10. Kimbra – Everybody Knows
לורד היא לא היצוא המוזיקלי היחיד שיש לניו זילנד להציע. קימברה, מי שהתפרסמה בדואט עם גוטייה "Somebody That I Used to "Know, תמיד הייתה חריגה בעולם המיינסטרים בעקבות הניסויים שלה לערבב לא מעט עולמות מוזיקליים שלא תמיד נפגשים אחד עם השני. אותם הניסיונות אולי הרחיקו אותו מאהדת הקהל הרחב אך הביאו במקום זאת חבורת מעריצים אדוקה שהתרגשה מאוד לגלות את חזרתה השבוע בשיר חדש. למרבה ההפתעה, השיר לא בורח יותר מדי למחוזות רחוקים ובזכות פזמון די ישיר וקליט, הוא נשאר בעולמות המתקשרים יותר. אי אפשר להגיד שהיא התפשרה - המבנה וההפקה אינם מכוונים למקום ראשון במצעדים. באיזון הכולל קיבלנו שיר טוב ללא הצורך לשבור את הראש עליו.
9. Maroon 5 ft. Julia Michaels – Help Me Out
על עטיפת השיר החדש של מארון 5, חברי הלהקה מצולמים עם פילטרים של סנאפצ'ט. זה עד כמה הם מעודכנים. עוד מאמץ קשוח להציג לעולם עד כמה הם מעודכנים הוא סדרת האירוחים לאורך הסינגלים שלהם עד כה. הראפרים קנדריק למאר ופיוצ'ר, הזמרת SZA ועכשיו הגיעה תורה של ג'וליה מייקלס. היא עשתה את הבלתי יאומן – לעומת האחרים שנשאבו אל העולמות השגרתיים של אדם לוין וחבריו, מייקלס לקחה אותם אל העולם שלה. בכל זאת מדובר באחת מהכותבות היותר פורות ומצליחות כיום. ביחד עם דיפלו, שעזר בעדכון ההפקה, התקבל השיר הכי נורמלי עד כה מבין שירי האלבום החדש. הוא חביב ומרענן ואף מוכיח שמעבר לקריירת השיפוט הבלתי פוסקת של אדם לווין בדה וויס, בממוצע שתי עונות בשנה, עדיין יש לו מה להציע.
8. Tennis – I Miss that Feeling
הצמד טניס לא הסתפק באלבום היפהפה שהם הוציאו השנה והחליטו לשחרר כמה תוספות. אחד מהם שיצא השבוע ממשיך את קו שנות השבעים הנוסטלגי, במיוחד זה שמתכתב בצורה די מושלמת עם הקרפנטרס מבלי להישמע חקיינים. היו שמועות שהיורה הגיע השבוע, אז הנה לכבודו השיר שיכניס לאווירה הסתווית, כי גם לנו מגיע עונות מעבר.
7. P!nk - Whatever You Want
ממשיכים בקמפיין להגברת המודעות לנוכחותה של פינק, כי היא לא מקבלת מספיק קרדיט. בשיר הנוכחי, שנכתב בעזרתם של מפיקי העל מקס מרטין ושלבק, היא פורסת מערכת יחסים שתקועה בסטטוס קוו בו כל הצדדים סובלים. לפינק קיימת היכולת להגדיל דרמות קטנות רק עד לרמת הלשים לב לפרטים, מבלי להפוך את זה למשבר חיים. גם פה היא לא חוששת לחשוף כמה אמיתות, כמו חברה טובה עם העצות הכי טובות לחיים. כל זה עטוף בפאסון לא מתלהם או טרגי בכדי להבין שזה בסך הכל משבר אחד, וגם הוא חולף.
6. Quicksand – Cosmonauts
יש משהו מנחם בחזרתן של להקות רוק משנות התשעים, הן סוג של פסקול נעורים תמידי, כזה שרלוונטי גם אם התבגרת הרבה יותר מאוחר. ביניהן קיים הרכב הפוסט-הארדקור הניו יורקי, קוויקסנד, שלא הוציא אלבום למעלה מעשרים שנה ונחיתתו בהווה רכה ביותר. השיר החדש מרוכך יחסית לחומרים שלהם אך עדיין יכול להוות רקע מושלם לזעם נעורים. לפעמים אתה לועג לכל אותם האנשים שמתחננים לשובו של הרוק, ולפעמים, לדוגמא אחרי ששמעת את השיר הזה, אתה מבין את הנוסטלגיה ומצטרף אליה.
