"אני לא יודע למה קיבלתי צל"ש, בסך הכל רציתי לחזור הביתה בשלום" הוא אחד המשפטים המצוטטים ביותר בתרבות הישראלית. בזכותו ובזכות עוד שורות וסיפורים רבים נוספים הפך השיר "גבעת התחמושת" לאחד השירים הגדולים בתולדות הזמר העברי, אחד המזוהים יותר מכל עם הגבורה של חיילי צה"ל במלחמות ישראל בפרט ובמלחמת ששת הימים בכלל.
הקרב מפורסם בזכות השיר
45 שנה ימלאו בקרוב למלחמת ששת הימים בה נפלו מאות לוחמים ונפצעו אלפים. 36 נפלו בקרב בגבעת התחמושת שבירושלים, עשרות רבות נפצעו ו-15 זכו בעיטורים. על גבורתם ונפילתם כתב הפזמונאי והמשורר יורם טהרלב (שכבר מזמן היה ראוי שיקבל את פרס ישראל) את השיר המופלא והייחודי הזה, שבזכותו נחקק הקרב ההירואי בזיכרון הקולקטיבי. אפילו מרדכי (מוטה) גור ז"ל, שפיקד על חטיבת הצנחנים מילואים 55, שלוחמי הגדוד שלה 66 נלחמו בקרב, הודה בעבר כי לצה"ל היו קרבות קשים לא פחות במלחמת ששת הימים ובמלחמות אחרות, אבל הקרב בגבעת התחמושת עלה על נס בזכות השיר.
"גבעת התחמושת", מילים: יורם טהרלב, לחן: יאיר רוזנבלום
המחקר הצבאי ההיסטורי הוכיח כי הקרב על גבעת התחמושת שבצד הירדני של ירושלים שלפני 1967 לא היה הכרחי. אפשר היה להפציץ אותה מהאויר כמו שנעשה באוגוסטה ויקטוריה, אפשר היה לעקוף או לכתר אותה. אולם החיפזון לכבוש את ירושלים המזרחית מידי הירדנים ולהגיע לעיר העתיקה חייב את צנחניו של מוטה גור לעלות על הגבעה בכוח של שתי פלוגות, ולהילחם בעשרות חיילים של הלגיון הירדני שהיו מחופרים במערכת של תעלות קשר ובונקרים.
דטרמיניזם של מוות על הגבעה המפלצתית
גבורת הצנחנים, שביום שלמחרת שחררו את העיר העתיקה והגיעו לכותל המערבי, ניבטת מכל שורה ושורה בשיר שכתב טהרלב, שהסתמך לדבריו על עדויות של הלוחמים עצמם. כמה מגיבורי הקרב מצאו את מקומם בתוך השיר. כך למשל, איתן נאוה ז"ל, שעלה מעל לתעלות הקשר כדי לחפות על חבריו המתקדמים, ספג כדור בראשו ונפל לתעלה, ודוד שלום, שבין צרור לרימון של האויב הצמיד את חומר הנפץ לפתח הבונקר הירדני, פוצץ אותו, ובפעולתו סיים למעשה את הקרב.
אבל יש שיאמרו ששיא האימה בשיר מופיע עוד קודם לכן, בשורה כמו "מי שנפל נסחב אחור, שלא יפריע לעבור, עד שנפל הבא בתור, על גבעת התחמושת". כלומר דטרמיניזם של מוות ידוע מראש שההתקדמות של החיילים בתעלות רק מקדמת אליו את הקורבן הבא. הגבעה עצמה, שמוזכרת פעם אחר פעם בסיומי השורות, מקבלת נוכחות מפלצתית משל עצמה, של מקום נורא ואיום, חור שחור שכולם מתים בו ומי שרוצה לחיות אסור לו להתקרב אליו.
הכי קרוב לסרט פעולה על "ששת הימים"
גם מבחינה מוזיקלית "גבעת התחמושת" הוא שיר ייחודי שלא היה כמותו בארץ לפניו וכנראה גם לא אחריו, בטח שלא בלהקות הצבאיות. אורכו 5 דקות ו-45 שניות (יש גם גרסאות קצרות יותר, בהן הוגברה המהירות), אבל הקצב שלו מהיר, מסחרר, אקורדיון קטוע מכה צלילים קצרים וחדים ותוף בודד מתחבר איתו ומעניק טמפו קדחתני, "קטלני", שלא מרפה, ומשמש רקע לעדויות החיילים, אותם מקריינים סולני הלהקה, ביניהם קובי רכט. כאשר מתחילים הזמרים לשיר נכנס ברקע גם אורגן המונד שמעניק לשיר נופך הירואי, אבל כמעט וזהו.
יאיר רוזנבלום, המלחין והמעבד המוזיקלי, בחר בעיבוד מינימליסטי, אבל חזק מאוד, שמדגיש את הטקסטים המצמררים ומהווה מעין פס-קול של סרט אקשן. ואולי זהו סוג כוחו של השיר. במשך שנים תואר הניצחון הגדול של צה"ל במונחים של סרט פעולה שבו הטובים מנצחים את הרעים באופן מוחץ. הקליפ של "גבעת התחמושת", שהופק כשחזור לקרב בצירוף השיר - הוא הדבר שהכי קרוב לסרט האקשן ההירואי שכל כך הרבה ישראלים פנטזו עליו כששמעו את סיפורי המלחמה.
"גבעת התחמושת"
מילים: יורם טהרלב, לחן: יאיר רוזנבלום
"היה אז בוקר היום השני למלחמה בירושלים, האופק החוויר במזרח, היינו בעיצומו של הקרב על גבעת התחמושת. לחמנו שם מזה שלוש שעות. התנהל קרב עקשני, קטלני, הירדנים נלחמו בעקשנות. זה היה יעד מבוצר בצורה בלתי רגילה. בשלב מסוים של הלחימה נשארו לידי ארבעה חיילים בלבד. עלינו משם בכח של שתי פלוגות. לא ידעתי היכן האחרים, כיוון שהקשר עם דודיק המ"פ ניתק עוד בתחילת הקרב. באותו רגע חשבתי שכולם נהרגו.
בשתיים, שתיים ושלושים / נכנסו דרך הטרשים / לשדה האש והמוקשים / של גבעת התחמושת.
מול בונקרים מבוצרים / ומרגמות מאה עשרים / מאה וכמה בחורים / על גבעת התחמושת.
עמוד השחר עוד לא קם / חצי פלוגה שכבה בדם / אך אנו כבר היינו שם / בגבעת התחמושת.
בין הגדרות והמוקשים / השארנו רק את החובשים / ורצנו אבודי חושים / אל גבעת התחמושת.
באותו רגע נזרק רימון מבחוץ.בנס לא נפגענו. חששתי שהירדנים יזרקו רימונים נוספים. מישהו היה צריך לעלות למעלה ולהשגיח. לא היה לי זמן לשאול מי מתנדב, שלחתי את איתן. איתן לא היסס לרגע, עלה למעלה והתחיל להפעיל את המקלעון. לפעמים היה עובר אותי והייתי צריך לצעוק לו שיישאר בקו שלי. ככה עברנו איזה שלושים מטר. איתן היה מחפה מלמעלה ואנחנו טיהרנו את הבונקרים מבפנים, עד שנפגע בראשו ונפל פנימה.
ירדנו אל התעלות / אל הכוכים והמסילות / ואל המוות במחילות / של גבעת התחמושת.
ואיש אי אנה לא שאל / מי שהלך ראשון נפל / צריך היה הרבה מזל / על גבעת התחמושת.
מי שנפל נסחב אחור / שלא יפריע לעבור / עד שנפל הבא בתור / על גבעת התחמושת.
אולי היינו אריות / אך מי שעוד רצה לחיות / אסור היה לו להיות / על גבעת התחמושת.
בשבע, שבע ועשרים / אל בית הספר לשוטרים / אספו את כל הנשארים / מגבעת התחמושת.
עשן עלה מן הגבעה / השמש במזרח גבהה / חזרנו אל העיר שבעה / מגבעת התחמושת.
חזרנו אל העיר שבעה / עשן עלה מן הגבעה / השמש במזרח גבהה / על גבעת התחמושת.
על בונקרים מבוצרים / ועל אחינו הגברים / שנשארו שם בני עשרים / על גבעת התחמושת".
יורם טהרלב: "זה השיר שלי שהכי ריגש אותי לשמוע אותו מבוצע"
"עבדתי אז עם להקות צבאיות וביניהן להקת פיקוד מרכז", נזכר כותב השיר יורם טהרלב. "הבמאי היה דני ליטאי והמנהל המוזיקלי יאיר רוזנבלום. בכל תוכנית של הלהקה היה צריך שיר אחד על הצנחנים כי הם היו בפיקוד מרכז וחיפשתי חומרים. באותו זמן, ספטמבר-אוקטובר 67' התפרסם מוסף של עיתון 'במחנה', שבעצם הביא את סיפורם של מקבלי הצל"שים ממלחמת ששת הימים ומשם אספתי את כל הסיפורים של גיבורי הקרב. החלטתי להביא את הסיפורים כפי שהם ולהוציא אותם החוצה דרך השיר, שבנוי מציטוטים של דברי הלוחמים עצמם ומהבתים שלי, שגם מבוססים על העדויות".
-מה הרגשת כשכתבת את השיר?
