10. The Chainsmokers – Beach House
לצ'יינסמוקרס אין מודעות עצמית. לקרוא לשיר החדש על שם צמד אחר, שהוא האנטיתזה למהות של הסמוקרס, הוא תסמין ברור להפרעה נרקיסיסטית. זה הניימדרופינג הדפוק בהיסטוריה המוזיקלית. אין בשיר שום רפרנס מוזיקלי לביצ' האוס, רק משפט בודד שמרדד את אחת ההרכבים המופלאים בעשור האחרון להוויה של בטלן עירוני מתפלסף, קלישאה על דור ה-Y שנכתבה על ידי ההורים, צילום באינסטגרם של ערפל כמטאפורה שחוקה לחוסר יכולת להשתלט על החיים. מה שמוזר בכל הסיפור הוא שהצ'יינסמוקרס טוענים שהשיר הוא חזרה לימים ה"מקוריים" שלהם, כאילו שהם לא הוציאו את אותו השיר שוב ושוב. מביך ומיותר.
9. Billie Eilish – Come Out and Play
בכל שנה בעונת החגים האירופאית-אמריקאית יש לחברות הפרסום מטרה אחת בלבד – לגרום לכם לבכות. הרי אין כמו אווירת של חום ומשפחה, בין אם אמיתית או מזויפת, בשביל להוציא את מבול הדמעות שרק מחכה להתפרק. ואין כמו שיר טוב בשביל לכווץ את הלב. חברת אפל גייסו לפרסומת השנה את בילי אייליש, שהפכה השנה לדמות הכי מפתיעה בגזרת מוזיקאים צעירים ומצליחים. השיר פחות אפל מהרגיל שלה, ומשתמש היטב באלקטרו רך בכדי שלא להפוך את הקטע לשמאלץ טהור. מתאים לא רק לחוגגים.
8. ZAYN ft. Nicki Minaj – No Candle No Light
אל שרשרת השירים חסרי הקשר שזאין הוציא בשנה החולפת הצטרף השבוע דואט מתבקש עם ניקי מינאז'. כמו קלישאה של מוזיקאי שמחפש את עצמו, זאין הגיע לשלב ה-EDM. כאילו השנה היא 2015 השיר החדש של זאין מלקט את כל הטרנדים במחצית הראשונה של העשור – דאבסטפ, טרופיקל וארנ'בי אלקטרוני. התוצאה למרבה הפלא לא מביכה ואפילו עולה לגבהים בחלק החצי אינסטרומנטלי לקראת סוף הקטע. אבל מישהו צריך להעיר את הבחור ולהגיד לו שאי אפשר להוציא כל פעם שיר שנזרק לכיוון שונה, כי מרוב כל הניסיונות את 2018 הוא פספס לחלוטין.
7. A$AP Rocky – Sundress
טיים אימפלה ממשיכים במסע ההתרחבות שלהם אל מחוץ לגבולות הז'אנר, הפעם בזכות אסאפ רוקי שסימפל קטע שלהם בשיר החדש שלו. הקטע המסומפל לקוח מאלבום הבכורה של ההרכב האוסטרלי, Innerspeaker, שהחזיר לאופנה את הפסיכדליה של שנות השישים. אסאפ רוקי לא מחביא את הסימפול וגורם גם לשיר שלו להפוך לטריפי במיוחד.
6. David Guetta, Bebe Rexha & J Balvin – Say My Name
יש שירים שאתה מבין אותם כבר בעשר השניות הראשונות. בטראק האחרון של גואטה, שקיבל השבוע קליפ, כל מה שהיה צריך זה את ליין הקסילופון הטרופי בשביל להתמכר. ביבי רקסה מביאה את העוצמה, כמו שעשתה ב-Hey Mama, וג'יי באלווין הגיע על תקן הבחור השקט והמסוקס, ושניהם אינטגרלים להצלחת השיר, אבל אותו ליין שמרחף לכל אורכו של השיר הוא תו הזהב שכל מפיק מחפש. גואטה כבר לא המפיק הכי רותח בסביבה, אבל עם ליינים כאלה הוא כן דואג שאף אחד לא ישכח אותו.
