רובכם בטח כבר עשיתם את הקישור, אבל למי מכם שעדיין מנסה להבין איזה שיר החדש של נועה קירל ומרגי מזכיר לו - מדובר ב"Bury a friend" של בילי אייליש.

בהאזנה צמודה של שני השירים בזה אחר זה, קשה לפספס את הדמיון הרב ביניהם – מהביט הזהה, דרך החריקות והאזעקות' ועד הצרחה הפתאומית בסוף הפזמון – "אמבולנס" החדש נשמע כמעט כמו מחווה מודעת לאחד הלהיטים הגדולים של אייליש, מתופעות הפופ הבולטות של השנים האחרונות.

ההעתקה כשלעצמה מאכזבת ומצטרפת לרשימת להיטי פופ ישראליים אחרים מהתקופה האחרונה שיותר מדי מזכירים להיטים קיימים מעבר לים, אבל מה שהופך את "אמבולנס" למקרה בעייתי במיוחד הוא המרחק הרב בין הרפרנס החו"לי שלו לבין האמן הישראלי שמשתמש בו.

כשאלה לי, למשל, מוציאה שיר שמצלצל מוכר בגלל הרפרנסים הקיי-פופיים שלו, זה לא מעלה יותר מדי סימני שאלה. בחורה בתחילת הקריירה שלה שניזונה מקיי פופ בעצמה ומכוונת לסאונד דומה במוזיקה שלה, אולי מבאס שתעתיק, אבל כשזה מהרכב קיי פופ ענק ומצליח, שאיבת ההשראה עושה הגיון.

אבל כשנועה קירל ומרגי משתמשים בשיר של בילי אייליש כרפרנס לשיתוף הפעולה המצופה שלהם, התוצאה מרגישה מופרכת ובעיקר לא מוצדקת. הקלף של אייליש מתחילת הקריירה תמיד היה האופל האותנטי שהיא הביאה איתה למוזיקה ולנראות שלה, העוף המוזר של מוזיקת המיינסטרים שמסרב להתכופף למוסכמות הפופ הרגיל והממושמע.

אם אמנית אלטרנטיב ישראלית שעושה מוזיקלת שוליים אפלה היתה מוציאה שיר בילי איילישי - מגניב, אבל נועה קירל היא לב המיינסטרים הישראלי, מלכת הכיתה של הפופ המקומי, מרגי הוא החתיך של השכבה. וכשהזוג הכי מקובל בשכבה מנסה לחקות את התלמידה המוזרה בשולחן האחורי שמדממת מהאף ומציירת שדים מפחידים במחברת -  התוצאה תלושה.

נועה קירל עשתה דרך מדהימה בשנים האחרונות והפכה את עצמה, בעזרת כוחות חזקים אחרים במוזיקת המיינסטרים המקומית, לכוכבת הפופ הכי מעניינת ומצליחה שפועלת פה: הקול, הלוק, הכריזמה והנחישות שלה עשו ועושים את העבודה גם בלי שהיא תחזיק בקו מוזיקלי אחיד בין כל השירים שלה, אבל עד עכשיו זה עבד לה, כי גם אם "פאוץ'" היה טראפ ים תיכוני; "אם אתה גבר" היה פופ אלקטרוני לא מאוד מחדש ;ו"מיליון דולר" היה היפ הופ אריאנה גרנדהי, לכל הלהיטים האלה היה את המרכיב המשותף החשוב ביותר: הם היו שירים של נועה קירל, ו"אמבולנס" פשוט לא נשמע כמו שיר של נועה קירל.

האמת היא שגם עצם שיתוף הפעולה עם בן הזוג מרגי, שיכול ואמור היה לתת לשיר הזה תחושה יותר אותנטית ואמיתית, לא עושה את העבודה הזאת, והופך את הדואט הראשון של שני הכוכבים האלה למוצר ממוחזר שאמנם עשוי ברמה גבוהה - אבל משאיר טעם מר בפה.

אני לא חושב שאמן, ובטח לא אמן פופ, מחוייב לשקף בדיוק את הבן אדם שהוא במוזיקה שלו, להפך; האמנים הכי מעניינים הם אלו שמתחפשים ובורחים עם המוזיקה שלהם אל מעבר לגבולות האישיות היומיומית שלהם. אז אמנם אני לא מצפה מנועה קירל ומרגי, זוג אוהבים טינאייג'רים שאוהבים פופ מיינסטרימי, ליצור יחד שיר דיסני רומנטי ודביק או שיר פופי מרקיד ורגיל, אבל אם זה קיצון אחד בסקאלת היצירה שלהם - אז שיר אפל וקשוח עם צרחות ואזעקות, שיר נטול פזמון כיפי ולהיטי, זה הקיצון השני.

ליפול לז'אנר שלא תואם את האופי המוזיקלי שלך זה מסוכן בדיוק כמו ליפול לקלישאות צפויות שמרדדות את האופי המוזיקלי שלך לכדי גימיק. נועה קירל ומרגי מספיק מוכשרים ומוקפדים כדי להביא בפעם הבאה שיר שלא נופל לא לשם ולא לשם. אנחנו בכל אופן נהיה כאן כדי לחכות לו כמו שחיכינו לאמבולנס שפנה פנייה אחת לא נכונה.