שלוש שנים אחרי הצלחת הסרט הקודם בסדרת ג'יימס בונד "סקייפול" – שהוא לא רק הרווחי אי פעם עם 1.1 מיליארד דולרים אלא הוכתר בפי מבקרי קולנוע לטוב מזה עשורים – בשבוע האחרון כל העולם שוב בקדחת 007 עם הסרט ה-24 בסדרה, "ספקטר", שיצא בסוף השבוע שעבר וכבר הכניס 300 מיליון דולרים ברחבי העולם.
באופן מסורתי לא מעט מתשומת הלב הנלווית סביב סרט בונד חדש נוגעת לסוגיית שיר הנושא והמבצע שהתכבד במעמד. הזכות הפעם נפלה בחיקו של הזמר הבריטי סם סמית', שלאחר שהוציא את אלבום הבכורה שלו “In The Lonely Hour", זכה בארבעה פרסי גראמי בהם לשיר השנה "Stay With Me" וממשיך להתרוצץ מיבשת אחת לשניה בסיבוב ההופעות המצליח שלו, קיבל את המשימה לכתוב ולבצע את השיר מתוך "ספקטר".
סמית' בן ה-23 הוא למעשה זמר הסולו הזכר הראשון מזה יובל לבצע את שיר הנושא של 007, מאז טום ג'ונס עם "Thunderball" ב-1965 ולהוציא את פול מקרטני שביצע את "Live And Let Die" ב-1973 כחלק מלהקת ווינגס. השיר "Writing’s On The Wall" עשה היסטוריה לפני חודש כשכבש את צמרת המצעד הבריטי, הישג חסר תקדים עד כה. בין השמות שקדמו לו בשושלת מבצעי שירי בונד ניתן למצוא את שירלי באסי, טינה טרנר, דוראן דוראן ואפילו מדונה. בראיון בלעדי שמתקיים עם הזמר הוא משתדל לשמור על ענווה אבל לא ממש מצליח לו.
"עכשיו משהסרט עלה לאקרנים תחושת הביטחון שלי לגבי השיר הרקיעה שחקים, אני רואה כמה הוא עובד טוב בתוך הסרט, מה גם שמדובר בשיר בונד הראשון מסוגו להגיע למקום הראשון", הוא אומר בחיוך בתחילת הראיון שמתקיים איתו בסוויטה במלון הילטון בבוורלי הילס, "האמת היא שלא ממש התעמקתי בשמות שקדמו לי בתור מבצעי שירי הנושא של סרטי בונד. מעולם לא כתבתי שיר לסרט, קל וחומר למישהו שהוא לא אני עצמי, אני כותב די אנוכי. היה עליי להיכנס לנעליו של אדם אחר. היו שחשבו שאעשה משהו חריג שיזעזע את המערכת, אבל זו לא המהות של בונד, שאפתי לכבד את המותג. אני אוהב את הקלאסיקות של שירלי באסי ופול מקרטני, והלכתי על משהו בכיוון הזה יותר ממה שאני רגיל אליו. אם למשל הייתי מבקש תזמורת גדולה לשיר לאלבום שלי חברת התקליטים הייתה ישר מגיבה 'מי אתה פאקינג חושב שאתה?!'. לכן דבקתי בתמה קלאסית, אפית, שמזכירה לי את ימיי כנער בשיעורי דרמה ומחזות זמר, וזה מה ששונה לקהל שרגיל למשהו מסוים ממני מלהיטי הרדיו".
הגעת עם תובנות מסוימות למרות היעדר הוותק שלך?
"אני חושב שהשנה האחרונה הביאה איתה בהירות לגבי האמן שאני רוצה להיות. הדבר הכי חשוב עבור אמן הוא לדעת מה הוא לא רוצה, יותר אפילו מאשר מה הוא כן רוצה. במשך תקופה ארוכה נהגתי להתרכז במה אני רוצה, וכשהשגתי אותו הבנתי שזה לא מה שבאמת רציתי. אני לא רוצה להיות מפורסם, אני רוצה שהמוסיקה שלי תהיה מפורסמת. זה אולי נשמע בלתי אפשרי אבל אתה בהחלט יכול להשיט את הספינה בכיוון הרצוי".
בפעם הקודמת הייתה זו אדל שכתבה וביצעה את "סקייפול", שיר הנושא שגם היה לראשון אי פעם בתאגיד בונד לזכות באוסקר עבור השיר המקורי הטוב ביותר. הפריצה של סמית' זכתה לא אחת להשוואות לזו של אדל, מהייחוס הבריטי וההצלחה המטאורית בדמות להיטים ופרסי גראמי וכעת גם עם בונד. אלא שבאופן נוסף יש דימיון בין השניים, כאשר לפני חצי שנה נאלץ סמית' לקטוע את סיבוב ההופעות שלו ולבטל שורה של הופעות בגלל בעיות במיתרי הקול, בדיוק כפי שקרה לאדל כשקידמה את "21".
"הקלטתי את השיר לבונד עוד לפני שעברתי את הניתוח באביב שעבר וייתכן מאוד שהמאמץ הוא זה שגרם לניתוח (צוחק). יש לי גבהים פאקינג היסטריים בביצוע הזה", הוא מסביר. "מה שקרה הוא שהתאמצתי מדי בשירה ופגעתי לאורך זמן במיתרי הקול שפשוט דיממו מבפנים. עברתי ניתוח אבל לא חתכו שום דבר, אלא פשוט הרופא טיפל באמצעות לייזר באותם דימומים. הניתוח לא היה נורא כמו העובדה שנגזר עליי לשתוק במשך שלושה שבועות והבנתי כמה אני פטפטן בדרך כלל".
"כשאתה מתחיל להצליח הדרישה עבורך גוברת ואתה שר יותר, כלומר זו צרה טובה. בנוסף, טיסות לא עוזרות כי עצם השהייה על מטוס היא לא בריאה בגלל האוויר הלא טוב שאתה צורך. היום למשל אני סובל משפעת וזה יחלוף בתוך כמה ימים אבל אחרי הניתוח שנאלצתי לעבור על מיתרי הקול כל דבר קטן כזה מפחיד אותי. אתה יודע מה, בכל עבודה אחרת בחיים זה מקובל לחלוטין שתחלה בשפעת אבל במקצוע שלי זה אסור. אם חלית, אתה מושבת ועלייך להפסיק הכל. עבורי השירה האמיתית היא זאת שאני מתכוון אליה מכל הלב ומאמץ במקסימום את הקול. ככל שאתה מביא איתך את הרגשות האישיים, המשמעות של השיר פורצת החוצה בצורה האידיאלית לתחושתי. אני משער שזה נכון גם לגבי אדל".
יש תחושת אחריות להגיע אחרי אדל, ששירה זכה באוסקר?
"כבר התרגלתי שמשווים אותי לאדל, אבל אני סם סמית' וזה הכל. כל אמן חדש בשמי המוסיקה זוכה להשוואות לאמנים שבאו לפניו, אבל אם בוחרים להשוות אותי לזמרת הכי רווחית של זמננו, ולאחת המוכשרות ביותר שישנן לדעתי, זה בטח לא דבר רע. גם את אדל נהגו להשוות לאיימי וויינהאוס כשהיא רק פרצה. זה מצד אחד כבוד אבל מנגד אני מרגיש שכבר עשיתי מספיק בעצמי כדי לבסס את שמי ומי שממשיך להשוות עד היום כבר מרגיז אותי, אם להיות כנה. אני מעריץ של אדל אבל אני עומד בזכות עצמי. אני גבר גיי, שזה בכלל שונה (צוחק)".
- זה אמיתי? חתול שרוקד לצלילי דרייק
- מי ישמע #1 - שירים חדשים שאתם חייבים להכיר
- המעריצים זועמים: "קולדפליי הפכו למארון 5"
אתה חושב שיגיע היום שנזכה לבונד גיי?
"אולי העולם מוכן לבונד שחור, אבל עוד לא לבונד גיי. לך תדע אם זה יעבוד בכלל. מהיכרותי עם המושכים בחוטים בתאגיד בונד מדובר באנשים שיודעים טוב מאוד מה המהלך הבא צריך להיות יותר מכל אחד אחר. ואולי בכלל צריך ללכת על כל הקופה וללהק בונד שחור וגיי. יודע מה, שגם תהיה אישה!".
