Spice Girls - Goodbye

כי בא לי שיוכרזו תוצאות הבחירות וכולנו נשמח ונקפוץ לבריכה בכיכר ונמות מהיפותרמיה. וזה נשמע קצת בלתי אפשרי, אבל שההכרזה הזאת תהיה דרמטית ונחרצת וסמכותית, לא איזה תיקו דחוק או המתנה לקולות הימאים. שמישהו בטלוויזיה יגיד מהפך ונדע שזה סופי, ששרה כבר מכרטסת למחלקה ראשונה ושעוד שניה נוכל להיפרד. אפשר לעשות את זה עם השחרת הפאק יו של לילי אלן ואפשר גם עם טיילור סוויפט שנודרת שאנחנו לא חוזרים יותר אף פעם לעולם, אבל כאדם של קלאס וקלאסיקות אבחר במילותיהן הנצחיות והאציליות של הספייס גירלז. כי בינינו זה נגמר, אבל תמיד תהיה הבייבי של מישהו. או הביבי. 

(נטע חוטר)

Phil Ochs -- Love me, I'm a liberal

מערכת הבחירות הזו הייתה קשה לשמאל. במחנה שאוהב להתנגח בינו לבין עצמו יותר מאשר בזה השני, נאלצנו לשים בצד את המחלוקות ולהתאחד על מנת למנוע מביבי להיבחר לכהונה נוספת. זה התחיל מבוז'י וציפי, המשיך לרשימה המשותפת והתנפח למימדים של V15  - כנראה היוזמה הכי כללית מאז שנוער הגבעות ויושבי בית הקפה של שינקין צעדו יחדיו במחאה החברתית. אבל מחר, ובלי קשר לתוצאות, אפשר סוף סוף יהיה להפסיק עם ההרמוניה והאחווה המזויפות שפיתחנו אל מול יריבנו הסגול המשותף, ולחזור לנחור בבוז על כל חבר שרחוק מאיתנו חצי מילימיטר בדעה. אני אתחיל, ברשותכם, עם "Love me, I'm a Liberal" של פיל אוקס - המוקדש למצביעי המחנה הציוני / מרצ שעפים על לוסי אהריש אך חושבים שמקומה של חנין זועבי בכלא, שבעד "שוויון זכויות מלא" אבל רק כל עוד זה לא מגיע להמנון ולדגל, ושרואים בעצמם אנשים ישרים ולא מושחתים אך באותה נשימה גם טוענים שמעולם לא דמיינו את בוז'י וציפי במיטה יחד. אתם שמאל אתם? אתם יותר גרועים מהימין.

(יאיר ניקוליבסקי)

Beyoncé - Irreplaceable

אני זוכרת את בחירות 96' כאילו זה היה אתמול. היה לי כובע כחול גדול של הליכוד והשיר האהוב עליי היה "נתניהו, עושים שלום בטוח". הייתי בת 8. אני רוצה להאמין שזו לא הכריזמה של ביבי שחצתה גילאים, אלא ההליכה העיוורת אחרי ההורים הליכודניקים שלי. מה כבר רציתי מהחיים האלה? לא יותר מעוד פרק של צבי הנינג'ה. כמעט 20 שנה אחרי, עם רצונות גדולים יותר וחיבור חזק למציאות הישראלית, ביבי הפך לבעיה מבחינתי. הכריזמה שלו מסוכנת, מושכת אליו מצביעים שגם החיים שלהם בוודאי נפגעו בתקופת כהונתו. חשבתי גם על "You're So Vain" של קארלי סימון, אבל השיר הזה הוא עליך, ביבי: אל תחשוב לשניה שאי אפשר להחליף אותך. טו דה לפט, טו דה לפט!

(מיטל שבח)

Big Ups - Goes Black

הבחירות הכי פרסונליות שהיו עברו עלינו בדוחק. אלו אנחנו מול הפנים השזופות של בוז'י, מול החיוך הממזרי של ביבי, מול הרצינות התהומית של לבני, מול ג'ל המשי של יאיר לפיד ומול אווירת ה"אחות" שמפיצה סתיו שפיר. הם הסתכלו לנו לתוך הלבן-אדום של העין והתחננו לעוד קול, הסתכלנו חזרה וראינו שחור. חוץ מכמה סרטונים ויראלים, המסע אל הקלפי היה מייסר וקצת עצוב. ברחנו לטיילור סוויפט כדי לחזור לחיים עצמם, ריככנו את האתגר האיראני עם שירי ארצישראל והכל התנהל בלכלוך שגרתי. משפחת נתניהו צוהלת שש שנות מלוכה שניתנו לה בבחירות דמוקרטיות, השאר רבים בארגזי חול, כולם מוכרים לוקשים ואנחנו נוגסים בהם בתאווה. בקיצור, האור אמנם נחת על הפנים לרגעים קצרים, אבל נראה שצריך הרבה יותר ממלחמות, משכורות אומללות, הסתה, דמוקרטיה לקויה, סופר יקר, מערכות ציבוריות כושלות, שחיתות, גזענות, הומופוביה, עוני, שנאת נשים, תחבורה ציבורית איומה ואלימות בשביל שנתנער מזה קיבינימט. עם נבחר ומזוכיסט, הנה פאנק שחור שהאופטימיות זרה לו. ואם טעיתי, והולך לקרות מהפך שאיננו רק פרסונלי, אפשר לעבור ל"בלאנק ספייס".

