ז'אנר הטראפ, שנחשב היום לפופולרי ביותר בתוך סצנת ההיפ הופ (תחשבו על כל להיט שני של דרייק מהשנים האחרונות, למשל "Popstar"), הוא סגנון "אלסטי", שמאפשר למתוח ולהלביש אותו על המון סגנונות אחרים.
קחו למשל את הראפר ליל נאס X, שהגיע משום מקום וריסק את המצעדים עם להיט הקאנטרי-טראפ שלו "Old Town Road". דוגמה טובה, נכון? אז אולי לא שמתם לב, אבל גם כאן אצלנו, בישראל, צמחה לאחרונה תופעה דומה, אחרי שבשנים האחרונות, בתוך הז'אנר המזרחי, התגלגל תת-ז'אנר שהולך לדבר חזק בעתיד הקרוב - הטראפ המזרחי.
אחד מהחלוצים המרכזיים של הסיפור הזה הוא ללא ספק המלחין וכותב הלהיטים אופיר כהן ("כל החלומות", "מלאת אהבה") שהפך לפני כשנתיים גם למפיק מוזיקלי.
השיר הבולט של כהן כמפיק היה "טיפוס של חורף", אותו כתב, הלחין וכאמור הפיק למושיקו מור, שגרם לו לצבור תשומת לב ציבורית והבעיר את השטח. בהמשך, שניהם כמובן אהבו את התוצאה וההד שקיבל השיר - ויצרו עוד כמה להיטי שטח חדשים כמו "זאב בודד" ו"תסביכים".
בשירים שכהן הפיק למור הוא שילב כלי נגינה שמאוד מזוהים עם מוזיקה ים תיכונית (כמו כינור או קלידים) וחיבר אותם עם היי-האט או סנייר (סוג של מצלתיים ותוף במערכת תופים), ויחד הם יצרו סוג של ביט חדש שמאפשר לדקלם עליו את הבתים, לסלסל את הפזמון ובעיקר לשמור על הזהות המוזיקלית כשהיא מקבלת איזה טוויסט לא מתנצל.
קשה להצביע על ההשפעות הראשונות שהובילו ליצירת הסגנון הדי מהפכני הזה, אבל הדוגמה האחרונה ביותר בהאצת התהליך האבולוציוני של הז'אנר - שעדיין נמצא בהתהוות - הוא ללא ספק הלהיט "לפעמים" של אורי בן ארי; השיר שלו, שיצא ב-2018, זכה למיליון ואחת גרסאות כיסוי מזמרי מזרחית - ועכשיו אתם יכולים לנחש מי המבצע עם והקאבר שצבר הכי הרבה צפיות. נכון מאוד, מדובר במושיקו מור.
אמנם הגרסה של מור (שגרפה עד כה 10 מיליון צפיות ביוטיוב) לא כללה אף מאפיין של הז'אנר המדובר (למעט המילים), אבל אי אפשר שלא להניח שהעבודה על "לפעמים" גרמה לו ולאופיר כהן לפרוש כנפיים ולצאת מהגבולות המוכרים להם.
כאמור, לאחר הקאבר הגיעו כבר להיטי השטח של מור, אחד אחרי השני, כשהאחרון מביניהם, "אל תשברי לי", מייצג באופן מושלם את ההתפתחות והביטחון שצבר כהן - בשילוב הפקתי של האלמנטים המוכרים מהז'אנר האמריקאי.
עם הביטחון בא גם התיאבון, ובשנה האחרונה כהן, שאחראי בהפקות גם על המילים, החל לשתף פעולה עם זמרים נוספים שעפו על הסגנון, כשבנאל בן ציון הוא הבולט ביותר עם השיר "סרטים" שיצא לפני כחצי שנה וצבר 500 אלף צפיות ביוטיוב.
בשיר של בן ציון, כהן כבר הוסיף עוד כמה אלמנטים מהטראפ, ובאופן טבעי, לא רק זמרים נוספים שמו לב לסגנון החדש שמתפתח כאן אלא גם מפיקים כמו אופיר מלול למשל, שהפיק למיכל רפאל את "יוצאת רק בלילות" שיצא גם הוא באוקטובר האחרון.
דבר נוסף שמאוד קשה לפספס בכל הקשור לטראפ המזרחי הוא עניין השפה והרפרנסים. הסגנון מזוהה עם ליריקה שלא יצא לנו לשמוע יותר מדי במוזיקה המזרחית, או לפחות זו שהגיעה למיינסטרים, עם שורות כמו "התסביכים שלך עשו לי כבר סחרחורת / יום את מבול של טלפונים יום בצורת" או "משחקת לי אותה הקרדשיאנס את ואחותך".
כמו הז'אנר עצמו, גם כאן יש שילוב של השפעה מהלך הרוח במיינסטרים הישראלי ורצון לעשות שימוש מופגן בשפה שבה אנשים רבים משתמשים ביום-יום בישראל, הרבה לפני שאלה לי טמטמה את המדינה עם זוט עני.
כידוע, בעבר, הראפרים הישראלים היו אלו שמביאים את הזמרים הים תיכוניים בשביל הטריק השחוק של סלסולים בפזמון, אבל היום הזמרים כבר עושים את התרגילים בעצמם, וספציפית את הטריק שמוכר בעולם העסקים (וגם בנרקוס): לחתוך את המתווך ולהגיע ישר אל הספק, שבמקרה שלנו הוא הביט - ככה הם מסלסלים בפזמון וגם מדקלמים בעצמם את מילות הבתים.
לא מדובר רק באלסטיות של הטראפ, אלא גם בהתפתחות של הזמרים שיודעים לסלסל. בעשור הקודם, הז'אנר המזרחי היה עמוק בעולמות האלקטרוני, וזה כלל גם את זמרי השטח כמו שיקו חייק למשל, שמוכר בעיקר לחובבי המוזיקה הטורקית, שהעיד על כך בשיר "אלת האהבה", שיצא ב-2009: "דיג'יי חבר אמר לי: חביבי אל תדאג, יהיה מגניב לאללה דאנס מזרחית - זה אחלה" - והנה, עשור וקצת אחרי, אם נפנה לאותו דיג'יי הוא בטוח כבר ידקלם שטראפ מזרחית זה אחלה.
חשוב לציין, זה ממש לא נראה שהתת-ז'אנר הגיע לפיק שלו. נדמה שהסגנון, שבינתיים מתפוצץ בעיקר מהמכוניות שעוברות לכם מתחת לחלון ומחכה לפתיחת מקומות הבילוי - נמצא רק בתחילתו - כשהשלב הבא והברור בהתפתחות הוא נטיעת שורשים במיינסטרים הישראלי ומוסדות המוזיקה המסורתיים.
אז אם תשמעו מוזיקה במהלך 2021 שתרגיש לכם כמו שילוב של מיגוס, עם סלסולים ושורות משיחות וואטסאפ שלכם עם חברים - תזכרו שאתם כבר מכירים את זה: קוראים לזה טראפ מזרחי, וזה אחלה.