10. Stargate feat. P!nk, Sia – Waterfall
לא ברור מה צמד מפיקי העל, סטארגייט, חשבו לעצמם כשהוציאו שיר כל כך חלש בתור סינגל בכורה. המפיקים מנורווגיה החלו את דרכם עם S Club 7 (פנינת פופ הזייתית מתחילת האלפיים), הגיעו לשיאים עם חביבות המדור ביונסה, ריהאנה, סלינה גומז וקייטי פרי, ועבדו אף עם קולדפליי באלבומם האחרון. את הציפיות הם העלו לדרגות גבוהות מדי כשגייסו לא אחת, אלא שתי דיוות פופ – סיה ופינק. והתוצאה – עוד שיר סטייל קאריבי עם מילות שאנטי אהבה בשקל. ההסבר היחידי הוא שמדובר למעשה בזוג היוצרים הכי נדיב בתעשייה – את כל הגאונות שלהם הם מעניקים לאחרים ואת השרטוטים הלא מוצלחים הם משאירים אצלהם. רק שיש דברים שעדיף להם להישאר על רצפת האולפן.
9. Anne-Marie – Ciao Adios
לא הצלחתם להוציא מהראש את "Rockabye Baby" של קלין בנדיט? קבלו את ההמשך. הזמרת מהשיר ההוא, אן-מארי, הוציאה השבוע קליפ לשיר שיצליח במהירות שיא לתפוס לכם את האוזן. הזמרת הבריטית נוגעת בשתי הנקודות שעושות הכל – ביט שבור ופזמון לשיר איתו. השאלה היא עד כמה השיר הזה ישאר רלוונטי בעוד שנה. בעוד שיתוף הפעולה עם קלין באנדיט הוליד משהו שכן מצליח לפרוט קצת על הרגש, כאן מדובר על פאן טהור. מעולם לא התנגדנו לאופנה חולפת, רק בשבילה מקווים שיש לה עוד ברפרטואר מעבר למצעדי הפזמונים.
8. The Weeknd feat. Daft Punk – I Feel It Coming
יש משהו בלדחוף אזכורים בכוח, זה מתיש ולא מחמיא לאף אחד מהצדדים, לא של האמן ולא של המאזינים. כל מי שהתלהב בשבוע החולף מהשיר החדש של דה וויקנד כתב "וואי, מייקל ג'קסון קם לתחייה" או משהו בסגנון. אז כן, הבנו כבר, דה וויקנד שואף להשתלט על כס הברזל של עולם הפופ. המלך כבר מת אבל אף אחד עוד לא קרא בקול 'יחי המלך החדש'. הקטע הוא שזה היה בסדר אם כל ההשראה הייתה נשארת באזור השיר. רק שאז הוא התעקש ללבוש ז'קט מוזהב בקליפ שיצא מקלטת וידאו ישנה. בשחמט המלך לא זז הרבה, הוא נותן לאחרים לעשות את כל המהלכים. דה וויקנד מקיז דם כל הדרך בלי להבין ששם המשחק הוא מקוריות, ובקצב הזה הוא עוד עלול להיזכר כנקודת וונאבי חלושה בדברי הימים של היסטוריית הפופ.
7. Actress – X22RME
והשבוע בפינת 'מה זה הקטע המוזר אך המהפנט הזה?', יוצר האמביאנט הבריטי אקטריס לא עושה את חיינו קלים ומאתגר את הרצון שלנו לשמוע פזמונים עם הוקים קליטים. קטע האלקטרו האופייני לו נע בין רעש סינת'ים שהופך לביט ממכר לבין מלמולים שזורקים את המאזין תוהה אל חלל תעשייתי-אנושי. כבר יותר מ-40 שנה שמוזיקאים מנסים לייצר את הפסקול המושלם לעתיד דיסטופי שבינתיים עוד לא בא. האחרון שברשימת הנביאים הוא אקטריס. באמצעות מוזיקה רפטטיבית מרימה, כזאת שמנענעי הראשים דולקים אחריה לשכוח את שגרת היום, הוא בא להגיד את האמת המרה – אין למה לחכות, אנחנו כבר מזמן שם.
6. Marian Hill – Down
כמעט שנה לקח למריאן היל להוציא קליפ לשיר המעולה "Down". הצמד מפילדלפיה הצליח בשקט מופתי להשתלט על רשימות ההאזנה. הוא עושה זאת בעזרת שירים שנעים כמו רבים אחרים על הגבול בין הפופ לארנ'בי עם הנגיעות האלקטרוניות, רק שהוא לא מנסה להוכיח שהוא הכי מיוחד. אם כי יש להודות שהקליפ הוא קצת יותר מדי. הוא עושה בחילה. לא שהוא מגעיל, הוא פשוט מעביר תחושה של רכבת הרים מינוס הצרחות והאדרנלין של הצלילה אל המוות.
