לכבוד יום העצמאות ה-63 של ישראל, התבקשו גולשי mako, קוראי מעריב ומאזיני רשת ג' לדרג את עשרת האלבומים האהובים עליהם בכל הזמנים. לאחר שקלול קולות ועדת ההיגוי וההצבעות באתר, זכה האלבום "שבלול" של אריק איינשטיין ושלום חנוך במקום הראשון והמפואר. קבלו את הדירוג המלא, ופרטים על כל אלבום מופת שהופיע במצעד:
אריק איינשטיין ושלום חנוך: שבלול (1970)
פסקול הסרט העברי ההיפי-אירוני-מלנכולי שביים בועז דוידזון הוא גם אלבום שלם ומושלם בפני עצמו. שלום חנוך מחשמל היטב את הפולק הישראלי, מטמיע את הביטלס ואת הרולינג סטונס בהווי המקומי, לא מוותר על עיבודי המיתרים, אבל חובר לאריק איינשטיין בתקליט ראשון משותף, עם קרדיט מלא על העטיפה - אריק איינשטיין ושלום חנוך.
ב"שבלול" שלל המנונים בגוונים וטעמים שונים, "אבשלום" - אחד משירי השלום הראשונים בעברית, שנכתב יחד עם אורי זוהר, צבי שיסל ויהונתן גפן, "למה לי לקחת ללב" (בלדה) ו"מה שיותר עמוק יותר כחול" (רוקנרול מהיר), "אל תוותרי עלי" (בלוז) ו"שונות" (ספק מערכון אוונגרדי, ספק שיר).
האלבום "שבלול" נחשב לאלבום הרוק הישראלי הגדול הראשון, אלבום שסימן וסימל תקופה חדשה במוזיקה הישראלית, שיצא לאור בעיצומו של עידן שלטון הלהקות הצבאיות על מצעדי הפזמונים, והצליח לתקוע יתד רוקרית ראשונה באמצע הדרך הישראלי.
שלום חנוך מספר על האלבום "שבלול"
"ידעתי שאני עושה משהו שונה במוזיקה הישראלית, אבל זה היה כל כך טבעי. והיה אריק כמובן. אנחנו היינו מאוד עצמאיים בגישה שלנו, ולא באמת חששנו, להיפך, נהנינו וחיפשנו דברים חדשים כל הזמן".
על השיר "אבשלום" אותו הוא שר יחד עם אריק איינשטיין, ושכולל את השורה "למה לא יבוא עכשיו מה שבטח יבוא מחר", אומר שלום חנוך: "אנחנו הרבה התעסקנו... זה כבר גם עם אורי (זוהר) וצביקה שיסל ועם אנשים אחרים... היתה פה איזה התעוררות בעניין של שלום... אנחנו לא היינו מיליטריסטים, היינו בפירוש הומניסטיים. העניין של השלום היה אז בכל העולם ופה הוא היה ממוקד ובפירוש חיפשנו דרכים לעשות משהו כאן, ישראלי, שידבר על הדבר הזה".
על ההשוואה בין השיר "אבשלום" ל"Give Peace A Chance" של ג'ון לנון אומר חנוך: "זה אחרת לכתוב שיר לשלום כשאתה ישראלי או אנגלי. היה גם באותה תקופה את 'שיר לשלום' של להקת הנח"ל, לא היינו היחידים בדיבור על השלום. גם אנחנו התעסקנו עם זה, והיתה עבודה משותפת, כתבנו ביחד".
(הקטע נלקח מתוך תוכניתו של אלי לפיד "כל ההתחלות" המשודרת ברשת גימ"ל).