5. Alessia Cara – Not Today
לא מעט טענו פה שהקסם של אליסיה קארה נעלם. למעשה תהינו אם כל ההתאהבות הראשונית שלנו בשיר Here הייתה לא אותנטית מלכתחילה. רק שאז נחשפנו ל-Not Today. לא מדובר ביצירת הפלא שתהפוך את קארה ליוצרת החשובה של הרגע, אבל זה לגמרי הקטע שהחזיר לנו את האמון. בשיר החדש היא לא מנסה להיות בוגרת יותר ממה שהיא. פתאום בגדי האובר-סייז שהיא לובשת לאורך הקליפים האחרונים שלה לא נראים יומרניים אלא מבטאים היטב את הציפייה החברתית שהיא תגדל בעוד שהיא מרגישה קטנה, כאשר בשיר הנוכחי היא גם מעדיפה להישאר כזו. נכון האימרה המעצבנת שצריך לחיות את העכשיו ולדאוג מחר לעתיד? אז השיר הוא הגרסה החמודה למשפט, שתסתום את הפה לדודה עם השאלות החופרות.
4. Normani & 6LACK – Waves
אם הכל יעבוד כמו שצריך, 2019 תהיה שייכת לנורמאני. פליטת פיפת' הרמוני התחילה את השנה עם דואט מצליח עם קאליד וסוגרת אותו בשיתוף פעולה עם 6לאק מאטלנטה. קיימת תחושה של משיכה אחורנית כך שהשיר לא מתמסר למאזין, הוא מבקש השקעה. ברגע שנותנים תשומת לב, השיר גומל חזרה. עם הקטע הזה נורמאני מצטרפת לאלה מאי וסיזה בהתחדשות הארנ'בי הניינטיזי הקלאסי יותר, הזה שמשדר עוצמה בכל משפט מבלי להיתלות במנעד קולי רחב.
3. Hozier – Movement
אף אחד מהצדדים המשתתפים לא תיאר לעצמו שסרטון של סרגיי פולונין, רוקד לצלילי Take Me to Church, יהפוך לאחד הסרטונים המדוברים, נקודת פריצה בקרב הקהל הרחב למי שנחשב כיום אחד הרקדנים המפורסמים ביותר, וחיזוק משמעותי להוזייר. את הצימוד הזה הם מנסים לשחזר בקליפ חדש של הוזייר בו משתתף פולונין. השיר החדש, סינגל ראשון מתוך אלבום שצפוי לצאת בשנה הבאה, משתמש בנוסחה שכבר עבדה מעולה עבור הוזייר – סול מעורבב עם דרמה מבוססת רוק. הקטע סוחף, נושק לפומפוזיות מייגעת אבל לוקח צעד אחורנית בשביל שיהיה אפשר לספוג בשמיעות חוזרות.
2. דניאל קורן – בין האיילות
יש רגעים נדירים בהם מוזיקה וטקסט מצטלבים באופן מושלם, "בין האיילות" של דניאל קורן הוא אחד מהם. קורן החל את דרכו כשותף הפקה של יוני בלוך, ומשם פנה לסולו שמשמר לרוב את הנימה הקומית. השיר החדש עושה פניה אל הכיוון המהורהר מבלי לדכדך. כמו תמונה אימפרסיוניסטית, השיר מצליח לכלוא רגע חולף שהוא נצח.
1. (Bon Iver - Do You Need Power? (Walk Out Music
שבוע שעבר הבאנו הצצה ראשונה לפסקול סרט ההמשך לקריד עם קטע של קנדריק למאר ופארל. השבוע האלבום במלואו כבר בחוץ ומתוכו בלט דווקא מה שמתפקד יותר כמו קטע מעבר. בפחות מ-2 דקות, בון איבר מייצר הצהרה של ניצחון עוד בשלב ההליכה לקרב. בניגוד לרוב השירים שבדרך כלל מלווים כניסה לזירה, הקטע פה לא נותן בכל הכוח, מטיל ספק בצורך של הדחיפה קדימה. במקום להפגין החוצה, בון איבר מתאר את הסערה הפנימית, שיש לה קצב חזק אבל היא לא ברורה עד הסוף. זו תחושת הספק שתמיד שם, גם אם היא נמצאת עמוק למטה.
האזינו לכל שירי השבוע בספוטיפיי:
או באפל מיוזיק: