10. Julia Michaels – Heaven
רק בשבוע שעבר שיבחנו את הפסקולים של סרטי "50 גוונים" והשבוע קיבלנו עוד טעימה מפסקול הסרט החדש, הפעם בדמות קליפ לשיר של ג'וליה מייקלס. בניגוד לציפיות, הזמרת וכותבת השירים הכי נכונה של הרגע דווקא לא מבריקה פה. המינימליזם הקבוע שלה נמצא פה אבל בגרסתו המשעממת. השיר חצי סוחף ואפילו לא מנסה להגיע לשיאים, כאילו ידע מראש שהוא מיועד להתנגן ברקע בלבד. וזה בלי לדבר על המשפט העיקרי של הפזמון – "אומרים שכל הבחורים הטובים הולכים לגן עדן אבל בחורים רעים מביאים את גן עדן אליך" (בתרגום חופשי) הוא מהמגוחכים ביותר. לפחות היא פרגנה לעצמה קליפ עם מלא חתיכים משל היתה שנאיה טווין שזה לא מרשים אותה כל כך.
9. MGMT – Me and Michael
אהבתם של חברי MGMT לאייטיז היא אינסופית, כפי שמסתמן בשיר החדש. זה לא נגמר ברפרנס עם איזה סינת' או ליין מלודי, זה כאילו השיר כולו נשלף מאותו עשור. זה חמוד לפסקולים של סרטי נעורים שחושבים שיש להם מודעות עצמית, וגם לשדרוג הפלייליסט האישי, אבל זה מתחיל לעייף ואז לשעמם. הקליפ הסופר מוזר נשאר בגזרת הביזאר בלבד. תמוהה מאוד העלילה שמראה את חברי הלהקה גונבים שיר מלהקה פיליפינית (שבאמת קיימת! ואפילו הקליטה את גרסתה לשיר, חפשו True Faith - Ako at si Michael) ואז מסתבכים. ביקורת על חוסר המקוריות של עולם המוזיקה הנוכחי? פחות.
8. Jennifer Lopez – Us
לאחר שבשנה האחרונה הכל יכולה מהברונקס התמקדה בלחדש את הרפרטואר בספרדית שלה, כי בכל זאת הגל הלטיני בעיצומו, את השנה החדשה לופז פתחה בשיר באנגלית, ראשון מאז ההמנון שאיחד כלות וחמיות "Ain’t Your Mama". אל מושכות ההפקה היא גייסה את סקירלקס, כנראה מתוך רצון לייצר להיט סטייל ביבר עם פזמון אינסטרומנטלי המבוסס על סמפול קולי. הבעיה הראשונה היא שג'יי לו איחרה קצת את המועד. הבעיה האחרת היא שהשיר לא מעורר שום ריגוש או הזדהות או רצון לזוז אפילו בכיסא. נקווה שזה רק מעברון לקראת הבאות. זמין רק באייטונס.
7. Cashmere Cat, Major Lazer, Tory Lanez - Miss You
אין לנו מושג איפה נגמר קאשמיר קאט ומתחילים מייג'ור לייזר, וגם אין לנו שמץ מה היתרון בצימוד הזה בהתחשב שהשיר הזה נשמע כמו עוד עשרות שירים אחרים, אבל טורי לאנז תמיד עושה וייב טוב והקליפ ששוחרר השבוע מזכיר שהיום נפתחת אולימפיאדת החורף, הרגע היחיד שבו פתאום כולם מתעניינים בהחלקה אמנותית על הקרח, ולו רק בשביל לתפוס איזו שערורייה סטייל טוניה הארדינג.
6. The Weeknd & Kendrick Lamar – Pray for Me
אם כבר בפסקולים עסקינן, צריך לשוב ולפרגן לפסקול המתהווה של "פנתר שחור", הסרט הבא בעולם הקולנועי של מארוול. בקטע החדש מתוכו שב העורך והאוצר של הפסקול, קנדריק לאמאר, ובתור חיזוק משמעותי מביא איתו את דה וויקנד. נכון שכמו בשיר הקודם עם SZA גם כאן למאר מציג גרסה מרוככת של עצמו, אך הוא נשמע מעולה בקונטקסט של פסקול לסרט אקשן, והפזמון של דה וויקנד נותן לו גם לגיטימציה להתקיים במצעדים השונים.
5. CHVRCHES - Get Out
איך יודעים שלהקה מנסה לפרוץ את גבולות האינדי – היא מגייסת מפיק-על כמו גרג קרסטין (השותף הקבוע של סיה שעבד, בין השאר, גם עם אדל ואלי גולדינג). צ'רצס היו כל הזמן הזה פופ מהונדס היטב במסווה של אלטרנטיב עטוף בשכבות של סינת'ים, והשלב הנוכחי הוא הורדת השכבות ודחיפה מאסיבית יותר של הייסוד הפופיסטי מבלי לאבד מהאמינות. זה מצד אחד עוד שיר מהליין הקבוע של ההרכב, אבל זה גם הרגע שבו הם מכריזים שהם רוצים יותר. שומעים את זה בפזמון שצועק למרחקים ובכמות ההוקים הלא מעטה שנועדה לתפוס כל שניה בריכוז של המאזין. מבטיחים שלא להיות האלו שמתהדרים ב"האזנתי להם לפני שהיו מפורסמים".
4. Bazzi – Mine
עד כמה הדור הנוכחי מאופיין על פי הפרעות הקשב שלו? הטוען לכתר בתואר הלהיט החדש הוא באורך של קצת יותר משתי דקות, ולא מדובר בשיר פאנק. הזמר הטרי המכונה באזי הספיק לתפוס כמה מליונים ביוטיוב ובשירותי הסטרימינג, ביחד עם הפיכה למים, עם סוכריית פופ שמכילה בתים בחצי ראפ, פזמון בעל מלודיה כובשת, ומוטיב חליל שמזדמזם ביותר מדי קלות. מאוד קשה לשנוא את השיר כי הוא כלל לא מזיק, הוא אפילו נשמע קצת כמו שילוב בין פרנק אושן, זאיין וביבר. עכשיו רק נשאר לצמצם שירים שלמים לחצי דקה ונגיע לעתיד יותר מפחיד מפרק של מראה שחורה.
3. Iggy Azalea ft. Quavo – Savior
בדרך כלל כשמביאים ראפר להתארח נותנים לו את הספוט של הבית לקראת סוף השיר. איגי אזיליה הביאה את קואבו, שליש מיגוס, דווקא על תקן הזמר בפזמון. הראפרית מאוסטרליה הפתיעה לא רק בתפקיד האורח אלא גם בטון הכללי – מה שמתחיל עם רפרור ל-All Around the World של ליסה סטנפליד ממשיך לקטע מהורהר שמחפש את הגיבור הפנימי שצריך לגייס בכדי להיאבק בכל המכשולים שבדרך. השיר כולו מרענן בגישה שלו, כולל ההפקה שמתרחקת מעולמות הדאנסהול אל האפרו-פופ, שעם קצת התעקשות עוד יכול להפוך לטרנד הבא.
2. Busta Rhymes ft. Missy Elliott & Kelly Rowland - Get It
החיבור בין באסטה ריימס למיסי אליוט בפרסומת הסופרבול המדוברת בכיכובם של מורגן פרימן ופיטר דינקלג' (משחקי הכס) הוא הדבר הכי טבעי שיש – השניים משתפים פעולה כבר 20 שנה, החל מימי הסופה דופה פליי של מיסי. אבל ההפתעה המרגשת יותר היא בקטע החדש של באסטה בו הוא מארח את מיסי, ביחד עם קלי רולנד. והם בכושר - הטירוף הקז'ואלי עדיין שם, הזה שבו הם יורים משפטים כאילו היה מעשה שגרה, שלא לדבר על הביט הלא מתחכם שחסר במחוזותינו כיום. קאמבק לא מבאס בכלל. זמין רק באייטונס.
1. Nilüfer Yanya - Thanks 4 Nothing
נילופר מתחממת על אש קטנה. הזמרת הלונדונית הצעירה שבשנתיים האחרונות צברה תשומת לב לא קטנה פותחת את 2018 עם עוד שיר כביכול קטן אבל לגמרי כובש. על ביט בוסה נובה עגמומי, כזה שמעורר זכרונות לנובל ווג, נילופר נעה בין ההתאפקות לרצון להתפרץ על מישהו, מדי פעם בורחים טונים של זעם שמיד חוזרים למצב של פיוס. אפילו ההתגברות שמתרחשת לרוב לקראת סופי שירים יציבים לא מתפוצצת וחוזרת לנקודת ההתחלה. כמו טיפול פסיכולוגי יעיל, רק בלי כל הטישו. נילופר שואבת מחוסר המאמץ של אליסיה קארה, מהייחודיות של SOAK, ומפופ הנעורים האפל של ה-xx, והופכת את כל זה לתרכובת די מושלמת.