ג'יי.סי שאזיי – 'N Sync
בעוד עולם הפופ התעסק בסוף שנות התשעים ביריבות בין בריטני ספירס לכריסטינה אגילרה, מתחת לפני השטח התפתחה איבה קלה בין שני ילדים אחרים מ"מועדון מיקי מאוס" – ג'סטין טימברלייק מול ג'יי.סי שאזיי. לא היתה דילמה קשה יותר מהשאלה – "מי המועדף יותר מבין חברי אן-סינק?". שניהם היו יפים וזמירים ולשניהם חיכתה קריירת סולו מבטיחה. רק שאז ג'יי.טי הנחית את המכה הראשונה עם Like I Love You וטרף את כל הסיכויים של ג'יי.סי להיות המצליח. וזה לא שהוא לא ניסה. פרוייקט הסולו שלו, Schizophrenic, היה ניסיון יחסית מוצלח. הבעיה היתה שהוא לא ניצל כלל את יכולתיו הווקאליות וסינגל הבכורה Some Girls היה לא רע אך במעט חיקוי מביך לחומרים של ג'סטין. הקהל בתגובה לא הכי זרם והזמר הכי טוב בלהקה התפייד אל מאחורי הקלעים וקריירה מדשדשת.
גארי בארלו – Take That
לגארי בארלו הכל היה יכול לעבוד לולא בנאדם אחד – רובי וויליאמס. ברלו היה הסולן של טייק דאת', הלהקה שהביאה את טרנד להקות הבנים אל האי בריטי. כולם ציפו לאלבום הסולו שלו. ועם הציפיות הגיעה גם ההצלחה של האלבום. המעריצות, המכירות, הרדיו, כולם היו מרוצים. רק שאחרי כמה חודשים האופוריה התפזרה כשרובי וויליאמס הוציאו את חומרי הסולו שלו. החבר הסורר של הלהקה פוטר ממנה ועדיין לא היה יכול להוציא שירים משלו כל עוד הלהקה פעילה. עם פירוק הלהקה הגיעו השירים הראשונים של וויליאמס. לברלו לא היתה סיבה לרעוד, אבל אז הגיע Angels. בבלדה אחת רובי וויליאמס הפך לאמן פופ מהמצליחים ביותר של שני העשורים הקודמים. מניותיו של גארי ברלו המועדף צנחו מיידית ואלבומו השני נכשל. האיחוד של טייק דאת' שהגיע בהמשך לא הביא אותו חזרה למעלה. רק הופעתו כשופט הקשוח באקס פקטור החזירה לו חלק מהתהילה והפכה אותו לחבר מוערך בהיסטורית מוזיקת הפופ הבריטית. מאז גם רובי מדשדש, אבל אנחנו לא רואים את גארי בארלו ממלא את פארק הירקון בזמן הקרוב.
אייל שחר – היי פייב
אז נכון שהייתם רוצים שנכתוב פה על מייקל הרפז. רק כנקמה על שעזב את ההרכב וכנראה גרם, כשנה לאחר מכן, להתפרקותה הסופית של היי פייב. אבל אנחנו רוצים דווקא לפרגן לקריירת הסולו הקצרצרה של אייל שחר. הוא היה הראשון לנצל את המומנטום וחודש לאחר הפירוק אלבום הסולו היה כבר בחוץ. לא מפתיעה היתה הבחירה שלו לעשות מוזיקה עם השפעות אר'נ'בי ברורות. כמעט כל זמר פופ בישראל עובר את השלב הזה. יאמר לזכותו כי השיר "מי אוכל את כיפה אדומה" הוא פנינת פופ נדירה במחוזותינו עם הפקת דיסקו-Fאנק מדויקת ביותר. אך המעריצות האדוקות התבגרו, הרדיו נבלע בפסקול של האינתיפאדה השניה ולאף אחד כבר לא היה כוח לפופ מהודק. בהמשך הוא הביא את יכולותיו בכתיבת שירים והיה בין האחראים לשתיים מהבלדות היפות של העשור, "השקט שנשאר" לשירי מימון ו"רק אל תגיד" למאיה בוסקילה. להקות בנים מקומיות קמו ונפלו מאז, אך לא ראינו מישהו מהחברים שמעז לצאת מהשורות.