מקום שני
כוורת: סיפורי פוגי (1973)
אופרת הרוק של שבעת חברי כוורת נולדה באמצע הדרך שבין להקת הנח"ל לבין הרוקנ'רול להקת "אולמן בראד'רז" האמריקנית. דני סנדרסון, עם הרבה עזרה מגידי גוב, אפרים שמיר, יוני רכטר, אלון אולארצ'יק, מאיר פניגשטיין ויצחק קלפטר, הדהים את התרבות הישראלית עם יצירת רוק בנויה מפרקים קצרים של רוק וצחוק, כנהוג בלהקות הצבאיות וב"תרנגולים" - הסבתא של כוורת, מנוגנת ומבוצעת לעילא, רוויה בלהיטי-על בשרשרת: "פה קבור הכלב", "שיר המכולת", "שירות עצמי", "יו-יה", "ילד מזדקן" ולהיט הזהב, שהיה גם שיר השנה ונשא על גבו את התקליט למכירות שלא היו כדוגמתן בישראל - "המגפיים של ברוך".
דני סנדרסון מגיב על הבחירה ב"סיפורי פוגי" של כוורת
"האלבום יצא על רקע מלחמת יום כיפור, כשהעם מאס בממסד ושבע מנושאים הרי גורל כגון: השריון, כנרת והרי גולן. היינו צעירים, דעתניים והתחלנו לפסוע בדרך שהייתה חדשה לקהל וגם לנו. הייתי רק בן 23 באותם ימים, היה בזה משהו מאוד בוסר. אפילו כשאתה בן 24, אתה כבר לא בן 23.
"קצת מפתיע שאחרי קרוב ל-40 שנה זה עדיין תופס תשומת לב וזה מחמיא מאוד. לפעמים אני חושב שאני מבין למה אוהבים את האלבום הזה, אבל לדעתי כל אחד מוצא בו משהו אחר כי הוא רב רבדים. הנושאים בו, למשל שיר כמו 'שירות עצמי' שהוא די מהורהר, 'ברוך' שהוא כיוון אחר לגמרי ו'ילד מזדקן' וכן הלאה, בשילוב של מונולוג אחד, 'סיפור הארון'.
"אני מאוד גאה באלבום הזה, שיש בו גם את 'פה קבור הכלב' וגם את 'למרות הכל' שהוא יחסית מורכב מאוד, רוק פיוז'ן, אלטרנטיבי לאותם ימים וגם היום בעצם, לא בדיוק בשדרות בטוחות. אז כן, אני גאה שלצד להיטים כמו 'שיר המכולת' הצלחנו לעשות אלבום גם מורכב וגם להיטי, אולי זה השילוב שגרם לו להצליח".
"כנראה ששירים, כמו ריחות ונוף, מזכירים לאנשים איך הם היו פעם, והם מעבירים את התחושות הלאה, לדור הצעיר. יש את תופעת ה'והיגדת לבנך', כלומר הורים שמשמיעים לילדים, כמו שאני השמעתי לילדיי את הביטלס וג'ימי הנדריקס שעליהם גדלי".
"הזיכרון הכי חזק שלי מהאלבום הזה הוא שלא מיהרתי לשום מקום אחרי החזרה וחזרתי לעבוד. הייתי בחיי רווקות וחוסר תלות, הלהקה היתה המשפחה, הייתי עמוק עמוק ביצירה, לחלוטין, הייתי נשוי לנושא".
מקום שלישי
אהוד בנאי: אהוד בנאי והפליטים (1987)
האלבום שהציל את הרוק העברי - והדגש הוא על ה"עברי". שנות השמונים היו מבולבלות, רוויות בתקליטים רעים ובינוניים, באלבומים שהיו גרסאות בעברית לשירים בספרדית ("האישה שאיתי" של דיוויד ברוזה) יוונית ("עיניים שלי" של יהודה פוליקר) או כאלה שנעשה בהם ויתור על שפתנו לטובת האנגלית. אהוד בנאי, עם "הפליטים" בראשותו של יוסי אלפנט, גיטריסט מחונן ומוזיקאי גאון, יצק מחדש משמעות למושג "רוק עברי" - כשהוא מותח קו בין מרכיבי ההוויה הישראלית: נח"לאים, חובשי כיפות סרוגות, חיילים משוחררים המטיילים בהודו, מעשנים ונזרקים, עובדי במה ופועלים ערבים, אחים כהי-עור, שחורים במרכז קליטה, ועוד. כמה מהשירים העבריים הטובים ביותר בכל הזמנים נמצאים באלבום הזה.