"כשקראתי את העדויות הרגשתי מה שכל אחד שקרא אותן אז הרגיש, אני חושב. התפעלתי מהנכונות של אנשים להקריב את עצמם למען עצמם ולמען חברים. לא הייתי לוחם קרבי ותמיד מרגשת אותי רוח ההקרבה. הרי כל סיפורי הצל"שים כולם קשורים בהקרבה אישית, ומשם זרמתי".
-כשאתה מביא את השיר לליטאי ורוזנבלום מה הם אומרים?
"דני ויאיר אהבו את הגישה הזאת ומאוד התרשמו. יאיר הלחין את השיר תוך כמה שעות, בלילה הוא לימד את הלהקה לשיר אותו ודני ליטאי עבד איתם על ההעמדה עוד באותו באותו לילה וכשבאתי בבוקר הם כבר הביאו בפני חזרה של השיר שמושר ועומד על הבמה. זה היה ממש מצמרר. זו פעם ראשונה ששיר שכתבתי - כל כך ריגש אותי לשמוע אותו מבוצע".
"אמרתי לצנחנים שהאמת ההיסטורית היא מה שכתוב בשיר"
-ובלשון שנות השישים, הוא יוצא והופך לשלאגר ענק.
"אני חושב שברגע שהוא הגיע לראש המצעד בגלי צה"ל גדי לבנה שהיה אחראי על המצעד הוריד אותו משם אחרי שבוע. השיר הושמע ברדיו, עלה לראש, והורידו אותו. אני מבין אותם. בגלל האופי של השיר הם החליטו שהוא לא יסתובב במצעד. מצד שני הוא היה הלהיט של המופע של הלהקה באותה תוכנית".
-קובי רכט אמר שהם הרגישו צמרמורת בכל פעם ששרו אותו, מצד שני זה הפך את המלחמה לבידור לחיילים.
"לדעתי מה שקובע הוא ההקשר. בעיני 'גבעת התחמושת' הוא שיר דוקומנטרי. הוא לא נכתב כדי לבדר את האנשים. הוא תעודה, וכך נשמר בתודעת האנשים. אני חושב שמלבד ביום הזיכרון השיר מושמע במשך השנה בכל תחנות הרדיו יחד אולי 6 פעמים אבל כל מי ששומע אותו פעם אחת זוכר אותו. זה שיר שנשמר בתודעה הרבה שנים".
-ובעצם זוכרים את הקרב מהשיר.
"רק מהשיר. את זה אמר מוטה גור ז"ל שהיה רמטכ"ל והיה מח"ט הצנחנים אז. הוא אמר שגבעת התחמושת הפכה למה שהיא בזכות השיר, שהיו עוד הרבה קרבות קשים במלחמה הזו ולא נשאר מהם זכר. שירי תעודה הם לא רבים אבל גם מעוררים מחלוקת. עד היום מתווכחים איתי על 'יואל מוישה סלומון' כי זה תיעוד היסטורי. גם אז היו ביקורת על 'גבעת התחמושת'".
"היו על 'גבעת התחמושת' ביקורת שנבעו מבורות"
-אילו ביקורות?
"ביקורות שנובעות מבורות. כי השיר מביא את תיעוד הקרב כמו שהוא. לפני כמה שנים לקחו אותי לגבעה יחד עם שלושה מהלוחמים והם אמרו שהשיר מתעד מאוד נכון. אחד אמר 'למה כתבת 120 בחורים, היינו 300 איש', והשני אומר 'לא, היינו פלוגה וחצי' והם התווכחו כמה היו. אז אמרתי להם שמה שכתוב בשיר זה מה שנכון היסטורית. מרגש אותי שהשיר הפך לתעודה".
-כתבת מאות שירים, מתוכם עשרות קלאסיקות ואתה ראוי לפרס ישראל. איפה "גבעת התחמושת" ממוקם מבין כל שיריך?
"הוא מבחינתי בטופ של הטופ. אין לכותבים רבים כזו חריטה בתודעה, זה קורה למעט שירים. הוא מהשירים שלי שאני הכי אוהב, לא בגלל שהוא הצליח כל כך, אלא בגלל שהוא מסוג השירים היחידאים, אין לו אח. ל'ארצנו הקטנטונת' יש שירים-אחים, וכמו 'גבעת התחמושת' אין, אין עוד שיר כזה".
-אני מכיר חבר'ה מהדור הציני שלפני עשור שנים רקדו את "גבעת התחמושת" בדיסקוטקים בימי שישי בגלל הקצב שלו, ורצו לעשות "הפוך על הפוך".
"לא תפקידי לשמור על מקומו וקדושתו של השיר. הזמינו אותי לבית ספר בירושלים לאירוע עם שירים ועשו ריקוד 'גבעת התחמושת' שצולם בתוך האתר. זה לא מרגיז אותי ולא משנה לי. גם ניסו לעשות מזה פרסומת אני חושב. אני לא עוקב ולא עושה מלחמות. השיר בתודעה וזה הדבר החשוב".