5. Weezer – Weekend Woman
ואם כבר בלהקות רוק מהניינטיז עסקינן, אין כמו שיר חדש של וויזר להזכיר שגם להקות שלא הפסיקו להופיע ולשחרר אלבומים, עדיין תהילתן דבוקה באותו עשור. אם להודות באמת, ברגעיה הטובים, וויזר למעשה היתה להקת רוק בתחפושת. מאחורי המסיכה פעלו כותבי פופ מחוננים כפי שמוכיח השיר החדש. נגיעות הסיקסטיז משתלטות על הגיטרות לקבלת שיר כמעט באווירת חג מולד. הוא מתוק וחיובי ובטח כמה מעריצים שלהם ישנאו אותו אבל כל השאר הרוויחו.
4. First Aid Kit – It’s a Shame
לא כל יום נתקלים בהרכב משוודיה שעושה מוזיקת אמריקנה וקאנטרי, וזאת הסיבה למה פירסט אייד קיט הצליחו לכבוש רבים כל כך. צמד האחיות ממשיכות גם בשיר החדש מתוך אלבום עתידי לא רק להפנט בהרמוניות מושלמות אלא גם לתת תחושה כאילו נאשוויל זורמת בדמן. המרירות שקורצת מתוך החמידות הטבעית שלהן מעניק הדגמה מוחשית למדי לתחושת החמוץ מתוק. בדיוק כמו הבדידות שחוו בזמן כתיבת השיר בעת שהותן בלוס אנג'לס.
3. Tove Lo – Disco Tits
ממשיכים את הקו השוודי עם טובה לו. רק שנה חלפה מאז אלבומה האחרון, אבל כנראה זה מספיק זמן בכדי שהיא תכוון כבר לאלבום חדש עם שיר ראשון מתוכו. לא פשוט להפריד בין השיר לקליפ המוזר. ובכל זאת, השיר מוכיח שוב שמדובר באחת מיוצרות הפופ הטובות שיש כיום. המבנה הפשוט של בית, גשר לפזמון ופזמון נהפך בידיה לשיר בשלושה חלקים, כאילו מופרדים, שעובר בין ז'אנרים – פופ דיסקו בבתים, דאנס בגשר ואלקטרו-קלאש בפזמון – בטבעיות מוחלטת. הקליפ לעומת זאת, מנסה להגביר את מדד השערוריות על ידי המחשה, בעזרת בובה, של כותרת השיר ומילותיו. לא מדובר באיזשהו קליפ חתרני עם תכנים שלא נראו מעולם, ולכן גם עוד יותר מוזרה הבחירה. במיוחד כשמדובר בשיר כה מעולה שלא מצריך קידום על ידי ויז'ואל למשיכת תשומת לב.
2. Charlie Puth – How Long
יש מצב שצ'ארלי פות' הופך לאחד מאמני הפופ היותר אהובים עלינו כיום. היוצר, שמאחוריו רק אלבום אחד, כבר סימן דרך אחרת עם הסינגל הקודם, דרך אותה הוא ממשיך בסינגל החדש מתוך האלבום השני העתידי. קו האמצע שהוא מצא בין הפופ, הארנ'בי והפאנק מעיד על היכולת שלו להתפתח ולהוות גורם מוביל בעולם הפופ ולא מובל. השיר לא רק ממשיך את הקו המוזיקלי של "Attention" אלא ממש מהווה חלק ב' על ידי הצגת הפרספקטיבה של הבחורה שבגדה בו. לא עלו דיבורים על אלבום קונספט אבל מזמן לא היה כזה וכל דבר שיחזיר ולו במעט את כבודו של האלבום כיצירה ולא אוסף של סינגלים, במיוחד בעולם הפופ, אנחנו נריע.
1. Sam Smith – Pray
קשה שלא לתהות האם גזרתו החדשה של סם סמית' השפיעה על החלטותיו המוזיקליות. מי שכונה הגרסא הגברית לאדל חזר לחיינו בחודש הקודם עם, כיאה לכינוי, בלדה. בזה הוא הרי מצטיין ואין סיבה לשבור כיוון. גם אם מדובר בקיטש מייגע. למעשה אותה בלדה נשמעת כמו המשך ישיר לרוב אלבומו הקודם, לא מפתיע בהתחשב שמדובר באותם חבורת כותבים ומפיקים. רק שאז יצא הסינגל השני והפיח תקווה חדשה. הסיבה העיקרית – טימבלנד. מפיק העל שקימבק את הקריירות של נלי פורטדו וג'סטין טימברלייק הכניס את הטאצ' האישי שלו למה שהיה יכול להפוך לעוד בלדה עייפה. מדהים איך שביט די מינימליסטי הצליח לשנות את הכיוון והרים את כל הסיפור למימדים חדשים. נקודות נוספות מקבל סמית' על הטקסט שמעלה את הדיסוננס הקיים לפעמים בין האמונה לממסד הדתי, כך שלפתע אלמנט מקהלת הגוספל, שנדמה כי הפך למרכיב חובה בכל בלדה, רלוונטי יותר מתמיד.