יהודה פוליקר: אפר ואבק (1988)
כמו פצצה ביום בהיר נפל האלבום הזה של יהודה פוליקר (ושותפו ליצירה, יעקב גלעד). כמו משום מקום הגיחה יצירת רוק אותנטית, טעונה בכאב עצום, של שניים מבני הדור השני לשואה, ששפכו את מצוקתם וייסוריהם של מי שגדלו בבתים רווי אשמה, פחד וצער ונאלצו להתמודד עם האימה ולפרק אותה בתוך שרשרת של שירים שלא ייאמנו: "חלון לים התיכון", "כשתגדל", "התחנה טרבלינקה". כל כך טעון וגדול האלבום הזה, שקצת קשה אפילו לדרג אותו. "אפר ואבק" סיפק גם להיטים, אם מותר לקרוא להם ככה, וגם שירים שנרשמו על קיר הנצח של ההסטוריה הישראלית.
מקום חמישי
אהוד בנאי: קרוב (1989)הכי קרוב. הכי פשוט. הכי מבריק. אהוד בנאי מכניס שני אלבומים לרשימת חמשת הגדולים, ובצדק. תקליטו השני הוא מסע בזמן, מסע שורשים, מסע גאוגרפי. מ"רוחות הצפון" עם דייגו,שלקח אותו עד לולנסיה ועד בית התה הדני והכנאפה המתוקה בעיר הולדתו ירושלים ורחוב האגס אחד. "קרוב" מחבר את החוטים הפרומים שבין היהדות לישראליות, בין העברית החדשה, המאוהבת, של "כולם יודעים" לארמית העתיקה שבתפילות ושפתו הבוהקת של פנחס שדה.
אהוד בנאי מגיב על הבחירה ב"אהוד בנאי והפליטים" ו"קרוב"
"אודה שקשה לי עם דירוגי שירים ואלבומים. מוסיקה זה לא בדיוק טורניר כדורגל...אבל אני בטח לא מתלונן, וכמובן ששמחתי מאוד מאוד לשמוע את הבשורה המפתיעה ששניים מאלבומי, ה"פליטים" ו"קרוב", נכללים בחמישייה הפותחת. העובדה הזאת בהחלט מעודדת כי הרי האלבומים האלה נעשו בלי לחשוב הרבה על רייטינג ועל מכירות.זו הייתה יצירה שמבחינתי הייתה חייבת לצאת לאור, ולא משנה מה תהיה התגובה אליה.
"שני האלבומים כמובן שונים זה מזה. ב"פליטים" יש מבט החוצה, אל המתחם המחושמל ומלא המתח של הארץ התנכי"ת-עכשווית, בעוד המבט של "קרוב" מופנה פנימה, אל המשפחה ואל הבית. ב"פליטים" יש תוכחה, ב"קרוב" יש נחמה. שני האלבומים האלה משרטטים את שני הצדדים של העולם היצירתי שלי, ומאז ועד היום אני נע במתחם הרחב שלהם.
