10. Ariana Grande & John Legend – Beauty and the Beast
להתעסק עם קלאסיקות זה תמיד דבר מסוכן. במיוחד כשמדובר בשיר זוכה אוסקר, מתוך אחד מסרטי הדיסני האהובים ביותר, שקיבל ביצוע בלתי נשכח של סלין דיון ופיבו ברייסן. אל נעליהם הגדולות ביותר נכנסו אריאנה גרנדה וג'ון לג'נד - ליהוק מושלם, והם בהחלט עושים את העבודה נאמנה. הבעייתיות מתחילה בהפקה - הניסיון לברוח מהקיטשיות של המקור הביא תוצר שבלוני וחסר מעוף: השימוש בבס-תופים הכי גנריים בעולם גרם לשיר להישמע כמו גרסת קריוקי ביוטיוב, שלא נדבר על תזמורת כלי המיתר שנשמעת כאילו יצאה מתוך אורנית. כנראה הם חששו שלא ישאר להם כסף לקליפ, מה שמוביל את הבעיה העיקרית השניה – אם מפיקי הסרט השקיעו כל כך הרבה בכדי שהסרט יהיה כמה שיותר דומה לאנימציה המקורית, כולל שכפול סצינות אחד אחד, למה שלא גם לשכפל את הקליפ המקורי? במקום קליפ מינימליסטי של הזמרים שרים עם כמה אימג'ים מהסרט, קיבלנו את ריקוד עלי הכותרת של הורד הנובל. אנחנו נשארים עם המקור.
The xx – Say Something Loving .9
השיר היפהפה של הטריו מלונדון קיבל השבוע קליפ. חברי ההרכב שמופיעים כשמאחוריהם מסך כחול, מפנים קצת מקום למגוון אנשים מאוהבים. באיזושהי מידה, הויז'ואל ממשיך את מוטיב הנעורים, הראשוניות והתמימות של הקליפ הקודם אך מבלי לייצר אמירה משמעותית כלשהי. גם סתם הוא לפעמים בסדר.
Portugal. The Man – Feel It Still .8
תמיד חשבנו שברוקרים מאלסקה מתחבאת איזושהי נימה של גרוב. השבוע הם הוכיחו לא רק שהנימה הזאת לא מתחבאת, היא כל כך מדויקת ולא מתפרצת שהיא מנגנת על כל הנקודות שיגרמו לנו לנוע בתוך הכיסא. הקליפ שמצטרף אל השיר מקבל מימד פוליטי חמדמד בזכות קליפ אינטראקטיבי (המופיע באתר הזה) שמייצר הצעות לצופה – לקרוא על התחממות גלובלית, לתרום לאגודה לזכויות האזרח, או סתם לדבר על נושאים קשים. אין כמו להתווכח בלהט תוך כדי ריקוד.
alt-J – 3WW .7
אלט ג'יי היא מהלהקות ברות המזל האלה שמצליחות לעבור את הגבול הבלתי נראה של "מביני עניין בלבד" לתחום הקהל הקצת יותר רחב. תעיד על כך ההופעה המפוצצת שהם נתנו כאן בקיץ 2015. אך במקום להישאב כמו הרכבים מסוגם אל מחוזות הרדיו החברותיים, נדמה שעם כל אלבום הם הולכים יותר ויותר לקיצון. הסינגל הראשון מתוך אלבום שלישי עתידי ששוחרר השבוע הוא רחוק מאלבום הבכורה. הוא כולל פתיחה אינסטרומנטלית לא שגרתית באורך שלה, ומסתמך בעיקר על סימפולים והוקים (קצת כמו האלבום האחרון של בון איבר) ופחות על פזמונים לשיר אותם. קיים יופי בשיר – הגיטרה המדברית, הקול הייחודי של הסולן ג'ו ניומן, וכל הפניות החדות שהשיר לוקח – שמשתלט עליך אחרי כמה האזנות. רק שהוא כזה שמתחמק ולא נשאר לאחוז בך גם אחרי סיום השיר.
Future – Use Me .6
הראפר מאטלנטה, פיוצ'ר, מושך אותנו לדבר עליו גם השבוע. אחרי שבפעם הקודמת הוא הביא את ריהאנה לחיזוק, הפעם הוא בסולו עוצמתי. בשיר הראפר פונה אל מישהי ומבקש ממנה לסמוך עליו, שלא תאמין לכל האנשים שמסביב. "תשתמשי בכוח שלי" הוא אומר לה, כשבקליפ הוא דווקא פונה אל עצמו הצעיר, מייצר שכבה נוספת של משמעות.
