10. G-Eazy ft. Zoe Nash – The Beautiful & Damned
קשה להיות מזל תאומים, כולם חושבים שאתה דו פרצופי. גם הראפר ג'י-איזי מזדהה עם הקושי הזה ומקדיש לו את שיר הנושא מתוך האלבום הבא שלו. לא מובן רק מדוע הקושי מקבל ביטוי ברצף קלישאות מסוג אני מלאך וגם שטן. זה קצת כמו בן 16 שרואה פעם ראשונה סרט עם דמויות עגולות ולא כאלו עם רשע מוחלט וגיבור טוב לב. לא סבלנו מהשיר, אבל מעדיפים תוכן קצת יותר עמוק.
9. Jennifer Lopez ft. Wisin – Amor, Amor, Amor
האם זה צירוף מקרים שג'יי-לו מוציאה אלבום בספרדית, אחרי עשור, בדיוק בזמן שהגל הלטיני בשיאו? אצל הזמרת/שחקנית/רקדנית/אשת עסקים אין שום דבר מפתיע. מי שכבר הוכיחה בתחילת הקריירה שלה את הכוח של הקהל הלטיני לסחוב אותך אל צמרת המצעדים, שבה אל אותו קהל בכדי שיעשה זאת שוב. אם בסינגל הקודם, Ni Tu Ni Yo, היא ניסתה עוד להעביר איזו תחושה של נוסטלגיה, בקטע החדש היא לגמרי בעולם של הצעירים מה שהופך את הביט לקצת יותר יבש ואת הנוסחה ליותר שחוקה. מה שכן, עדיין יש דחף חזק להזיז את המותניים.
8. Jason Derulo ft. French Montana – Tip Toe
האם השיר החדש של דרולו מקפיץ, ונשמח לשמוע אותו במסיבה רנדומלית או סתם להרים את האווירה? בהחלט. האם אנחנו כבר הפסקנו להבדיל בין השירים שלו? גם. לא חסרו מקרים בהם התחלנו לשיר קטע אחד שלו ואז איכשהו מצאנו את עצמנו בשיר אחר. ושוב, האם זה באמת משנה? לא באמת, תקפצו לו.
7. Black Honey – Dig
בלאק האני היא להקה שמתבשלת על אש נמוכה כבר כמה שנים. כבר שנתיים היא הלהקה הסודית של כמה אנשים שנתקלו בהם בסאונדקלאוד או בהופעה חיה באחד הפסטיבלים הגדולים. פעם הם הוגדרו כלהקת הרוק שאף לא היתה ללנה דל ריי. השיר החדש שיצא השבוע דווקא מגשים את ההגדרה הזאת עם שיר באווירת מערבון ספגטי עם קליפ תואם. עכשיו הם כבר לא צריכים להיות סוד של אף אחד.
6. Sigrid – Strangers
סיגריד הנורווגית פרצה די בבום השנה עם הקטע "Don’t Kill My Vibe" שהשתלט על כל המדיה. השבוע היא ממשיכה עם הוייב בקטע שגם ממשיך את מסורת הפופ הסקנדינבי המשובח. ההפקה בפזמון אפילו מזכירה קלות את קלאסיקת הז'אנר "Dancing on My Own" של רובין. כמו בשיר ההוא, גם כאן סיגריד מכסה פנטזיות רומנטיות לא ממומשות בביט אלקטרו-פופ מסיבתי. אם כבר להתמרמר שאין אף אחד שיהיה באווירה טובה.
5. NE-HI ft. Jamila Woods – The Times I’m Not There
הרכב הרוק משיקאגו עשה גרסת כיסוי לשיר שלו, למטרות צדקה, וצירף בקולות את השכנה מהעיר ג'מילה וודס. השיר, במקור מאלבום הבכורה שלהם, הפך פה לממתק סול-ארנ'בי. וודס עושה בשיר כאילו היה שלה ומעניקה לו עומק נוסף שהופך אותו ליותר רלוונטי.
