"לא, זה לא יכול להיות - עוד פעם הם מגבילים התקהלות ל-19 איש?! אני לא מאמין!"
ממש במקרה, ברגע בו התקשרתי בתחילת השבוע לקיים את הראיון עם מיכה שטרית אחרי יציאת השיר החדש שלו עם שמעון בוסקילה, שטרית בדיוק קרא את הידיעות הראשונות על הדיונים בדבר החזרת ההגבלות על עולם התרבות.
יומיים אחר כך אפשר היה לנשום לרווחה במידה מסוימת, כשהוחלט לדחות את ההגבלות, כך שמיכה יוכל לקיים את סיבוב ההופעות החדש שלו שיתחיל הערב (חמישי) בבאר שבע, אבל ההופעה של "החברים של נטאשה" שתוכננה ל-16.7 בקיסריה כבר לא תתקיים.
לאורך כל השיחה בינינו, האווירה נעה בין המתח הגדול ואי הוודאות הבלתי נסבלת שמלווה את האמנים ואנשי התרבות לבין הצד המואר של התקופה הזו שעורר בו לא מעט השראה ודרכי חשיבה שונות".
"מבחינת היצירה יש לתופעה הזו כמה צדדים", מספר שטרית אחרי שהוא נרגע מעט מהבשורה שקיבל. "פתאום הייתה אפשרות להסתכל על הכל מהצד ולעצור רגע. אני לא אוהב את המציאות המתמדת של רגל על הגז, ובזמן הסגר פתאום יכולתי להקשיב למוזיקה ולקרוא בשקט. זו הייתה הזדמנות להתקרב לעצמך ולקרוביך עם כיוון של תדר אחר לחיים".
ומבחינת יצירה, היה לזה מקום?
"לא הפסקתי ליצור, ודווקא כשאין לך קהל לייעד אליו, אז יש לך חופש נדיר ומלמד עם המחשבות על המוזיקה. זה החזיר אותי למקורות וגרם לי להבין שיש מקומות שאני לא רוצה לחזור אליהם. מצד שני, הנסיעות למקומות והמפגש עם הקהל הוא האוויר של הדבר - בשבילי זה החלק הכי חשוב בתחום מעבר לפרנסה עצמה - העניין הוא לחוות בזמן ובמרחב בין האנשים את היצירה".
"שירים מהמושב האחורי" – הפרויקט החדש ממנו יצאה הסנונית הראשונה עם בוסקילה, ייצא כמעט אחרי עשר שנים מאז אלבום הסולו האחרון. בעשור הזה הוא הסתובב ברחבי הארץ וערך הופעות אקוסטיות - מהגולן ועד אילת - אבל מתברר שהשירים בפרויקט החדש לאו דווקא נכתבו בדרך להופעות: "המושב האחורי דווקא מתייחס לילדיי שמקשיבים לפלייליסט שלהם. הם בגילאי 13 עד חמש וחצי, אז אתה מתאר לעצמך באיזה פלייליסטים אני נוסע".
"פתאום", עוצר שטרית לרגע ומחייך לעצמו, "זה גרם לי לחשוב על המוזיקה במובן של זמן. האם אני יכול לייצר פופ טהור שילדיי יהנו ממנו? האם זה יתקשר איתם במובן העמוק? לא יודע אבל זה עשה לי חשק לצאת מהרוק לדברים אחרים. כנראה שלא אקליט דואט עם נועה קירל - אבל אני אוהב אליעד ויש על הפרק עוד כמה שמות ותיקים שאולי יתארחו באלבום".
"כמה אור", הסינגל הראשון שיצא מהפרויקט זוכה לחיבוק חם מתחנות הרדיו וגם מהקהל עצמו, ואחת הסיבות כמובן היא החיבור לשמעון בוסקילה: "שמעוון התאים לי לשיר הראשון, וכשפניתי אליו הוא בא בשמחה. היה לי בסיס של המילים והלחן, אבל כשמגיע יוצר נפלא כמוהו אז הוא לוקח זה למקומות נוספים, ואני תמיד פתוח לשינויים - כי אני רגיל לעבוד עם שותפים כמו ארקדי, ברי ואחרים".