ניק קרטר – Backstreet Boys
ניק קרטר היה הגולדן בוי של הבקסריט בויז, הבייבי פייס עם קול הזהב. הוא, ביחד עם בריאן ליטרל, היו הסולנים המובילים של ההרכב. קרטר היה גם הראשון להוציא אלבום סולו וגם היחיד שעדיין מוציא אלבומים. אך אף אחד מהאלבומים לא הצליח באמת. מה הוא לא ניסה בכדי לשקם את הקריירה – תכניות ריאליטי מופרכות יותר ופחות, מערכת יחסים סבוכה עם פריס הילטון וספר אוטוביוגרפי בו חשף את בעיות ההתמכרות. לפעמים אתה צריך את האחרים בכדי להדגיש כמה אתה מיוחד. כשהוא לבד, ניק קרטר הוא בסך הכל עוד נקודה בלונדינית בים של זמרים רגישים עם קול חצי מחוספס.
ניית'ן סייקס – The Wanted
יש רגע אחד בשיר I Found You של דה וונטד שמייצג את גודל הפספוס בקריירת הסולו של ניית'ן סייקס. ב-30 שניות של סי-פארט סייקס מדגים ביצוע קולי מושלם. העובדה כי דה וונטד תפקדו כאח הגדול הפחות מצליח של וואן דיירקשן היתה אמורה לעזור לניית'ן סייקס להשתחרר מהשלשלאות של להקת הבנים. השיר הראשון היה גרובי וחמוד ולא יותר מזה. בשיר השני הריחו את הזיעה. בהמשך יצאה בלדת הווינטג' Famous שפשוט היתה בסדר בלי לסחוף אף אחד. הווקליסט המוכשר נפל לקלישאות וכעת כשכל אחד מחברי וואן דיירקשן מוציאים סולואים אחד אחרי השני, כבר לאף אחד לא אכפת.
לואי טומלינסון – One Direction
קצת לא הוגן לסכם קריירת סולו על פי שיר אחד בלבד, אבל השיר שהוציא לואי טומלינסון ביחד עם המגה-די.ג'יי סטיב איוקי כל כך מוריד שאי אפשר שלא לתת לו גזר דין מוקדם. עוד יותר שמציבים אותו מול חבריו: זאיין מאליק הלך על ארנ'בי אפל, נאייל הוראן הוציא שיר אקוסטי חביב ביותר והארי סטיילס הלך על המגה רוק-בלדה הממכרת. השיר של טומלינסון כל כך חסר אופי שעד עכשיו אנחנו לא מזהים אותו בבליל שירי הדאנס הנוסחתיים שמציפים את הרדיו. לאלבום הבכורה שלו אנחנו כבר לא מחכים.
ויקטוריה בקהאם – Spice Girls
פוש ספייס מעולם לא היה ידועה ביכולות הווקאליות שלה. גם כשהיא היתה במסגרת הספייס גירלס היא היתה לרוב על תקן ה"תהי יפה ותשתקי". כשם שלא זכורים שום רגעי סולו שלה בשירים של הספייס, כך גם לא זכורים שירי סולו שלה כלל. אלבום הבכורה התרסק, לא הניב אף להיט, וגם הנסיונות בהמשך לא צלחו. אבל אין מה לרחם כל כך על ויקטוריה. נישואיה לדייויד בקהאם ועלייתה כאושיית אופנה מצליחה הפכו אותם למשפחת מלוכה בביצה הבריטית. לפני שתלגלגו על התואר, שתדעו שהיא היתה אורחת רשמית בחתונה של ויליאם וקייט. רויאלטי, ביצ'ס.