עשרת השירים שעשו לנו את השבוע

10. BTS ft. Charlie XCX – Dream Glow

BTS לא באמת צריכים את כל האירוחים שהם צוברים לאחרונה, אבל מדובר בטריק לא מזיק. אחרי שאירחו את האלסי וניקי מינאז', הפעם הם הוסיפו לקאדר את צ'ארלי XCX. הזמרת שהתלוצצה בעבר כשאמרה שהיא החברה האבודה של להקת הפופ הקוריאנית שלפה מהמגירה דמו ישן והגישה אותו לחברים לביצוע משותף. זה לחלוטין נשמע יותר כמו שיר של צ'ארלי מאשר של BTS, בכל זאת מדובר בשיר שלא קופץ בין ז'אנרים כל שניה, ולמרות הנחמדות שלו לא מצליח לייצר איזשהו אימפקט ממשי. באופן מפתיע הוא אפילו גורם לנו להתגעגע לראפרים של החבורה.

9. Shura – Religion

שורה היא נערת הפוסטר של הז'אנר שנהפך ליותר תרבותי מאשר מוזיקלי ונקרא סינת'-פופ. היא עושה פופ קטן, מדויק ולא מרעיד עולמות שמתכתב עם הטווח של שמונים-תשעים, היא מוערכת בקרב עיתונאים וזוכה לאהדה אצל הקהל הרחב. הוויז'ואל הוא פן חשוב לא פחות בעיצוב הדימוי שלה ומתמקד ביצירת פנטזיית נעורים של החנונים והפריקים אבל מהתקופה שהם כבר נהפכו לקובעי הבון טון. בשיר החדש היא מכניסה קצת גרוב מזן שלא היינו רגילים ממנה, וזהו בסך-הכל. טוב לפסקול של סרט הנטפליקס הנוכחי, פחות בשכנוע שיש לה משהו אחר להציע.

8. איתי לוי - טכנו

אחרי שעדן חסון הצהיר שאין יותר מועדונים, לאיתי לוי גם נמאס ממסיבות של טכנו. בבלדה די טיפוסית, אבל משכנעת, לוי פורש את משנתו על אהבה שהלכה לאיבוד בין מסיבות בתל אביב. עם כל הכבוד לשיר, השוס הגדול פה הוא הקליפ. זה לא סתם איתי לוי חצי עירום, זו השראה די מובהקת מאחד הקליפים היותר איקוניים של תחילת האלפיים – How Does It Feel של דיאנג'לו. הקליפ הצליח בו זמנית להרים את המעמד של דיאנג'לו לאייקון סקס וכמעט להרוס את הקריירה המוזיקלית שלו שהייתה רחוקה מהצורך בגימיק. ההחלטה של איתי לוי ביצירת הקבלה לדיאנג'לו אמיצה אבל מרגישה כלא באמת רלוונטית לכל הסיפור שהוא מנסה להעביר.

7. Keane – The Way I Feel

יותר קשה מלהיות להקת רוק כיום זה להיות להקת רוק שזכורה בעיקר כלהקה מהשיר הממש יפה ההוא. רוב ההערכה הציבורית כלפי קין מתמקדת בהצלחה של שיר הפריצה שלהם Somewhere Only We Know, והשיר החדש לא עומד לשנות את זה. אבל אי אפשר שלא להעריך את המאמץ וההשקעה בהמשך יצירת קריירה גם כשנדמה שלאף אחד אין כוח יותר לגיטרה בס תופים. השיר החדש הוא בייסיק במובן הטוב של המילה. יש קצת סינת'ים אבל הם לא מספיק נוכחים בשביל להפוך אותם ללהקת פופ-רוק אייטיזית. השיר כיף להאזנה, לא מרגיש מיושן ובעיקר נותן תקווה שעוד לא תמה סופית תקופת השירים הפשוטים.

6. Whitney – Giving Up

אחרי שבשבוע שעבר הם סיפקו לנו רק טיזר, החבר'ה של וויטני הואילו השבוע לשחרר שיר מלא ראשון מתוך האלבום העתידי. כצפוי מהם מדובר בשיר חם שרצוי לחבק לא רק במזג אוויר סגרירי. אפשר להתלונן שזה מסוג השירים שנשמעים כמו פילטר אחד גדול שנועד להדגיש את קרני השמש שמחוררות צנצנות תלויות בין עצים עבי גזע, אבל מי מאיתנו לא היה רוצה לשבת ולהישען לנוכח הרקע הזה, שלא לדבר על לצלם תמונה עם פילטר. וויטני מייצרים את התמונה המושלמת ואי אפשר באמת לכעוס עליהם על זה.   

5. Jonas Brothers – Only Human

אנחנו רק בחודש יוני אבל כבר אפשר לסמן את הקאמבק של האחים ג'ונאס כהפתעת השנה. מלהקת פופ ילדים הם חזרו השנה כאופציה לגיטימית להאזנה גם לאלה שעברו את גיל 12 ואפילו לאלה שלא אוחזים בשמץ של נוסטלגיה כלפיהם. Only Human, מהשירים הבולטים באלבום, הוא דוגמא מעולה לקו שהם בחרו בו – נכון, התבגרנו, אבל אין צורך להיות קודרים בשביל להראות את זה.

4. אביתר בנאי ותמיר מוסקט – רחמים

החיפוש התמידי של אביתר בנאי אחרי המקור, השורשים, הוא הקונפליקט הפנימי שקיים ברבים מאיתנו – צאצאים לעם נודד שלא מצליחים למצוא את הנחלה. כמוהו גם אנחנו מחפשים את התשובה בתרבות, אצל בנאי אלה רדיוהד והסימפסונס שמקבלים דימוי יפה בקליפ, בהיסטוריה המשפחתית, ולפעמים גם בדת (המשפט "מאחורי מלפני ומצדדי" כרפרנס לברכת המלאכים). את העוגן בנאי מצא באשתו. השיר לא בא לסגור מסע, המוזיקה ממשיכה להדהד גם אחרי התו האחרון כאילו הדהירה לא נגמרה, ויש תמיד לאן לחזור.

3. Amber Mark – What If

פתיחת המיתרים של החדש של אמבר מארק מכוונת אותנו למה שכבר ידוע – זה הולך להיות שיר טוב. הזמרת הצעירה שהוכיחה שוב ושוב בעבר שבעורקיה זורם ארנ'בי מהסוג המשובח ביותר, זורקת אותנו ב-What If לניאו-סול מלטף ורומנטי בלבוש אלגנטי. הקול נע בין חזק לרועד מבלי לאבד יציבות ומתערבב בהפקה מעושנת תוך כדי שמירת פוקוס. לא סתם אמבר מארק היא פייבוריטית תמידית.

2. GoldLink ft. Tyler, The Creator & Jay Prince – U Say

לראפר גולדלינק קיימת היכולת להפתיע מאחור. הוא ניגש אליך, טופח על הכתף ואומר – יש לי משהו להשמיע, ואז בלי שום הבנה מאיפה הוא צץ הוא מביא מוזיקה שמנגנת נכון על כל איבר בגוף. זה היה ככה עם אלבום הבכורה שלו שיצא לפני שנתיים וככל הנראה יקרה גם עם האלבום החדש שיוצא ממש השבוע, לראייה שיתוף הפעולה עם טיילר דה קריאייטור. הטראק מינימליסטי לגמרי אבל מספק גרוב כל כך נכון, גם בהפקה וגם בראפ עצמו, שאי אפשר שלא לתהות איפה הוא התחבא כל הזמן הזה.

1. Róisín Murphy - Incapable

רוז'ין מרפי היא אלילה. זה בערך כל מה שצריך לדעת לפני ההאזנה השיר החדש שלה. היא תמצית הקול הסולידי שמצריך רק משיכה קלה קדימה בשביל לייצר את תחושת הצמרמורת. בקטע מהפנט היא ודיג'יי פארוט מארגנים לגוש אחד דיפ-האוס ודיסקו באופן שמשחק על כל העולמות – גם לרגעים של הנהון ראש בלבד וגם למצבי התפרעות. המנה העיקרית לשבוע הנוכחי.

האזינו לכל שירי השבוע בספוטיפיי:

או באפל מיוזיק:

• אביתר בנאי
• איתי לוי