חרף השפעת שתקפה אותו בימים האחרונים, סמית' לא נח לרגע. לאורך הראיון הוא מחויך, חד ונעים ואף מזמין אותי בסופו להצטלם איתו לסלפי, ככה שתהיה מזכרת מהמפגש. בשבת הקרובה הוא יתארח בתכנית המערכונים "סאטרדיי נייט לייב" לביצוע השיר “Omen” עם ההרכב האלקטרוני Disclosure, לאחר שכבר ב-2012 שיתוף הפעולה ביניהם הוליד את הלהיט "Latch". משם הוא ימשיך למזרח אסיה ולאוסטרליה לעשר ההופעות האחרונות שיחתמו את הטור שלו. את חג המולד הוא מתכנן לחגוג עם משפחתו באוסטרליה, ומעבר לפינה כבר העבודה על האלבום הבא.
"אנשים כל הזמן שואלים אותי כמה לחץ ואחריות אני נושא על כתפיי, גם לגבי האלבום השני שכבר התחלתי לכתוב והציפיות ממנו, אבל בכנות שאני לא מרגיש לחץ כלל", הוא קובע בנחרצות, "בשנים האחרונות הגשמתי את החלומות שלי, אני ממשיך לייצר מוסיקה ועוסק במה שאני אוהב יותר מכל, זו התרפיה שלי. ואם האלבום השני לא ישחזר את ההצלחה זה לא ישנה. אני יודע שאני אמור לקחת הפוגה, גם כדי להקדיש זמן לבני משפחתי וגם כדי שלקהל לא יימאס ממני אבל אני כבר במחשבות קדימה. למזלי יש לי חופש קרייאטיבי לעשות כאוות נפשי".
אז אתה כבר בהכנות לאלבום הבא?
"בראשי אני עובד ללא הרף, המוסיקה חשובה לי מאוד. בליל הגראמי אחרי הזכיה הגדולה הלכתי עם הקולגות שלי למסיבת פרטית בגבעות הוליווד של אחד מבכירי חברת התקליטים שלי, והדבר הראשון שהיה חשוב לי לומר לשותף ליצירה שלי הוא מה יהיה שם האלבום הבא. כלומר גם כשאני אמור להתרכז ולחגוג את הרגע, המחשבות שלי נעות קדימה. מעבר להצלחה המסחרית של אלבום הבכורה, מדובר בחוויה יוצאת מגדר הרגיל עבורי בגלל שהייתי במקום מאוד עצוב אחרי שהתאהבתי במישהו והמוסיקה הרימה אותי ועזרה לי להתגבר על שיברון הלב. ואני שוב מרגיש רעב. יש עניינים חדשים שאני רוצה לטפל בהם באמצעות הכתיבה וזה הכיוון. אני צריך ליצור מוסיקה כדי לרפא את הנשמה".
גם האלבום הקרוב יהיה שובר לב?
"יש לי מוזה חדשה, אבל לא ארחיב כעת. כתבתי כבר ארבעה שירים וכולם די מלנכוליים שנוגעים למערכות היחסים בחיי, למשל עם משפחתי. אמנית המיצג הסרבית מרינה אברמוביץ' אמרה שאמנות טובה רק כשהיא מגיעה ממקום של עצב, ואני מסכים. אני נהנה להיות האמן שאנשים מאזינים לו כשהם במצב רוח עצוב ולוגמים מכוס יין. אני נושא בתוכי מלנכוליה מגיל צעיר, אני מביט בדברים מנקודת מבט אחרת, והעצב אצלי הוא גדול. זה חשוב להיות עצוב, כי אז אתה יודע כיצד לגרום לעצמך להיות שוב שמח. המוסיקה היא המתודה שלי לשמחה. גם אמנים כמו ג'וני מיטשל וג'ף באקלי הצליחו בזכות שירה ממקום של עצב. אני יודע שעליי לרצות אנשים מסוימים ולשאוף להצליח עם האלבום הבא, אבל אני לא יכול לפעול בצורה שונה ממה שבא לי טבעי. המוסיקה היא היומן אליו אני שופך הכל ופורק את רגשותיי. המטרה באלבום הבא היא לא להתעכב רק על שיברון לב רומנטי".
יש סיכוי שנראה אותך מופיע בישראל?
"אני מת להגיע לישראל! ושתדע לך, אני מטורף על פלאפל. כשאני יוצא עם חברים לבלות במועדונים ומשתכר, הדבר היחידי שמתחשק לי בתור מאנצ'יז בסוף הלילה זה פלאפל ואני לא אנוח עד שלא אמצע איזה דוכן פתוח ברחובות לונדון. פלאפל ואפילו איזה קבב טוב. אני בטוח שבישראל אהיה מסודר מהבחינה הזו".