10. Benny Blanco and Tainy ft. Selena Gomez and J Balvin – I Can’t Get Enough
בני בלנקו ממשיך במסע לקדמת הבמה ומגייס לצידו את מפיק הרגאטון טיין. ביחד הם גוררים את סלינה גומז וג'יי בלווין לסופר גרופ סופר מושקע ומלא ציפיות. התוצאה, לעומת זאת, מנומנמת קלות. ההפקה מתבססת על ליין שדומה במעט ל-Mi Gente, וגומז נשמעת כאילו גררו אותה לאולפן ההקלטות. גם באלווין לא הכי מציל את המצב ובעיקר נשאב אל תוך הסיטואציה. פוטנציאל גדול, מימוש חלקי ביותר.
9. Ellie Goulding – Flux
האם אנחנו זקוקים לעוד בלדה בשחור לבן של אלי גולדינג? הזמרת הבריטית שתציין השנה 10 שנות פעילות הוציאה השבוע סינגל חדש, כנראה מתוך אלבום עתידי, בו היא מחצינה את הצד הרגשי שבה. עד כמה שרצינו ליפול שדודים מול מפגן הרגשות הזה, הקטע בעיקר עורר בנו געגועים לאלי גולדינג של תקופת האלקטרו-פופ, שם לא הכל היה מוגש בכפית. הבלדה החדשה של גולדינג יפה, כי זו בלדה וזה המרכיב העיקרי של הז'אנר, אבל לא עלינו למרומים, מקסימום מכורבלים וצופים בגשם מבעד לחלון.
8. דודו פארוק – מים
הבועה של דודו פארוק מתחילה להתנפח מעבר ליכולת הקיבול שלה. אחרי שכמה שידורים חיים הראו שהפרסונה לא מצליחה להחזיק מעמד בצילומים לא ערוכים, הגיע השיר, ובעיקר הקליפ הנוכחי. הקליפ כל כך מניפולטיבי שהוא דוחף לשים דגש על השיר עצמו, שיציל את המצב. ואיזה מזל על קיומה של הפרספקטיבה. נכון שהחלק הבולט בשיר הוא פנטזיית פורנו מילפית מהזן הנמוך ביותר, אבל הביקורת הלא סמויה – על אמהות שמבקרות את הזמר אבל מעריצות אותו בסתר – מחזיקה את השיר באוויר ובעיקר את הראפר מלצלול לאזורים המגוחכים.
7. Nick Murphy – Sanity
מאז שניק מרפי (לשעבר צ'ט פייקר) חזר לשמו המקורי, הוא איבד את המוג'ו. השירים שהוציא היו ניסיוניים מדי לקהל שצבר שלא התלהב לא מהשם ה"חדש" ובטוח שלא מהכיוון הנלווה. את הלקח הקשה אפשר לשמוע בשיר החדש שלו. מרפי לא רק שחזר לשורשיו שנעו בתחומי הגרוב אלקטרוני-לייט, הוא נכנס כעת עמוק יותר לעולם הפזמונאות הקליטה ולרגעים נשמע כמו ג'מירוקוואי. אי אפשר להגיד שניק מרפי מתכחש לאמת האמנותית שלו, הוא מראה שפנים רבות לה, ואפשר לחלוטין שלפחות פרצוף אחד יהיה כיף להאזנה בלי לשבור את הראש.
6. Jonas Brothers – Sucker
גורלה של כל להקת בנים שהתפרקה היא להתאחד, והחיבור מחדש של האחים לבית ג'ונאס היה רק עניין של זמן. אמנם אף אחד מהשלושה לא נעלם – קווין הבכור השקיע את זמנו בריאליטי זוגי בערוץ E!, ג'ו הסנדוויץ' המשיך לקדם את הקריירה המוזיקלית עם DNCE, וניק הצעיר שעסק בכל החל מאלבומי סולו, דרך קריירת משחק ועד לקוק טיזינג הכי מעייף של העשור. השיר החדש הוא חזרה מרעננת. הם לא מנסים להראות בכוח שהנערים גדלו ונשארים עם רוח שטות. הם לא שכחו מצד שני שכבר לא מדובר בלהקה של ילדים וקיימת קריצה ותחכום קל בהפקה שלא באה לרצות את המידי. קאמבק מוצלח בסך הכל.