משמח מאוד לדעת שאלבומים כאלה מגיעים ונוגעים עמוק בקהל המאזינים, ושמשהו בהם הולך ומתעצם עם השנים, ושיש דור חדש שמגלה אותם ובוחר בהם. אני רוצה להזכיר כאן שני אנשים יקרים, את יוסי אלפנט ז"ל שהפיק מוזיקלית את ה"פליטים" ואת עובד אפרת יבדל לחיים ארוכים, שהפיק מוזיקלית את "קרוב". בלעדיהם זה לא היה קורה"
מקום שישי
החלונות הגבוהים: החלונות הגבוהים (1967)
ממרחק השנים קצת קשה להעריך את ההישג העצום של שמוליק קראוס (שהלחין את כל שירי האלבום האחד, היחיד והמיוחד של השלישיה), ג'וזי כץ ואריק איינשטיין. קראוס נתן ביטוי לתרבות העברית החדשה, החילונית, החופשית, הבוהמית, אבל שמר על צביון ישראלי-עברי ייחודי כשהלחין טקסטים של אריק איינשטיין לצד שירי משוררים ("הבובה זהבה" של מרים ילן שטקליס, "ילדה קטנה" של חיים חפר וכמובן "חייל של שוקולד" של חנוך לוין). שילוב הקולות בין השלושה, העיבודים החלומיים בטעם חמוץ-מתוק, הסאונד הנקי, המילים הנפלאות, הלחנים המבריקים – אלבום מושלם בכל פרמטר.
החברים של נטאשה: שינויים בהרגלי הצריחה (1991)
חודשיים לפני שראה אור, מת המפיק המוזיקלי יוסי אלפנט. כשיצא האלבום השני (והמושלם) של הלהקה מהקריות נכללה בו רצועה קצרצרה שהתייחסה לכאב האובדן והשתלבה באופן מצמרר במארג השלם שבנו ארקדי דוכין, מיכה שטרית והחברים של נטאשה. "שינויים בהרגלי הצריחה" הוא אלבום בלתי-שחיק, בדומה לאלבומי הביטלס (שחלק מהשירים פה מתייחסים אליהם כאל מקור השראה והשפעה) גם השני של "נטאשה" לא מצליח להימאס גם כעבור 20 שנה ואלפי האזנות לשירים כמו "אל תתפשטי לי", "עוד נגיעה", "שני סיפורי אהבה קטנים" וכמובן רצועת הסיום המופתית, המנון האנשים הבודדים – ""אם כבר לבד". קלאסיקה מודרנית.
מקום שמיני
שלמה ארצי: דרכים (1979)
שלמה ארצי אמר על האלבום הזה לא פעם שהוא לדעתו אלבומו היפה ביותר, ואיך אפשר שלא, עם קלאסיקות כמו "אחרי הכל את שיר", "שינויי מזג האויר", "צוותא", "פתאום כשלא באת" וכמובן "אף פעם לא תדעי". זהו גם אחד התקליטים הטובים, בכלל, שהוקלטו כאן. מוקף בחבורה מצויינת של נגנים ומוזיקאים, הצליח ארצי למצוא את החוט השקוף שעליו נשזרו פנינים לרוב, כשהוא מוצא, לראשונה את קולו הייחודי כמשורר-מזמר, לצד טקסטים של משה בן שאול ("אתמול חלפו הציפורים") ונמרוד גאון ז"ל ("אני שומע שוב"). אלבום עם קו מוזיקלי ברור ועם זאת מגוון, שהחל את דרכו של ארצי ללב ההמונים.
מקום תשיעי
רמי פורטיס וברי סחרוף: סיפורים מהקופסא (1988)
פורטיסחרוף. סחרופורטיס. השניים האלה לא רק מחוברים בשמותיהם. הם גם נולדו באותו יום. יצירת המופת המשותפת הגיעה אחרי שנים בחו"ל, ומהלה השפעות מוזיקליות שונות, מרוק אנגלי ועד לי הייזלווד, עם טקסטים נוקבים, זועמים, אפוקליפטיים, מרעידים.
האלבום המשותף שלהם, שנכתב מול הטלוויזיה בחו"ל (ומכאן שמו - "סיפורים מהקופסא") התריס כנגד הפוליטיקה העולמית, המלחמות, גרמניה המחולקת (שעד יציאתו כבר כמעט התאחדה) והגיע עד פנטזיות אוטופיות ("אגם ענקית").
יציאתו ניערה דור שלם של רוקרים צעירים והוכיחה להם שאפשר להצליח עם רוק רציני בעברית גם בסוף שנות ה-80' ותחילת ה-90'. כאן נזרעו זרעי גל הרוק של דור ה"רוקסן", שכלל את רוקפור, כנסיית השכל, זקני צפת עם מאור כהן, כרמלה גרוס ואגנר, איפה הילד, אביב גפן, מופע הארנבות של ד"ר קספר, בלאגן, נקמת הטרקטור, אלגנט ועוד.
שלמה ארצי: ירח (1992)
כמעט 20 שנה מלאו לאלבום המצויין של ארצי, מלך ישראלי, שליט קיסריה והפארקים, שהימר על הליכה בין האינטימי לבין ההמנוני, בין המינימליסטי (שיר הנושא, "ירח", מלווה בגיטרה בלבד) לבין הגדול, הרחב, הכובש ("שאלתי מה קרה"). גם אם "דרכים" מושלם ממנו ו"חום יולי אוגוסט" מכונן ממנו, עדיין "ירח" הוא אלבום רהוט והרמוני, עתיר מלודיות מנצחות וטקסטים מוקפדים וזכה בצדק באהבת הקהל.
המשך דירוג האלבומים האהובים:
11. תמוז, סוף עונת התפוזים
12. עידן רייכל, הפרויקט של עידן רייכל
13. גידי גוב, יהודית רביץ, דייויד ברוזה, יוני רכטר, יהונתן גפן, הכבש הששה עשר
14. זוהר ארגוב, נכון להיום
15. אייל גולן, בלעדייך
16. אביתר בנאי, אביתר בנאי
17. עמיר בניון, רק את
18. בועז שרעבי, אצלי הכל בסדר
19. בנזין, עשרים וארבע שעות
20. שלום חנוך, מחכים למשיח
21. ריטה, ימי התום
22. שלום חנוך, אדם בתוך עצמו
23. יהודית רביץ, באה מאהבה
24. מאיר אריאל, שירי חג ומועד ונופל
25. היהודים, מציאות נפרדת
26. דיויד ברוזה, האישה שאיתי
27. משינה, משינה
28. אביב גפן, זה רק אור הירח
29. תיסלם, רדיו חזק
30. אתניקס, ציפור מדבר
31. יהודה פוליקר, עיניים שלי
32. חווה אלברשטיין, כמו צמח בר
33. משינה, להתראות נעורים שלום אהבה
34. אתי אנקרי, רואה לך בעיניים
35. עברי לידר, מלטף ומשקר
36. ברי סחרוף, סימנים של חולשה
37. גידי גוב , 40:06
38. אריאל זילבר, רוצי שמוליק
39. איפה הילד, זמן סוכר
40. אריק איינשטיין ומיקי גבריאלוב, בדשא אצל אביגדור
41. מתי כספי ושלמה גרוניך, מאחורי הצלילים
42. צביקה פיק, מוסיקה
43. ארז הלוי, הלילה
44. אלג'יר, מנועים קדימה
45. להקת הנח"ל, בהיאחזות הנח"ל בסיני
46. רמי קליינשטיין, ביום של הפצצה
47. אסף אמדורסקי, מנועים שקטים
48. אחרית הימים, אחרית הימים
49. מתי כספי, הפעמון
50. יהורם גאון, אני ירושלמי
51. נושאי המגבעת, מי רצח את אגנטה פאלסקוג
52. מיכה שטרית, מסמרים ונוצות
53. רמי פורטיס, פלונטר
54. אילן וירצברג ושמעון גלבץ, בציר טוב
55. צלילי העוד, קסם המזרח
56. ערן צור וכרמלה גרוס ואגנר, פרח שחור
57. קורין אלאל, אנטארקטיקה,
58. שלישיית גשר הירקון, אהבה ראשונה
59. עמיר לב, פעם בחיים
60. התרנגולים, התכנית השנייה
61. הברירה הטבעית, אלי שורשים
62. עדנה גורן וקובי רכט, שירי סשה ארגוב
63. אריק איינשטיין ויוני רכטר, משירי אברהם חלפי
תודה לכל מי שהשתתף!