4. Bjork – Blessing Me
ביורק נמצאת בעולם משלה. לא רק מבחינת הדימוי של היוצרת אלא גם מבחינת המיקום של המוזיקה שלה. היא לא משחקת בעולם של האמנים הרגילים עם ההשמעות ברדיו ומצעדי הפזמונים, אלא מתקיימת בספירה אחרת, טהורה. כן, ככל שהשנים עוברות המוזיקה שלה דורשת יותר ויותר תשומת לב, היא לא הדבר ששמים ברקע בשביל להעביר את הנסיעה, אבל כשמשקיעים, כמו בהאזנה לקטע החדש שלה, מקבלים רווח עצום. על פי ביורק מדובר בשיר שעוסק בשני חנונים של מוזיקה שמעבירים אחד לשני מוזיקה. באופן מבהיל לשמוע משפט כמו "שולחים אחד לשני קטעי mp3" נשמע לפתע כל כך מיושן וזקן, ובכל זאת אין הבעת אהבה יותר גדולה, ולא בהכרח רומנטית, מזו של לשלוח לשיר לאדם קרוב.
3. Elbow – Golden Slumbers
פרסומות כריסטמס הן מסורת ארוכת שנים שנועדה לפותחי הארנקים לדמוע בדרך אל החנות. מלבד כמה אימג'ים מרגשים לרוב גם מצטרף איזה קאבר מלא מיתרים ופסנתר. השנה אלו אלבו שהבריקו לבצע את אחד הקטעים היותר יפים (והחבויים) של הביטלס. במקור מדובר לחלק ממחרוזת שירים המופיעה באלבום Abby Road. אלבו בודדו את שיר הערש של מקרטני והפכו אותו לפנינה של ממש. הבעיה היחידה היא שאי אפשר שלא לזמזם את המשך המחרוזת.
2. Ed Sheeran – Perfect
ידוע לכל שאד שירן הוא רומנטיקן חסר תקנה. בכל זאת אחת הבלדות הגדולות של העשור שייכות לו (Thinking Out Loud לתוהים). ואחרי שחשבנו שאי אפשר להתעלות על זה הוא בא ומייצר שיר כמו Perfect. זה הכי עודף סוכר של עוגת שוקולד עם צמר גפן מתוק אבל כמו במקרה של הקינוח, גם בשלב שאתה רוצה להגיד די, אתה חייב עוד פיסה. אם זה לא מספיק אז הוא מעז עוד להביא קליפ שהוא הפרסומת המושלמת לחופשת סקי ברמה של הזמנו כרטיס.
1. Eminem ft. Beyonce – Walk on Water
להתייחס לשיר חדש של אמינם זה לא הכי כיף. מדובר באחד מאלוהי ההיפ הופ ואתה נאחז כל הזמן בשירים ובדמות שלו מאז. אמינם גם בעצמו לא עושה לנו עבודה קלה – הוא מוציא את אותו השיר כבר כמעט עשור. בכולם אגב, כולל הנוכחי, הפזמון נכתב על ידי סקיילר גרי. הבנו שהיא יודעת לכתוב הוק מעולה אבל יש גבול. המזל הוא שאמינם הוא עדיין אמינם, גם אם הוא נשמע יותר כמו אחד שהתייאש ולא כאחד שקם לתחייה. ויש את ביונסה. ואת ריק רובין המפיק שהוריד את התופים וגרם לנו לחשוב בהתחלה שמדובר בכלל בסקיצה עם רעשי הנייר.
ברור לנו שהרבה לא אוהבים את השיר, במיוחד מהצד של אלו שכותבים ומדברים על מוזיקה. אבל לנו הוא דווקא מעורר כמה נקודות נכונות. מעבר לכך, אנחנו מאמינים שיש לו מקום רלוונטי ואפילו חשוב בעולם המוזיקה בכלל ועולם ההיפ הופ בפרט. לא רק בשביל לתחזק את הלגיטימיות של אמנים כמו מקלאמור, אלא כי הנה מגיע אחד שמודע למקום שלו כעת ובהיסטוריה והוא שלם עם זה. אז לא, לא מדובר בשיר מושלם, גם לא מהטובים שבקריירה שלו, אבל בדיוק בגלל כל זה מדובר בשיר הכי נכון כרגע.