10. Cheat Codes and Little Mix – Only You
אחרי התפרקותן של פיפת' הרמוני המבט ישר עבר לליטל מיקס, להקת הבנות המתחרה – האם הן כן יצליחו לשרוד? אם להסתכל בדיעבד, ליטל מיקס תמיד היו יותר יציבות מחברות הרמוני ואין סימנים לחוטים פרומים בקשר ביניהן. המוזיקה גם היתה סולידית, ולא תמיד בצד הטוב של המילה. שיתוף הפעולה החדש עם הטריו צ'יט קודס הוא עוד דוגמא למהלך בסיסי, שפוגע בכל הכפתורים הנכונים מבלי להזיז אחד מהם קצת יותר לכיוון הדיסטורשן. כן, זה נחמד ולא נשמע רע, אבל פיהקנו.
9. One Republic – Connection
לוואן ריפבליק יש תכונה מיוחדת שמאפשרת לה להתקיים כבר למעלה מעשור – גם בשיר הכי מסחרי וקלישאתי יהיה את האלמנט ששובר את התבנית. לכן היה מאכזב לגלות שהשיר החדש שלהם, ראשון מאלבום חמישי, מובל באמצעות אחד הפזמונים היותר חלשים שנכתבו על ידי ראיין טדר, מנהיג הלהקה שידוע גם כאחד מכותבי השירים הכי מוכשרים בפופ. חוסר המעוף והנטייה לייצר "להיט קיץ" הולידו תוצר כאילו יצא מאלגוריתם שחוק של יצירת שירים. הבתים עוד איכשהו שומרים להם חסד, אבל הסגירה אחרי 2 וחצי דקות כבר הרגו אותנו סופית.
8. Mitski – Nobody
הכי כיף זה אמני אינדי רציניים שמתחברים אל הצד הקליל שבהם. מיצקי למשל הוציאה את חיית הדיסקו שבה בשיר חדש שמכסה את העגמומיות בביט שגורם לך לרקוד כמו ההורים שלך. וכמו כל שיר פופ שמכבד את עצמו, יש גם שינוי סולם בסוף שמוציא את מיצקי חזקה גם כשהיא בודדה.
7. Chloe x Halle ft. Joey Bada$$– Happy Without Me
אלבום הבכורה של קלואי והאלי שיצא במרץ האחרון לא תפס יותר מדי תשומת לב, ולא בצדק. האחיות בנות החסות של ביונסה מייצרות ארנ'בי ללא התיימרות להמצאת הגלגל מחדש. ב-Happy Without Me, שקיבל השבוע קליפ מפוצץ נצנצים, הן מצליחות לעסוק בכל נושא ההתגברות על האקס בצורה שהכי מתאימה להן – אין פה מסקנות פילוסופיות על אהבה אבל יש מספיק דרמה ומבט מפוכח אחורה כדי לתת בשר גם להתאהבות מתחת לגיל 20.
6. Demi Lovato – Sober
גם בתקופה שבה החיים הפרטיים של כל אחד מוצגים לראווה בכל מדיה אפשרית, זה לא שכיח לשמוע אמנים ששרים על הדברים שמרסקים להם את החיים. דמי לובאטו ידעה ירידות בחייה, עד תחתית הבור, כשנכנסה לגמילה כבר בגיל 18. בשיר החדש שלה היא חוזרת אל אותו מקום אפל בווידוי על הידרדרות אחרי 6 שנים של פיכחות. נכון שמהצד הכל נראה מזויף - מי שר על דברים כאלה, ומי מפרסם וידאו מהופעה בה את לא מצליחה לשיר מרוב דמעות. אבל כשצוללים פנימה שומעים את הסדקים הקטנים בקול ומבינים שמדובר בתרפיה אישית. לובאטו אף הגדילה לשתף כדי שאחרים גם יבינו את המחלה. נקווה שזה לא שיר פרידה.
5. דודו פארוק ונורוז - אחותך (לילה טוב)
הרצינות הגמורה של דודו פארוק אמורה להפוך אותו למופע הקומדיה הכי מוצלח כיום. אבל התוצאה היא הפוכה – מרוב רצינות הדמות משתלטת על כל היגיון ואי אפשר שלא להתייחס אליו כאל גרסה מקומית מוצלחת של הטראפ, ז'אנר שנדמה כי הוא פשוט בלתי ניתן לתרגום. ב"אחותך" הוא הולך עוד יותר רחוק עם הבלבול ומייצר בקליפ כתוביות לשיר שלא תמיד תואמות למה שהוא אומר. האם יש לזה משמעות מיוחדת? רוב הסיכויים שלא ולכן אין גם משמעות לדון בזה. השורה התחתונה שמדובר בשיר טוב, וזה מספיק בשבילנו.