5. Solange – Stay Flo
יש משהו בעייתי במעמד הנוכחי של סולנג', מי שהפכה מהאחות הקטנה לאחת הפיגורות הנחשבות בעולם המוזיקה ה"איכותית". הבעיה היא שלא משנה מה היא תעשה, לא מעט עיתונאים ואנשי "איכות" יעופו עליה. האלבום החדש למשל, הוא כבר מעצבן מאופן היציאה שלו – יצא במלואו, בלי בחירה בשיר מוביל, ועם סרט קצר, לא קליפ חס ושלום. כל אלה כאילו רוצים לומר – אני אמנית, לא רק מוזיקאית. כל זה גם גורם ללא מעט מאזינים לפרוש מההתחלה וככה כל ההשקעה הופכת למסננת סנובית במיוחד. די חבל בהתחשב בזה שכן מדובר באלבום טוב, יפהפה אפילו, עם כמה רגעים מעולים במיוחד כמו השיר המצורף. עכשיו רק להוריד במדד הפומפוזיות והחשיבות העצמית.
4. Billie Eilish – wish you were gay
שניה לפני שקייטי פרי פרצה היא שחררה שיר שנוי במחלוקת שהמשפט המרכזי בו היה "אתה כל כך גיי ואתה בכלל לא אוהב בנים". בילי אייליש נכנסת לאותו מקום בעייתי בשיר חדש, בו היא רוצה שהבחור שלא מחבב אותה יהיה הומו. אייליש שעושה מהלך חכם יותר לעומת פרי לא מכניסה את ההגדרה של הומואיות לתבנית סטריאוטיפית צרה. ההשוואה בין שני השירים משעשעת בהתחשב שקייטי פרי מתרעמת על צורת הלבוש וההתנהגות של גברי האימו, העולם בו בילי אייליש מתקיימת. למעשה הבקשה של האחרונה חמודה ונאיבית בסופו של דבר, ניסיון של הדחקה ללב שבור.
3. Vampire Weekend ft. Steve Lacy – Sunflower
לאחר האזנה ראשונית לשיר החדש של וומפייר וויקנד אנחנו חושדים שמישהו הגניב להם אלבום של שלמה גרוניך. אחרי שהפליאו הרמונית בקטע הקודם, החבורה של עזרא קוניג מתנסה בשירת סקאט ואפילו מצליחה שלא לעצבן אותנו. העניין מפתיע כל פעם מחדש – תמיד הייתה להם הנטייה להשתמש באלמנטים עם פוטנציאל גדול של תחכום יתר שמוביל מיאוס כללי. ובכל פעם הם מקלילים אווירה, עושים מוזיקה בשביל מאזינים ולא בשביל מוזיקאים וגורמים לנו להאמין שאפשר אחרת גם מבלי להתנשא.
2. Noah Kahan – Mess
נוח קהאן עוד לא הגיע לרגע האמת שלו. לפני שנתיים הוא זכה לרגע קטן של פריצה אחרי ששיתף פעולה עם ג'וליה מייקלס ב- Hurt Somebody אבל מאז - דממה. כל זה לא מונע ממנו להמשיך להכין את השטח עם שיר חדש, המנוני בטבעו, שרק מחכה לכבוש את כולם. ב-Mess קהאן מגולל את מצבו מאז שהחל את הקריירה שלו כמוזיקאי שיוצא לסיבובי הופעות, כביכול לא משהו שכל אחד יכול להתחבר אליו. רק שיש תחושה מאוד ביתית בשיר שמהלל את הדברים הפשוטים, וזה כל הקסם.
1. The National – You Had Your Soul with You
כבר באלבום הקודם, דה נשיונל פלרטטו עם הצד הקצבי שבהם. השיר שיצא שבוע לוקח עוד צעד בכיוון ומראה שהלהקה בקטע של להתפתח. לא רק שהם ממשיכים להתרחק מהבסיס, הם עשו את הבלתי יאומן והביאו מישהו נוסף לשיר. ליתר דיוק מישהי, גייל אן דורסי שבעיקר ידועה כחברת הלהקה של דייויד בואי. מעט אחרי אמצע השיר הבריטון של מאט ברנינגר מפנה את מקומו לקולה הייחודי של דורסי וביחד הם שטים מעל המקצב הכאילו לא סדיר ומסיימים את השיר כמנצחים.
האזינו לכל שירי השבוע בספוטיפיי:
או באפל מיוזיק: