10. The Carters – Apeshit
אחד מהמוטיבים הבולטים בעולם ההיפ הופ הוא ההאדרה העצמית – יש לי כסף, יש לי כוח. קיימת משמעות חשובה למוטיב כי הז'אנר צמח מתוך השוליים, מתוך שכונות העוני, והטפיחה העצמית על השכם מהווה השראה למאזין. הבעיה בדואט החדש של ביונסה וג'יי זי, היא חוסר הפרספקטיבה לאחור. כל השיר סובב סביב ההצלחה הנוכחית. לא על הצמיחה או על המשמעות כמו "יכול להיות שאני ביל גייטס השחורה בהתהוות" מ"Formation". מעבר לזה, הנוכחות שלהם בשיר לא מוצלחת ועל זה יעיד הדמו של חברי מיגוס לשיר. אבל יש גם את הקליפ, וכרגיל הוא משנה את הכל. החדירה של התרבות האפרו-אמריקאית למעוז התרבות האירופאית, הלובר, מתפקדת כתמורה לקולוניאליזם. עכשיו לא מדובר בסיסמה ריקה של "אנחנו מצליחים מאוד", אלא התגרות במערכי הכוחות החברתיים. מצד אחד גם מדובר בקליפ מרהיב אסתטית עם משמעות חשובה, מצד שני לא רק שהשיר עצמו מעייף, המסר הכללי הוא שכסף יכול לקנות הכל. אולי זו אמת מבאסת, אבל זהו גם השלב הראשון בניתוק שלהם מהעם, ממש כמו זוג מלכותי אמיתי.
9. Tom Odell – If You Wanna Love Somebody
טום אודל הוא מאותן הבטחות שלא קיימו. הפריצה של הפסנתרן הבלונדיני בבלדות פופ-רוק נוגות נשאבה אל תוך חוסר עניין מצד הקהל הרחב שהיה חייב ריגושים גדולים יותר. בשיר החדש שלו, ראשון מתוך אלבום שלישי, הוא ממשיך באותה הדרך. אודל יודע לכתוב שירים יפים שמתגפפים עם גבולות הקיטש והוא לא מתיימר להיות אחר. רק על זה צריך להריע לו.
8. Alessia Cara – Growing Pains
באיזשהו שלב נצטרך להפסיק להשוות כל שיר של אלסיה קארה לשיר הפריצה שלה Here שהיווה למספר רגעים המנון של דור. מאז מסיכת האדג' הוסרה והבנו שמדובר בזמרת פופ חביבה ולא מעבר. השבוע היא הוציאה שיר ראשון מתוך אלבום חדש, עדיין מדברת על התבגרות ועד כמה זה קשה ומלא מבוכה. רק שעכשיו היא כבר לא חלק מהילדים המוזרים שעומדים בפינה אלא פשוט מישהי שמנסה לתפקד בחיים הרגילים. נכון שהיא לא ייחודית ולא אפלה, אבל אפשר להזדהות איתה וזה כל מה שרצינו מלכתחילה.
7. GoldLink ft. Miguel – Got Friend
אחרי שבשבוע שעבר מצאנו את גולדלינק נותן סיפתח לשיר מעולה של כריסטינה אגילרה, השבוע הוא כבר חוזר אל הסולו כשהוא בעצמו מארח את מיגל. זה שיר נוטף זיעה, לא ממאמץ ולא מהקיץ, עם אקסטרה סקס אפיל. השילוב בין הנונשלנט של גולדלינק לחלקלקות של מיגל מייצר וייב נוסטלגי לארנ'בי של שנות התשעים, שמביא איתו לגיטימציה למסיבת בריכה עם נושא.
6. Rudimental & Major Lazer ft. Anne-Marie & Mr.Eazi - Let Me Live
נכון שבכל שבוע יש את השיר שנשמע כמו אלף שירים אחרים ועדיין הוא עובד? אז השבוע מדובר בשיתוף פעולה מגלומני במיוחד – רודימנטל צירפו אליהם את מייג'ור לייזר, כבר ביג, והביאו גם את אן-מארי, הזמרת והיוצרת שאת ההצלחה הקסומה שלה לקלוע בול כל פעם עוד לא פענחנו, שתשיר קצת. אפשר לדבר הרבה על כל הקלישאות השחוקות – ביט הרגאיי, הפזמון האינסטרומנטלי, והטקסט חסר ייחודיות – ואפשר להתמסר לנקודה במוח שמייצרת עונג כי היא יודעת במדויק מה עושה לנו טוב.
