לפני כמה ימים כתבה קליה מור, מעל במה זו, טור המתחזה להיות "ביקורת" מוזיקה על "שקרים", הדיסק החדש של איל גולן. ביקורת מוזיקה לא הייתה שם, אבל קביעות גזעניות היו שם למכביר. כמחצית מ"ביקורת המוזיקה" הקדישה מור ל"פחד" שאוחז בה כשהיא באה לכתוב ביקורת על איל גולן. היא מכבירה בתיאורים פרי מוחה הקודח ומתארת איך מעריציו  יפרצו לביתה חמושים בסכינים, ידקרו אותה או לכל הפחות יעשו לה פנס בעין. דרכה המסורבלת לומר "מרוקאי סכין".

מעולם לא קרה בעבר שמבקר מוזיקה הותקף על ידי מעריצים של גולן. אז מהיכן נובעים פחדיה העמוקים של הכותבת? מאחר שאין תקדים למקרה מהסוג הזה, הרי שחששה של הכותבת מבוסס אך ורק על החיבור האוטומטי שהיא עושה בין זמרים מזרחים וצרכני מוזיקה מזרחית לבין אלימות פלילית. הדבר ברור, היא רואה במעריציו של גולן בבונים שחורים ומסוכנים ומיד מסיקה שהם יצבאו על דלתות ביתה ויכניסו בה מכות. הטור של מור אינו ביקורת מוזיקה, הוא גיבוב של הנחות גזעניות שנועדו לתייג את צרכני המוזיקה המזרחית  – רובם המכריע מזרחים – כעדר של אנשים אלימים בלתי רציונאליים.

לשם כך עושה הכותבת השוואה מופרכת בין היבחרותו של בנימין נתניהו לראשות הממשלה להצלחת הדיסק החדש של גולן. טענתה מסתכמת בכך שמעריצי אייל גולן הם עדר שוטים כמו גם מצביעי הליכוד. בואו לא ניתמם, גם כשהיא מדברת על מצביעי הליכוד היא מתכוונת למזרחים, על אף שמצביעי הליכוד, על פי סקרים עדכניים נחלקים בצורה שווה בין מזרחים לאשכנזים. אבל גזענים ממילא לא זקוקים להוכחות, הם פועלים מהבטן, אמוציונאליים.

"ביקורת המוזיקה" שלה מסתכמת בכמה בשורות קצרות  בהן היא קובעת  שהאלבום לא אמיץ, לא מרענן ולא חתרני. כך, מבלי לנמק.  מיד לאחר מכן היא כותבת: "האם יש בו איזושהי התייחסות לתקופה הקשה שעברה עליו? לשערוריות ולפרשיות ולהאשמות? התשובה לכל אלה היא לא", קובעת נחרצות. כאן חשדתי. רק אדם שלא שמע את הדיסק יכול לכתוב כזה דבר. שלושה שירים מתוך הדיסק מתייחסים לפרשה של גולן ולהתמודדות שלו איתה. שלושה.

למשל השיר "תזרוק לים" בו הוא שר: "תזרוק לים, רסיסים של טעויות, שברים של אותיות...", "תזרוק לים, כותרות מהעיתון לחישות במסדרון", "תזרוק לים, את בכי הילדים, את הלילות הבודדים, תזרוק ותתפרק".

קיימות שלוש אפשרויות: האחת, שהכותבת מתקשה בהבנת הנשמע. השניה, שהכותבת כלל לא שמעה את הדיסק ומחזרה קלישאות בנאליות על מוזיקה מזרחית. והשלישית, שהיא  שמעה את הדיסק  ושיקרה על ששמעה. אני מהמרת על האפשרות השלישית. ומדוע? כי כבר בפסקה הראשונה מצהירה מור שכתבה בעבר ביקורת מוזיקה שקרית, או במילותיה שלה: "מכאן והלאה הביקורת היתה פשוטה, הפלגתי בשבחים שקריים וסימנתי אותם באדום". אם שיקרה בעבר ממניעים כאלו ואחרים קל וחומר עבורה לשקר ממניעים גזעניים. 

אני ממליצה מעתה והלאה לקרוא את הטקסטים של מור בחשדנות המתבקשת: גם בגלל כשלים באתיקה העיתונאית שלה, אבל לא פחות חשוב בשל הגזענות שמתחפשת לביקורת תרבות.  

אגב, הדיסק החדש של גולן, דיסק נפלא.

אייל גולן הוא הביבי של המוזיקה הישראלית, ואתם יודעים את זה 

תגובתה של קליה מור: ברור לחלוטין מדוע סכמות החשיבה של אורטל בן דיין מסננות כל מידע שחולף מולה ומחלקות אותו מיד לאשכנזים מול מזרחים. אני, למרבה השמחה, דווקא לא נגועה בחשיבה דיכוטומית כזאת. ולכן כל טענה לגבי משמעויות נסתרות שקשורות לעדה כזו או אחרת רחוקה מן האמת. האמת היא שכל ההשוואות שעשיתי בטקסט היו למוזיקה מזרחית שאני אוהבת. האמת היא שרק כמה ימים קודם לכן כתבתי ביקורת מתפעלת על הלהיט המסתלסל של עדן בן זקן. האמת היא שאין לי מושג לאיזו עדה משתייך אייל גולן, וגם לא מעניין אותי. האמת היא שגם אני לא ממש אשכנזייה (חצי בוכרית, אם את חייבת לדעת, ונשמע שאת חייבת לדעת, כי ככה את שופטת אנשים). תיאור מחריד כמו "בבונים שחורים ומסוכנים" הוא לא משהו שנמצא בלקסיקון שלי או בראש שלי. ה"גיבוב של הנחות גזעניות" הוא לגמרי שלך.

מכיוון שמבקר המוזיקה גל אוחובסקי כתב ביקורת על האלבום שהתפרסמה לפני הטקסט שלי, התייחסתי לנושא מזווית אחרת - למה אין בעצם טעם לכתוב ביקורת מוזיקה על האלבום, כך שגם הטענה שאני מתייחסת למוזיקה עצמה רק בפסקה קצרה מגוחכת. 

ההתלהמות ששני האישים המדוברים, אייל גולן ובנימין נתניהו, מצליחים לעורר בקהל, וההערצה העיוורת שהם זוכים לה, ללא קשר למעשיהם או לאיכות יצירותיהם, ובלי הבדלי דת, גזע ומין, הן המכנה המשותף שציינתי, ורק הן, וניסיון העבר שלי ככותבת הלומת טוקבקים היה הטריגר לדברים. הדוגמה שנתתי בתחילה על טקסט שכתבתי שיצא כנגד תיקון 10 לחוק לשון הרע היתה כדי להמחיש עד כמה מצטמצם חופש הביטוי במדינה הדמוקרטית שלנו (הודיתי שכתבתי ביקורת שקרית? אל תביכי את עצמך ואת הקוראים), והמשך הטקסט עוסק בהידרדרות השיח בארץ, באלימות המילולית שיכולה להפוך לאלימות פיזית, בהתלהמות מתפרצת וגסה – כמו זו שלך – על כל דבר ביקורת שנכתב.

ומה דחוף לך, אורטל בן דיין, להגן דווקא על החזק, העשיר, המוכתם מוסרית, במקום לתעל את האנרגיות להגנה על האנשים החלשים, העובדים, הרגילים, עלינו? את רואה את עצמך כפנתרה שחורה? כי מה שעשית כאן הוא ההפך הגמור, יותר כמו חתולה ג'ינג'ית. אל תדאגי, לא קראתי לך אשכנזייה.  

נמצא להיט חלופי ל"דרך השלום" - ותודה לעדן בן זקן