5. Benjamin Booker feat. Mavis Staples – Witness
לפני כ-3 שנים, בנג'מין בוקר היה הדבר הכי חם שלעולם הרוק היה להציע. כתושב ניו-אורלינס, הוא סיפק את החספוס הבלוזי המדויק ביותר שניתן לצקת אל גיטרות דיסטורשן מבלי שזה ישמע ארכאי וחקייני. בקטע החדש הוא מפתיע עם כיוון גוספל מובהק, שמתוחזק היטב על ידי האגדה מייויס סטאפלס. הקול הצרוד שלו מביא ניגוד הכרחי אל הטהורות של המקהלה והגיטרות הפעם מספקות דווקא את הגרוב ופחות את העוצמה. על אף שלא ניתן להגיד משהו רע על השיר, הוא מרגיש יותר כמו חימום מאשר הדבר האמיתי. מחכים בינתיים לסערה.
4. Goldlink feat. Jazmine Sullivan, KAYTRANADA – Meditation
קיים גבול חמקמק בין ההשפעה לבין החידוש. הראפר הצעיר מוושינגטון, גולדלינק, לוקח מכל מיני מקומות קצת ומניח אותם בהקשר חדש לקבלת תערובת ייחודית. הביט של המפיק הקנדי המבריק, קאיטרנדה, מזכיר את הדאבסטפ של בוריאל מסוף העשור הקודם, קולות הרקע של ג'סמין סוליבאן הם בניחוח אריקה באדו, וגולדלינק בעצמו נח על הקלות המאופיינת של קנדריק לאמאר. קיימת עוד דרך שגולדלינק צריך לעבור – הטקסט שלו לא מבריק ויש צורך בתגבור הכריזמה. אך אם להסתכל על החבילה כולה, זה לחלוטין אחד מהדברים היותר טובים שתשמעו בתקופה הנוכחית.
3. Lorde – Liability
אחרי שגרמה לנו לרקוד שבוע שעבר, גם השבוע לורד פונה אל מקומות חדשים עם בלדת פסנתר חשופה. בשמיעה ראשונה אמנם נדמה כי מדובר בשיר רגיל למדי, אך בהאזנה שלישית קשה שלא להתכרבל בפינה ולמרר בבכי. קטע ה"נה-נה-נה" הקטנטן בסוף הפזמון פתאום זורק אותך למחוזות הפופ-היפ הופ. קטע שמסביר היטב את ההשראה שקיבלה לורד לשיר, לפי דבריה, מאלבומה האחרון של ריהאנה. עוצמתית עוד יותר ההופעה שלה ב-SNL כשהיא יושבת, לבושה לבן, ולראשה סוג של הינומה ישנה, כמעט מהסוג המשוגע. הקלישאה אומרת שהנפילה באלבום השני היא הדבר הכי צפוי בקריירה של אמן, מזל שלורד היא ההפך מקלישאות.
2. Nicki Minaj with Drake & Lil Wayne – No Frauds
למקרה ששכחתם, עם ניקי מינאז' לא מתעסקים. הראפרית רמי מא לא אהבה כל כך שכולם מתייחסים לניקי בתור מלכה, אז היא פתחה ת'פה בשיר "ירידה" (diss) קלאסי. מינאז' כמובן החליטה להחזיר. רק שהיא יצרה קטע שהוגדר מעולה כבר על ידה: "אנחנו בלייבל (Young Money) לא מייצרים קטעי 'ירידה', אנחנו עושים להיטים בהם אנחנו יורדים עליך". מייק דרופ. אל הקטע היא מביאה את החברים דרייק וליל ויין לתגבורת, למרות שבואו נודה באמת, היא ממש לא צריכה אותם. הראפרית בורוד חוזרת אלינו בהילוך גבוה ומשאירה את כל המתיימרות עם האבק מאחור. (השיר זמין כרגע רק באפל מיוזיק וספוטיפיי).
1. Frank Ocean – Chanel
פרנק אושן מת על הפתעות. את האלבומים (הויזואלי והרגיל) בשנה שעברה הוא הוציא בלי שנדע מתי (למרות שכל יום היינו בהיכון), וגם בסוף שבוע האחרון הוא הוציא שיר חדש. כנראה שיתוף הפעולה עם קלווין האריס פתח מחדש את בלוטות הטעם, ולמרות כמות החומר המטורפת ששחרר אשתקד, מתברר שיש עוד כמה טראקים בשרוול. עצובה ומשמחת בו זמנית העובדה כי שני הקטעים האחרונים מתעלים על רוב האלבום האחרון. בשיר הוא ממשיך להתעסק בדואליות שרודפת אותו והודגשה בשירים "Pyraminds " ו-"Nikes". הוא מהורהר ומעביר את התחושה גם במילים וגם במוזיקה. במיטבו פרנק אושן הוא הקול של הלא ברורים, הנרדפים שמסרבים לבחור צד, וכמותם גם לו היכולת להזיז דברים, אם רק לא יצא להפסקות ארוכות מדי. (השיר זמין כרגע רק באפל מיוזיק וספוטיפיי).