5. Florence + the Machine – Big God
קיים משהו מאוד אצילי במוזיקה של פלורנס וולש. השילוב בין הקול שלה להפקה בומבסטית נותנת תחושה של אירוע שמיים שאת ההדים שלו אנחנו שומעים. הגודל הזה בא והולך ב-Big God. בשיר, שמארח את ג'יימי xx על התופים וקמאזי וושינגטון בסקסופון, אין את ההתפרצות המיוחלת. הכל רק מצטבר באיטיות, מגיע לאיזשהו שיא ואז נותר לנו להכיל את הכל תוך כדי שהשיר מתפייד. במובן הזה מדובר בשיר קשה, הוא לא נותן לך מה שאתה מצפה ורוצה, ועדיין הוא משכר ודורש לגימה נוספת.
4. Ariana Grande ft. Nicki Minaj – The Light is Coming
פארל אוהב למחזר מקורות סמפול. לשיר החדש של אריאנה גרנדה הוא גם לקח את אותו קטע מתוכו יצר סמפול ל-Lemon של N.E.R.D וגם לא התבייש להתבסס על מוטיבים הפקתיים דומים. למרות השכפול, אריאנה נותנת את הקיק שלה ומייצרת אווירה אחרת מריהאנה שמופיעה בלמון. כמו כל מוזיקאית שמעריכה את עצמה, היא מערבבת בין הרכילות שהיא נקלעת אליה לבין השירים שלה, מה שיוצר בשיר התקפה שרוצה פשוט להגיד "לכו חפשו". הדבר העיקרי שלא ברור הוא הקליפ שיצא בלעדית במסגרת פרסומת לחברת הנעלה. נו, אי אפשר היום בלי חסויות.
3. Chaka Khan – Like Sugar
הקאמבק של צ'אקה קאן הוא הדבר הכי משמח שקרה השבוע במוזיקה. אגדת הפאנק לא בירכה אותנו בחומרים חדשים כבר עשור והשבוע התבשרנו על קטע חדש, שמעיף את הראש והאגן כאילו השנה היא 1978. Like Sugar עומד בציפיות השם. זאת הסוכריה הכי מדויקת שאפשר לקבל – היא גרובית בצורה מפחידה, בעלת היכולת גם לעמוד בצד ולהיות רקע וגם לבלוט ולהיות השיא של הרגע, והכי חשוב, היא לא נמאסת ואין לך שום רצון שהיא תיגמר.
2. Kanye West – Violent Crimes
אחרי שכל אבק ההייפ וההתרגשות הראשונית שקע, אפשר לסמן את השיר הבולט באלבום החדש של קנייה ווסט. ב-Violent Crimes יש עניין מטריד – בשיר קניה מדבר על איך הפרספקטיבה שלו על נשים השתנתה לאחר לידת בתו, רק שתוך כדי הוא משתמש בדימויים אלימים ולא תמימים שלא הכי מתאימים לשיר על ילדה קטנה. בנוסף לזה הוא עוטף את הכל באווירת שיר ערש. הדיסוננס הזה הופך את השיר למסמל יותר מכל את המאניה דפרסיה של ייזי אותה הוא מציג לראווה בעטיפת האלבום ובשירים שבתוכו. קצוות של רוך וקושי אותם קניה מצליח לאזן רק בזכות הילדים.
1. Paul McCartney – Come On To Me/I Don’t Know
פול מקרטני מעולם לא הפסיק לשחרר מוזיקה מאז פירוק הביטלס. ועדיין מפתיע כל פעם שהוא משחרר שיר חדש, כאילו מדובר בפלא. בשביל להוכיח שהוא ממש לא מתכוון להאט, השבוע הוא שחרר סינגל כפול – I Don’t Know הבלדה המרגשת, ו-Come On To Me שמשחזר את ימי הרוק. בשניהם קיים קסם הכתיבה של פול. נכון, לא מדובר בלהיטי ענק או בקלאסיקות שמשתוות לשירים הגדולים שלו (לא בסולו ולא בתקופת הביטלס), אבל אין בהם כניעה לבינוניות זקנה ועייפה. Come On To Me יספק את זריקת האנרגיה הנחוצה ו-I Don’t Know יציף ברגשות. מה שנקרא, הלוואי על כולנו.
האזינו לכל שירי השבוע בספוטיפיי:
האזינו לכל שירי השבוע באפל מיוזיק: