אבי עדאקי (33) הוציא השבוע את אלבום הבכורה שלו "מודע אני", שכולל שירים שכתב בין השנים 1997-2007, שלא אמורים לעשות לכם נעים בגב. עדאקי שר על געגוע למנהיג אמיתי, על התמסחרות, פרסומות, תאוות בצע ועוד. "במידה מסוימת אני זמר מחאה", הוא אומר. "מפריעים לי המון דברים במדינה, אבל אין לי כוח לשנות אותם, לפחות לא כרגע, אז בינתיים אני שר על זה. יש בי הרבה אהבה אבל יש דברים שחייבים למחות עליהם כי אין אופציה אחרת. אני לא רוצה לשיר לאנשים כדי שישימו רגלים על השולחן ואני אעשה להם זולה ונעים באוזן, אני רוצה שדברים יחדרו עמוק. לא נראה לי שאני מפחד להשתמש בביטויים שיזקפו לאנשים את האוזניים ושינערו אותם מהאדישות שהם נמצאים בה".
-מה חסר לנו?
"ב'קשה להיות משה' אני אומר שקשה להיות מנהיג. משה רבנו היה המנהיג הכי גדול שהיה ביהדות. הוא היה כבד פה ולשון והוא נמדד במעשיו בסופו של יום. הפוליטיקאים שלנו יודעים לדבר, אבל במעשים זה לא מוכיח את עצמו. גם בתקשורת יש פופוליזם. מאכילים אנשים בהרבה חרא, כמו הריאליטי למשל, והם מחכים עם פה פתוח, לא מריחים אפילו לפני שמכניסים לפה אלא פשוט בולעים כל דבר. קשה לי עם ההמון הזה".
"בכיתי וצחקתי ביחד כשכתבתי את השיר"
-קראת לאלבום "מודע אני" משחק מילים עם "מודה אני" של מאיר אריאל ז"ל.
"שיר הנושא נכתב מתוך דיכאון קשה. בכיתי וצחקתי ביחד כשכתבתי אותו. הייתי במקום נמוך. הפרבולה הזו של החיים, פעם למעלה פעם למטה. שם אני חי. במידה מסוימת זה שיר פילוסופי. האמת היא שעדיף לא לדעת, כי אלו שאין להם מודעות קל להם יותר והדברים עוברים לידם. מי שלא מצליח לראות לעומק נהנה מהרבה דברים. המודעות היא עול".
-איך התחלת?
"התחלתי לכתוב שירים בזמן הצבא וניגנתי על כלים שונים. לא למדתי מוזיקה בצורה מסודרת כי יש לי בעיה עם מסגרות. הופעתי קצת בבארבי ואז התחלתי לעשות אלבום אולפן שהתפוצץ, כי עבדתי עם שני מוזיקאים מלומדים מידי, בוגרי ברקלי, שלא נתנו לי להתבטא בשיט. בדיעבד גם אני לא הייתי בשל וזה לא היה הזמן שלי. את האלבום הנוכחי רציתי לעשות עם אנשים מהתעשייה, אבל לא הצלחתי להשיג אותם. הבנתי שאני צריך לעמוד במה שהצבתי לעצמי מבחינת זמנים ועמדתי בזה יפה. אין לאלבום אולי סאונד, אבל יש לו משמעות מבחינת תוכן".
באחד הפורומים כתבו על עדאקי שהוא משפריץ ביטויי חרמנות ובשיר "גנים של גמד" הוא שר: "יש לי גנים של גמד וזין של חמור, ויש לי חשק כמו ארנב עם כוח כמו לשור, ורעמה כמו אריה אני חופשי כמו ציפור, כן במיטה אני נמר, רק שעכשיו אני שיכור".
"אני רוצה למכור את הדיסק בח"י שקלים"
"השיר נכתב ב97' ורלבנטי גם היום למרות שרעמה של אריה כבר אין לי", מסביר עדאקי. "הוא היה נכון לגיל 22 עם אלכוהול ואגו. בחורה כתבה ביקורת מהופעה שלי באוזן-בר, אבל ביטויי חרמנות לא זוכר שנתתי שם יותר מידי. בכל אופן חרמנות טבועה בי כי אני תימני וגם מזל עקרב".
-אמרו לך שיש לך מראה של מיכאלאנג'לו.
"אני אוהב להיות מאחורי הזקן. זה יותר נוח מלהיות מגולח ויפיוף. כשאתה מאחורי זקן זה מקרב אנשים נכונים ומרחיק אנשים לא נכונים. הזקן מסנן את האנשים שלא צריכים להיות סביבך. אני רואה את זה גם מאנשים בסביבה הקרובה אליי. מי שלא נרתע מהזקן אני בעדו. הכרתי הרבה אנשים מעניינים בגלל המסכה הזו. בלי הזקן אני נראה עם בייבי פייס וזה משנה את ההתייחסות וזה לא מתאים לאישיות שלי".
-הוצאת את האלבום ב-250 עותקים רק לאנשים קרובים.
"לא היו לי כוונות שהאלבום ייצא בתפוצה גדולה כי הוא אישי, קטן ולא עבר עריכות דיגיטאליות. הייתי חייב להוציא אותו כי חבר טוב אמר לי פעם שהאויב של הטוב זה הטוב ביותר ואם אהיה פרפקציוניסט הכל יישאר במגרה. הבעיה היא שאני רוצה שהוא ייצא בזול בח"י שקלים, לא למטרת רווח ואני צריך לריב עם מוכרים".
ת.ז. אבי עדאקי
מגורים: ת"א
פרנסה חוץ ממוזיקה: "במעגל האבטלה כרגע".
השפעות מוזיקליות: "מאלביס ועד שריף, מזרחי, שלום חנוך, איפה הילד, נקמת הטרקטור, תיסלם, בנזין, גם הגבעטרון עושה לי את זה. קווין, דייר סטרייטס, צ'רלי גרסיה מארגנטינה וכל מה שאותנטי ואמיתי".
לנצח את השיטה: "אני לא יכול לברוח ממנה אבל לא רוצה לרדוף אחריה".
הצלחה מבחינתך: "להתפרנס ולפרנס משפחה בכבוד, מאמנות".
בעוד 10 שנים: "מקווה שאעבור דירה כבר".
אלבום אחרון שקנית: "נקודה טובה - שולי רנד"
הדבר הכי טוב שקרה למוזיקה הישראלית בשנים האחרונות: "קול הקמפוס".
למי בא לך לתת סטירה: "שומר על זכות השתיקה".