4. אקו – בוס
לעומת פארוק, אצל אקו שום דבר לא מרגיש מומצא. להכניס אותה להגדרות של "אחת הראפריות הבולטות בארץ" זה להקטין – גם כי לצערנו אין יותר מדי ייצוג נשי בעולם ההיפ הופ המקומי וגם כי היא בקלות יכולה לשבת באותה שורה עם המובילים בסצינה. הקטע החדש שלה הוא ההאדרה אישית באופן הכי מפרגן שיש – היא פה להיות נושאת דגל כדי להראות לשאר שאפשר. מה שכן, הביט וההפקה המעולה של כהן מעלה מחדש את התהייה לגבי הזהות של היפ הופ ישראלי. גם אם הקטע מבוסס על סמפולים של שירים ארצישראליים, הווייב לגמרי שם. אז אקו היא אמיתית ומרגישה חו"ל, ופארוק בדיוני ומרגיש מקומי - בקיצור התגלמות משבר היסוד של המוזיקה הישראלית ושורשיה.
3. Max Richter – On the Nature of Daylight
המוזיקה של מקס ריכטר היא מהזן שמעורר אמוציות חזקות. גם כאשר מנתקים את היצירה שבטח נקשרה לאיזו סצנה בסרט או סדרה, היא פועמת בזכות עצמה ומייצרת סיפור משלה. לכבוד 15 שנה ליציאת אלבומו השני, The Blue Notebooks, ריכטר שחרר מחדש את אחד הקטעים היותר מוכרים שלו, שנקשר לאחרונה חזק עם הסרט "המפגש", ביחד עם קליפ. בדיוק כמו המינימליזם במוזיקה, גם בקליפ לא מתרחש יותר מדי – אליזבת' מוס (סיפורה של שפחה, מד מן) פוסעת לאורך הרחובות כשעל פניה רואים שהיא מנסה להדחיק את הרגשות. אין עלילה, לא יודעים למה היא הולכת, למה היא פורצת בבכי בסוף ומאיפה היא שואבת הכוחות אחר כך. ממש כמו הקטע המוזיקלי עצמו, לא צריך להבין או לדעת בשביל להרגיש.
2. Kamasi Washington - Street Fighter Mas
את המוזיקה של קאמאזי וושינגטון אוהבים גם אנשים שרוצים לחבוט לעצמם בראש רק למשמע המילה "ג'אז". החיבור שלו אל ההיפ הופ מעגן את ה"חפירה" שנלווית לפעמים לז'אנר, במיוחד במצב הנוכחי שלו, במסגרת שניתן להתמודד עמה. ב-Street Fighter Mas, מתוך האלבום החדש והמעולה שלו, הוא מייצר סיפור, וכמו בסיפור טוב, אתה נשאב לתוכו וכבר לא משנה לך כמה זמן עבר ואם זה יום או לילה. זה מאותם קטעים שאומרים עליהם שכבר לא מייצרים כאלה, וזה נכון, אבל לא כי הקטע מרגיש מיושן, אלא כי הוא תמיד רלוונטי.
1. Lizzo – Boys
מה עושים כששומעים שיר ולא רוצים להפסיק להאזין לו שוב ושוב ושוב? ליזו, הראפרית שמעדיפה לשחק במגרש משלה, סיפקה את ההתמכרות השבועית עם קטע פאנק כל כך מדויק שמצדיק את הרפרנס לפרינס שמופיע בקליפ. ליזו, שגדלה במיניאפוליס כמו פרינס, שחזרה תמונה מפורסמת שלו מ-77 כשהוא עומד בתספורת אפרו מול קיר עליו מצויירים תווים. גם לאורך השיר שומעים את רוחו בביט המינימליסטי, הטקסט שנאמן לנזילות המגדרית והמינית וכמובן סולו הגיטרה. במילה אחת – יססס.
האזינו לכל שירי השבוע בספוטיפיי: