10. Machine Gun Kelly feat. Hailee Steinfeld – At My Best
אנחנו מזוכיסטים. סבלנו כל רגע ששמענו את השיר הקודם של הראפר MGK ובכל זאת שבנו לשמוע אותו שוב, בשיר אחר, לבחון האם אולי לתת לא סיכוי נוסף. המסקנה הסופית – הכאב פחת, אך עדיין יצאנו עם סימנים מכל הקלישאות החבוטות. את קמילה קאבלו הוא החליף בהיילי סטיינפילד, שחקנית מוכשרת בלי מודעות עצמית שהיא עוד סתם זמרת. שינוי הגברת אם כן לא עזר, אולי שינוי האדרת ישחק לטובתו. אך בעוד ההפקה אחרת, MGK עדיין נשמע כמו ממוצע של כל הראפרים הלבנים בהיסטוריה. הכי חמור שקיים פה בעצם ניסיון העתקה כושל במיוחד של "Love the way you lie" של אמינם וריהאנה. עד מתי לא יבדילו בין השראה להעתקה?
9. James Blake – My Willing Heart
כן, זו נטלי פורטמן ההריונית מאוד, בקליפ לשיר של ג'יימס בלייק. הכל פה מושלם. אפילו מושלם מדי. הקול המלטף של בלייק שמתמזג עם דימוי הרחם והילודה כשפורטמן עטופה במים, הקלוז-אפ המטורף לתינוקת הבועטת מפנים, העובדה כי הקליפ יצא דווקא אחרי שפורטמן ילדה. הכל כל כך נכון שכבר לא נעים, דווקא כשרוצים שנרגיש הכי נעים. אך אם להודות באמת, השיר לא מחזיק מעמד והקליפ נראה כמו פרסומת ארוכה מדי לבושם. אבל זו נטלי פורטמן, מה, לא נפרגן?
8. Clean Bandit feat. Zara Larsson – Symphony
קיים משהו מתעתע בקליפים של שירי פופ שמציגים נורמליזציה של יחסים להט"בים. אתה לא מבין האם הם עושים זאת מהחשיבות של נראות או לשם הקליק-בייט לשניה וחצי של הנשיקה החד-מינית. חברי ההרכב קלין בנדיט, שעד כה אחזו בקליפים חסרי עלילה, מנסים לחזק את השיר החדש שמארח את זארה לארסון על ידי סרטון קצר עם סיפור ברור של אהבה ומוות. השיר, שיותר קרוב בסגנונו ל-"Tears" מאשר ל-"Rockabye", כבר מראה סימנים שהלהקה בסימנים של התכנסות לשטיק של בית מרגש עם פזמון מתפרץ תוך כדי כניסה של ביט דאנס מינימלי ביותר. הקליפ, למרות הקלישאתיות שבו, בהחלט מושך תשומת לב ומייצר ביחד עם השיר חבילה אפקטיבית, אם כי משעממת קמעה.
7. Mura Masa & Charlie XCX – 1 Night
צריך להגיד תודה למורה מאסה רק על כך שהוא גרם לצ'ארלי XCX להפסיק לשיר על מסיבות שנמשכות כל הלילה. חבל שעל הקונספט של לילה היא עוד לא ויתרה. הדי.ג'יי הבריטי בן ה-20 כבר היה בדרך הישירה למסלול הכוכבות אחרי הלהיט המעולה Love$ick, ושיתוף הפעולה החדש הוא טיפונת ירידה. הקטע מרגיש כמו אתנחתת צהריים אחרי חומוס. אין כוחות לכלום ורק עושים תנועות של עבודה. יש שם שילוב של כל מיני אלמנטים שצפויים לשבת ביחד, אבל הפאזל לא נפתר. גם צ'ארלי נשמעת גנרית במיוחד. פסילה אחת נרשמה.
6. Kasabian – You're in Love with a Psycho
קיימת נחמה בלהקות רוק שנשמעות אותו דבר כמו הרגע שבו התחילו לפני עשור וקצת. אפשר תמיד לסמוך עליהן שיתנו את הפינה הנוחה, הלא מפתיעה, הלא מתיימרת לבצע פיראוטים מסובכים של שינוי סאונד. אז נכון שהחדש של קסביאן נשמע פחות כמו פלייליסט לבר בריטי מלא שיכורים חביבים ויותר כמו אודישן לפסקול לסרט ההמשך של 'אהבה זה כל הסיפור'. אבל בתכל'ס הפער בין הצדדים לא כזה גדול, בשני המקרים מדובר בשנות האלפיים מחופשים בצורה בולטת לניינטיז.
