה אמנות,לא כדי לכבוש ולהתפרסם"
-איך הגעת לחברה היוקרתית ECM?
"יצרתי קשר עם פול מושן, היום בן 80, אחד המתופפים המעולים, שניגן עם קית' גארט ועם הטריו של ביל אוונס שהיה אחד החשובים בעולם ועליו גדלתי. מושן הוא התאהב במוזיקה שלי, לקח אותה לחברת ECM ומאז אני שם. אלו דברים שלא קורים כמעט והלייבל הזה היה לייבל חלומותיי מאז שהתחלתי לשמוע מוזיקה. זה נראה לי פנטזיה לחלוטין".
-הסגנון שלך לא מיועד לקהל רחב.
"מוזיקאי ג'אז לא נהיה ג'אזיסט כי הוא רוצה להצליח כמו מדונה. זה שכרגע אני נמצאת בלייבל כזה אדיר ועושה סיבובי הופעות בעולם ומשלמים לי תמלוגים זה חלום בהתגשמותו. ברור שיותר נחמד להגיע ליותר אנשים, אבל ג'אז זה משהו שאתה רוצה לעשות כאמנות, לא כדי לכבוש באמצעותו משהו אחר או להתפרסם.
"הקהל שלי הוא קהל מגוון. אני לא יכולה לומר שבאים לשמוע אותי רק אנשים צעירים או מבוגרים או רק מאזיני ג'אז. יש אנשים שאוהבים קלאסי וגילו עניין, או אנשים שלא אוהבים ג'אז וזה איכשהו התחבר אליהם".
-איך התחלת?
"המנטורית, המוזיקאית והאישה הקסומה נעה בלאס היתה האדם שעודד את היצירתיות שלי מגיל צעיר. אחרי שהתחלתי ללמוד פסנתר קלאסי היצירתיות נשארה איתי וגיליתי את עולם הג'אז והאלתור. נסעתי לארצות הברית בגיל 22, למדתי תואר ראשון בג'אז ואחר כך למדתי הלחנה ועוד כמה דברים, אבל מבחינת חיים מוזיקליים השהות בניו יורק היא המורה הכי טוב".
-היית בשב"כ. מוצאת קשר בין התפקיד הזה לג'אז?
"השב"כ הוא סוג של חברה סגורה ודיסקרטית וגם עולם הג'אז בצורה מסוימת הוא חברה סגורה. אנחנו רוצים שאנשים ישמעו אותנו ולהיחשף אבל בתכלס מוזיקאי ג'אז הם עם די אזוטרי".
ת.ז. ענת פורט
מגורים: תל אביב
השפעות מוזיקליות: פרינס, אלביס קוסטלו, אגברטו ג’יסמונטי, הביטלס, באך, ביל אוונס, ציוץ הציפורים בבוקר"
לנצח את השיטה: "לחיות בצידה".
הצלחה מבחינתך: "להמשיך לעשות את מה שאני עושה, וכמה שיותר".
מהיום בעוד 10 שנים: "אשמח אם יהיו מאחוריי עוד הרבה קונצרטים, כמה אלבומים נוספים, שיתופי פעולה מעניינים, ובעיקר יומיום בריא וכייפי בחברת אהוביי".
אלבום אחרון שקנית: "של אנואר ברהים, נגן עוד ומלחין טוניסאי".
הדבר הכי טוב שקרה למוזיקה הישראלית בשנים האחרונות: " נדמה לי שבארץ פחות נצמדים לשטאנץ. מעבר לזה מיכאל גוטליב הוא מוזיקאי איכותי שעושה מוזיקה פופולרית ברמה הגבוהה ביותר".
למי בא לך לתת סטירה: "למי שלא חושב בכוחות עצמו. זו לא סטירה חזקה, אלא נעימה כזאת, שמתפקדת כמו 'בוקר טוב', כי לא תמיד הבנאדם מודע לכך שהוא רשאי, או יכול לעשות זאת".
* ענת פורט תופיע באוניברסיטת בר-אילן (26.10) בכוכב השמיני בהרצליה (28.10) ובהופעת השקה חגיגית לאלבומה בזאפה תל אביב (1.11).