Aimee Mann – Patient Zero .5
לזמרת הפולק-רוק הוותיקה, איימי מאן, תמיד היתה היכולת לייצר שירים עם כנות מכאיבה. הזכור ביותר הוא השיר “Save Me” מהסרט מגנוליה של פול תומאס אנדרסון. בשיר החדש שיצא השבוע, הטוב ביותר שלה מהשנים האחרונות, היא חוזרת להשתמש בכישרון המספרת לשיר על אכזבה הוליוודית באופן נוגה ביותר. החשש היחיד הוא שהקליפ המושקע ביותר, עם בראדלי ויטפורד ("הבית הלבן") וג'יימס אורבניאק, יגנוב את הפוקוס. השיר מצליח לעמוד היטב גם בלעדיו.
Bruno Mars – That's What I Like .4
אם עוד לא הבנתם את זה, ברונו מארס הוא הבחור הכי קול בשכונה. אלבומו האחרון שחזר בחוכמה את סאונד הארנ'בי של סוף שנות השמונים בואכה התשעים, והשיר מתוכו ששוחרר השבוע הוא ההדגמה הכי טובה. עזבו סוואג, המילה הנכונה היא smooth. זה כשגרוב ונונשלנט מתחברים עם חלקלקות לא מהסוג המטריד המגעיל. הוא אפילו הפעם ויתר על חבורת הרקדנים שהקיפה אותה בשנתיים האחרונות ופצח בתנועות סולו, כי באמת שאין צורך בתוספות.
3. Julia Michaels – Issues
ג'וליה מייקלס בת ה-23 כבר שנים לא מעטות אחראית ללא מעט להיטי פופ חרושים במיוחד, בין השאר היא אחראית על רוב האלבומים האחרונים של בריטני ספירס וסלינה גומז. וכמו כל כותבת שירים מוצלחת, מתישהו יגיע השלב שקדמת הבמה תקרוץ. סינגל הבכורה קיבל חשיפה עצומה באינסטגרם של סלינה גומז, ולא סתם, הוא מזכיר מאוד את השירים של האחרונה. לא שזה רע, ההפך, השיר מצטרף אל טרנד המינימליזם המבורך שמנסה לשכנע את עולם הפופ כי זו הדרך הנכונה. אם הקלפים ישחקו היטב, מייקלס היא מהחומר של הנשארים.
Fleet Foxes – Third of May/Ōdaigahara .2
פליט פוקסס, הרכב הפולק שפרץ את חיינו בהרמוניות מושלמות לפני כעשור, הבין שלמרות פרויקטי הצד והסולו והחברים שעזבו (ג'ושוע טילמן הידוע גם כפאת'ר ג'ון מיסטי), אין ברירה וצריך להרים את הראש ולהמשיך הלאה. זוג החברים ללימודים שנהפכו למייסדים של הלהקה מציגים בשיר החדש, למשך של כמעט 9 דקות, את מערכת היחסים המורכבת שנרקמה עם השנים. השיר מתחיל בפולק שנות ה-60 בסיסי ומסתיים באינסטרומנטל עגמומי, מופשט, מנסה להלחין את הטבע הסובב את ההר היפני עליו קרוי השם השני של השני. לא פשוט להתמסר לקטע, במיוחד כשמסביבנו מצמצמים יותר ויותר את המוזיקה ל-3 דקות טהורות של גירוי חושים מקסימלי. עם זאת, הפוקסס נותנים את כל הסיבות הנכונות להתנתק מהכל, כשהבולט מביניהן הוא המשפט שראוי כי יהפוך לאלמותי: "Aren't we made to be crowded together, like leaves?".
Lorde – Green Light .1
כמה חיכינו, כמה פיללנו, והנה סוף-סוף היא הגיעה. לורד, היוצרת הניו זילנדית שפרצה לחיינו כשהייתה בת 16 בלבד, סיימה השבוע את את אחת הציפיות היותר ממושכות של עולם המוזיקה. אחוזה בשיברון לב שיתניע את השיר, היא מצליחה לכבוש אותנו מחדש כבר אחרי 30 שניות בזכות משפט אחד: "She thinks you love the beach, you’re such a damn liar". המשפט, שהורס את מבנה החריזה של הבית, בצורה כמעט מכוונת, מזכיר שלורד אינה יוצרת פופ רגילה. היא מעקמת את הדרך אל השיא, בשביל שההתפוצצות תהיה שווה את זה. היא נעה בין פסנתר-דאנס למקהלת גוספל מתוחזקת כפיים מבלי לאבד את הצרידות הקולית הטבעית. כך היא מסמנת שאין מדובר בשיר רחבות אלא מונולוג אישי של בחורה שרק רוצה להתפרק ממטען הכאב.