5. Feist – Pleasure
שנת 2017 מסתמנת כשנת החזרה של אמני אינדי שעשו לנו נעים בסוף העשור הקודם. פייסט זכורה לרבים או משיר הרחוב סומסום "1234", או מהמקור לסמפול בשיר הפריצה של ג'יימס בלייק "Limit to your Love". אבל לפייסט יש הרבה יותר להציע. יעיד השיר החדש הלא מתחנף. הבעיה היחידה היא שוייב הפי.ג'יי הארווי שדבק בה כבר באלבום הקודם ממשיך אל הקטע החדש עד לרמה של כמעט חקיינות פארודית בחלק הסוגר של השיר. בואו נסכם שזו סנונית ראשונה, חמודה אך נקווה שלא מייצגת.
4. Perfume Genius – Slip Away
ספק שיר אהבה, ספק שיר יציאה למלחמה, מייק אנדראס, הידוע יותר כ-Perfume Genius, חוזר לקראת אלבום חדש להטיח בנו את המציאות החדשה. ג'יניוס, מיקירי קהילת האינדי, מעולם לא התכחש לתיאטרליות הצפונה בו, הן במוזיקה הן בקליפים הייחודים שלו, גם פה מייצר דרמה שמזכירה קצת את הגודל של פלורנס והמכונה ועוד יותר את תקופת האייטיז של קייט בוש באלבומים Hounds of Love ו-The Dreaming. אילנות גדולים להיאחז בהם, אם כי אנדראס הוא הבחור למשימה. הקליפ האלגורי מכוון ישירות אל טראמפ, כי איך לא, ומסתיים בתפאורה הקרקסית נשרפת.
3. Joe Goddard – Home
ג'ו גודארד, מהכוחות המובילים של ההרכב הוט צ'יפ, מוכן ומזומן להוצאת אלבום הסולו הראשון שלו. קל להישאב לפנטזיית הדיסקו הפסיכדלית הזאת ששוחררה שבוע שעבר, גם בזכות קולו של דניאל וילסון המתארח, שם ששווה לזכור, וגם בזכות הדיסוננס בין הבית לפזמון שמייצר הרמה מחודשת כל פעם שהפזמון פורץ. הלינק עלינו, הענטוזים עליכם.
2. Drake feat. Jorja Smith – Get It Together
דרייק ידוע בפנינותיו כשהוא הולך למחוזות האלקטרו הרקיד ו"גונב" קטעים של אחרים. הפעם הראשונה היתה ב"Take Care" עם ריהאנה כששאל מג'יימי xx את הרמיקס לג'יל סקוט הרון. הפעם השניה הרחשה שנה שעברה ב"One Dance" כשססמפל בכבדות שיר האוס בריטי מ-2008. אם כן, לא פלא שכאשר דרייק פנה שוב אל אזורים אלה, בשיר מתוך האלבום/פלייליסט החדש "More Life", קיבלנו לא רק גלידה לפעם השלישית, אלא גם פצפוצי עוגיות ורוטב שוקולד חם עם קצפת ודובדבן מלמעלה. חמוש בקולה היפהפה של ג'ורג'ה סמית המבטיחה, דרייק נסע אל דרום אפריקה לקחת קטע האוס-ג'אז מהדי.ג'יי Black Coffee ועשה עליו סיבוב משלו. הכל יושב בשיר כל כך נכון שקשה להסביר מה כל כך יפה בו. כמו תמונה שאתה נשאב אליה בלי להבין את הטכניקה שלה, כך גם הלב רוצה את הקטע הזה, מבלי לערב את המוח הסקרן. באייטונס בלבד.
1. Blondie – Long Time
עם יציאת השיר השני אפשר בלי חשש להכתיר את בלונדי כאל קאמבק השנה. ההרכב שעושה לנו טוב עוד לפני שהיינו קיימים, התחבר בחוכמה אל כמה יוצרים עכשוויים באלבום החדש, כמו דב היינס (Blood Orange) בשיר הנוכחי, לייצר את השירים המדויקים ביותר. עזבו את היכולת של דבי הארי לצקת מאגניבות גם לספר טלפונים, מדובר פה בשיר פופ מהטובים של התקופה האחרונה. זה מאותם לחנים שהיו צריכים להיכתב כבר לפני 30 שנה, רק שהמזל חיכה ל-2017 כדי שנוכל לחזות בפלא בשידור חי. לא משנה אם השיר יהפוך ללהיט מטורף (הסיכויים קובעים שלא), כי החצי דקה בה תשמעו את הפזמון יהיה הרגע המזכך של השבוע.