(שי סגל)

 

אריק איינשטיין - היא תבוא

קשה לי לנחש איזה שיר ארצה לשמוע מיד לאחר פרסום תוצאות הבחירות. זה יהיה תלוי, מן הסתם, במצב הרוח שלי, שיהיה תלוי, מן הסתם, בתוצאות. זה יכול להיות שיר דיכאון שיהדהד דיכאון, בלוז עגמומי שיפרוט על תחושת הדכדוך, פופ קופצני שיפתח את החגיגות, או המנון אצטדיונים מנצח. אני לא יודע מה ילד ערב, אז אני מעדיף להיאחז בתקווה. התקווה הזו שהוציאה אותי אל הקלפי בבוקר, ושתשכיב אותי לישון בלילה, ושתגבה ממני מסים פעם בחודש, ושתשלח אותי למילואים פעם בשנה, ושתשכנע אותי שיהיה טוב, יהיה טוב, כן, ושתגרום לי להישאר כאן תמיד, למרות הכל, בגלל הכל. כי בלי תקווה, אז מה יש לי לחפש כאן בכלל? ואם כבר תקווה, אז שתהיה מנוסחת במילים של יענקל'ה רוטבליט, ובתווים של מיקי גבריאלוב, והכי חשוב – במיתרים של אריק איינשטיין.

אריק איינשטיין ידע לשיר גם על יונה שתבוא, וגם על מדינה שהולכת פייפן. גם שיר אחרי מלחמה, וגם חייל של שוקולד. גם אייבי נתן, וגם פרנצ'סקה פוליטיקה. אריק איינשטיין ידע איך אני מרגיש גם כשאני יושב מול הנייר עם העט ביד כמו חרב, וגם כשאני פוסע ברחובות בין עיניים כה טובות. אני לא יודע אם הערב אשמח מול התוצאות או אתעצב. אני רק יודע שכמו בכל יום בכמעט שנה וחצי האחרונות, גם הערב אני אתגעגע לאריק איינשטיין.

(ניב שטנדל)

Nina Simone - Feeling Good

אם יש שיר שהייתי רוצה לשמוע הערב לאחר שיגיעו תוצאות הבחירות, ויסכמו את אחת מהמערכות הכי אינטנסיביות ומסחררות שהיו כאן, או לפחות שיצא לי לחוות בשנותיי המעטות יחסית, זה  " Feeling Good " של נינה סימון. הגיע הזמן להרפות מהלחץ, ולמרות שייקח זמן עד שנדע איך תראה הממשלה, לערב אחד מגיע לנו להוריד קצת את הדאגות ולהרגיש טוב. מגיע לישראל להתחיל דף חדש ולשיר עם נינה בביטחון וגאווה: "it's a new dawn, it's a new day, it's a new life for me - and I'm feeling good". אני כבר מחממת את הגרון.

(נועם ברדין)

Joy Division - Candidate

למרות ששם השיר מעגן אותו מיד בקונטקסט הפוליטי, בקושי גדול אני משחררת עכשיו את שיר הדיכאון האהוב עלי לתחושות פוסט-בחירות האלו. אני לא יודעת מה אתכם, אבל בעת כתיבת שורות אלו ממש אין בי תקווה שביום רביעי אקום למציאות שבה ביבי לא נמצא בשלטון, ואין שורה בשיר הזה שלא חורטת לי בעור בדיוק את התחושות שמרכיבות מציאות כזאת, של כיליון, חוסר אונים, של סוף הדרך. בחלק לא מבוטל מהחיים שלי ביבי היה ראש הממשלה ותמיד היתה בי תקווה שיום אחד זה יהיה אחרת, אבל הפעם, יותר מתמיד,  אני מרגישה שאחרי ש"השעה הפטאלית" הזו תיגמר, כולנו "נאבד את הלב".