אם כבר מזכירים את ארקדי ו"החברים של נטאשה", קשה להתעלם מהטירוף סביב סיבוב ההופעות של "רדיו בלה בלה" טרום עידן הקורונה, ועם ההצלחה המסחררת, בא התיאבון אולי אפילו לאלבום חדש משותף: "ציפינו להצלחה אבל לא ברמה של לפוצץ ככה את נוקיה כמה פעמים. זו הייתה הפקה פנטסטית, ומה שמדהים הוא שלראשונה העלינו את האלבום הזה לבמה דווקא אחרי 25 שנה, ולכן זה היה כל כך מרגש לקצור את הפירות אחרי הרבה שנים. נתנו את הכל בהפקה הזו, ואני מקווה שהיא תעלה שוב לפחות פעם בשנה. לגבי אלבום – בדיוק בימים אלו אני וארקדי טוחנים את עצמנו למה כבר לא לכתוב ולהקליט חומרים חדשים כי נוצר רצון אמיתי של שנינו. נראה מה ואיך יבשיל".
השיר האופטימי "כמה אור" יצא בתקופה שבה דווקא יוצאים יותר ויותר שירי מחאה ולא רק בגלל הקורונה, אבל למעשה הוא הוקלט בחורף ורק חיכה לרגע הנכון: "הקליפ היה מוכן כבר בינואר, באיזה לילה קפוא, ואז באה הקורונה ושלחה אותו למדף. לפני חודש הייתה תחושה שמשהו משתחרר ורצינו להתקדם, אז יחד עם שמעון החלטנו להוציא אותו. בינתיים השגרה גוררת רגליים אבל השיר באוויר ואוהבים אותו כי הוא מרגיש שייך ולא שייך".
"את יודעת שאין סמים קלים, רק ממשלות קשות" כתב פעם מיכה בשירו "מריקואנה" אבל אם שואלים אותו, לא בטוח שהלגליזציה בישראל, היא זו שתוציא אותנו מהמשבר: "אין לי מושג איך נצא מזה, אבל במקביל למאבק בהפגנות, אני יכול להגיד שיש נסיונות לפתור חלק מהדברים בצינורות אחרים מול גורמים רלוונטיים בכנסת. זה מתקדם לאט ואני לא יכול להרחיב אבל מקווה שזה יוביל לפיצוי או מתווה כלשהו שיעזור לכולם".
אז אנחנו בפתח של עידן חדש?
"כדי לבנות משהו מחדש צריך להגיע הרס ואולי אם הקורונה תחזיק מעמד, תתגבש חשיבה אחרת - הסמכויות יעברו לקהילות וועדות ציבוריות שינתבו את הדברים אחרת גם בפן הכלכלי. הקורונה עשויה להיות ה- D9 שישנה הכל – בחינוך, באמנות, בתעסוקה ואני מדבר על כל העולם. יש תחושה שאנחנו בסוף עידן ותחילה של אחד אחר כשאף אחד לא יודע איך באמת מרגיש פוסט-מודרניזם. פתאום מושגים כמו חיוני ולא חיוני הם עמוקים מאוד ואם רוב החדשות הן פייק ניוז אז מה האמת?".
"מי הסתכל על הזקנים לפני הקורונה?!", הוא שואל ובצדק. "קורים הרבה דברים מעניינים שיצרו הזדמנויות מפתיעות. הדבר הזה משנה עולמות כי לפני כן היינו בטוחים שהכל בשליטה - יש מדע, יש ממשלות, יש טכנולוגיות ותפסנו את אלוהים בביצים אבל הופ - פתאום הכל באי ודאות והממשלות נבוכות. זה העמיד את בני האדם במקום מעורפל ומטריף שיוביל לתהליכים גדולים שייזכרו בהיסטוריה".