כן, כי כשאיאן קרטיס שר "There`s blood on your fingers, brought on by fear" הוא בטח לא התכוון לראש ממשלת ישראל אבל אוי, כמה שהוא צדק. אבל את זה הרי תמיד ידענו. אז כל מה שאני רוצה לעשות ביום רביעי זה לשמוע את השיר הזה שוב ושוב כי ככה בדיוק זה ירגיש, We campaigned for nothing, we" worked hard for this". ובסופו של יום, ממש כמו בסוף השיר, "We`re living by your rules, that’s all that we know". אז הלוואי, הלוואי שיום אחד נדע חוקים אחרת משלך ביבי, אבל עד אז – אני עם איאן בריפיט.

(צליל הופמן)

Meat eating orchids - Weapon of choice

נשבע שרציתי שימשך עוד. ארבעה חודשים של קיטוב חברתי ושנאת חינם ליוו אותי בתקופת הבחירות הנ"ל. והתוצאות (יהיו אשר יהיו) יסמנו עבורי רק שינוי אחד גדול ומהותי – המעבר מאזרח פסיבי שקורא את כותרות העיתונים במרירות השמורה לשחקניות הוליוודיות שחצו את גיל חמישים אל אזרח אקטיבי שמנסה להילחם ככל הניתן שדעתו תשמע ויותר מכך אף תשפיע. הבחירות האלה סימנו עבורי יותר מכל את הכוח שיש בבחירה שלי ואת המשמעות שלה, וכשכולם סביבי מתלבטים למי להצביע אם בכלל אני הלכתי לבחור מפוכח יותר מאי פעם.

השיר שאשמע עם פרסום תוצאות הבחירות הוא שיר שמלווה אותי המון בימים האחרונים, "Weapon of choice" של ה-Meat Eating-Orchids. הרכב נשי במהותו, שהסכים לקבל לשורותיו גם שני זכרים מוכשרים. השיר כורך יחדיו את האישי והציבורי – הפחד שמקשה עלינו לברוח מקשר שמזיק לנו הוא אותו הפחד שגורם לנו לבחור שוב ושוב במי שעושה לנו רע. ישראל אוהבת לבחור באותם המנהיגים שוב ושוב באותה מידה שהיא תמיד חוזרת אל אותם האמנים. במידה והבחירות האלה הביאו גם רוח חדשה אני מאחל לכולנו שיח חופשי יותר - חופש דעה, חופש תרבותי ותמיד תמיד חופש בחירה.

(בן בירון)

Annie 1982 - Tomorrow

זו הייתה תקופת בחירות מגעילה במיוחד, אפילו בסטנדרטים ישראליים. השנאה והקיטוב הרקיעו שחקים. מין בידול מלאכותי שכזה. רווי בשנאה. או שאתה בצד שלנו, או שאתה נגדנו. או שאתה איתנו, או שאתה בוגד. שמאל נגד ימין, יהודים נגד ערבים, מזרחיים נגד אשכנזים – אחווה? רעות? אהבה? לא בבית ספרנו. למי יש זמן לדבר על דברים כמו דו-קיום כשיש לנו איום קיומי על הראש? איך אפשר לחשוב על אהבה כשצריך לזכור את החיים עצמם? וזהו, בשעה עשר יפורסמו תוצאות המדגם ונצטרך להמשיך לחיות כאן יחד. צד אחד יצעק "ניצחנו" וצד אחר יצטרך להשפיל את הראש ולקבל את התבוסה. והאמת היא, שכמו בכל מערכת בחירות, תמיד, אין באמת מנצחים ואין מפסידים. כולנו נצטרך להמשיך לחיות כאן, יחד. לאחות את הפצעים, להתמודד עם האיומים, לתקן את השברים – ביחד. ואם נהיה ביחד – ונזכור שהשמש תזרח גם מחר עם שחר – ונקבל אותה עם ראש מורם וגו זקוף – נוכל לתת לקרני האור לנצנץ ולגרש את הפחדים, ואז אולי נוכל להתעורר למחר חדש.

(עמית סלונים)

להקה רטורית - סדר יום

כי צריך סדר יום חדש. כי צריך סדר חדש. כי צריך שיהיה בסדר. כי צריך שדברים יסתדרו. לכיוון נכון. כי עדיף רטורית מאשר רטוריקה. כי אין שום סיבה להגיד אג'נדה במקום סדר יום. ואפשר גם להפסיק עם הקוסנפט והקמפיין והקריאייטיב. וכל המילים הגדולות שמסתירות את הפרטים הקטנים, החשובים. כי זה אחד השירים הכי יפים בכלל ובפרט. בעולם וכאן. כי כמה יוסי. אף פעם לא מספיק.

(קליה מור)