הפרסומת לבזק עם עומר אדם היא גירית הדבש של הרגע, כלומר הדבר הכיפי והחמוד שכולם התאבססו עליו השבוע (עם קצת פחות נטיות רצחניות). ובצדק, הכל בפרסומת הזאת נפלא. כאילו, הייתי יכולה לוותר על החלק שבו מדובר בפרסומת, ועוד של בזק, אבל מילא. כרטיסים להופעה של עומר אני גם ככה לא אשיג אז לוקחים מה שיש. סביר להניח שראיתם את השיר המלא ברשת ואת הגרסה המקוצרת בטלוויזיה, או שסתם האינסטגרם שלכם התמלא בתמונות קפה עם הכיתוב "בוקר טוב גידי גוב" ונתקלתם בכותרת "עומר אדם הפך את גידי גוב לתופעת רשת". זה הזכיר לי את אחת התגובות המצחיקות לשיתוף הפעולה בין קניה ווסט לפול מקרטני– "בגלל זה אני אוהב את קניה ווסט, הוא עוזר לאמנים לא מוכרים לזרוח".
אחרי שעצבנו קשישים קפוצים עם חידוש ל"אצל הדודה והדוד", הפעם נבחר "בוקר טוב" מתוך "עוץ לי גוץ לי", כדי שכולם יוכלו להתמרמר על זילות הקלאסיקה. באופן מפתיע זה כמעט ולא קרה, רוב התגובות נלהבות ואוהדות. הקליפ מהמם ומושקע, ניכר שנשפכו כספים, כל העסק נראה כמו פרומו למחזמר בחנוכה 2018 בכיכובם של עומר אדם ונתב. עומר, באאוטפיט שנראה כאילו נלקח מארונו של סטטיק, כלומר פיג'מה פרחונית (שארכוש) ומתחתיה חולצת פולו, מזמר על רקע צבעוני שנראה כמו הסט של "צ'ארלי בממלכת השוקולד" או "עליסה בארץ הפלאות". האווירה הפסיכדלית היא כמובן רק כיסוי לביזאר האמיתי שהולך שם: עומר אדם, גידי גוב, עוץ לי גוץ לי, ראוטר. מזרח, מערב וסייבר משודכים להם יחדיו לפרסומת שכתובה בעייתי מבחינת חריזה ומצלול (סליחה, אבל לעוות מלרע ומלעיל של מילים כדי שיכנסו לתבנית זה פשוט עילג) ויש לה את כל הפוטנציאל להיות איומה ומביכה, אבל איכשהו יצאה היסטרית.
עכשיו, ברור שהעניין כאן זה עומר אדם. הרי מדובר בדבר הכי גדול שקורה כרגע במדינה. כל השירים שלו יפים, כל ההופעות שלו מוצלחות. ואם נוקיה, הפסטיגל והרדיו לא הספיקו, עכשיו הגיעה הפרסומת וסגרה את זה סופית. אם אתם לא לוחצים על "סקיפ אד" ביוטיוב וצופים בפרסומת של שתי דקות עד סופה, כנראה שמדובר בקונצנזוס. עומר תמיד פעל במחוזות המיינסטרים, הוא הרי נולד בריאליטי, אבל סגנונית הוא היה בשוליים של המיינסטרים (אם יש דבר כזה "מרכז רדיקלי" אז יש גם "שוליים של המיינסטרים"). סגנון כבד יותר, על סף הדיכאון התורכי. אז כן, הוא זז קצת ונהיה יותר פופי ומיצב את עצמו לכל המשפחה, אבל אנחנו גם זזנו אליו. לפני עשר שנים "מאמי זה נגמר" לא היה הופך ללהיט, אבל ככל הנראה גם הוא לא היה שר את "פעם בחיים".
הציוות של עומר אדם לגידי גוב, הפרזנטור של בזק בתשעים השנים האחרונות, מעניין גם הוא. עומר עושה לו כבוד, גידי מפנה את הבמה באצילות. גידי גוב הוא אדם אהיב וחמוד שאנחנו שמחים לראות בפרסומות, לשמוע ברדיו ולראות מנשנש ברחבי העולם בטלוויזיה. כמו עומר אדם. שניהם ממוצבים לכל המשפחה ואהובים על ידי ילדים ומבוגרים. גידי גוב הוא הקונצנזוס הישן, עומר אדם הוא הקונצנזוס החדש. וכן, ברור שיש לעומר עוד חתיכת דרך ואפשר רק לאחל לו את ההצלחה והקבלה ארוכת השנים של גידי, גם סביר להניח שהוא לא לטעמם של כולם. אבל הוא מה שקורה עכשיו, הוא המוזיקה הישראלית בין אם זה מוצא חן בעיניכם או לא, וכהוכחה הוא ימלא לכם עשירית מהפסקת הפרסומות.
וכדאי לומר משהו על הפרסומת עצמה, מעבר לחידוש הקליט, הצבעוניות הכיפית ועומר. המילה המרכזית שמנסים להכניס לנו לראש היא "טוב". איך הנתב החדש? טוב. למה? כי המון וויי פיי ("זה יעקב, הוא האחראי"), כי יש גם סייבר שעל האינטרנט שומר ("המפעיל שמו הוא דב"), האינטרנט חזק מהיר ("זה בזכות שיר"), והוא גם מעוצב טוב ("המעצבת שמה תמר"). הטקטיקה הפרסומית הכי בסיסית, פרימיטיבית ולא מנומקת – "טוב". לפחות בפרסומת הממבו ג'מבו עם התוכי והכבל התת ימי שמוביל לליבת האינטרנט, עוד ניסו למכור לנו שיש דבר כזה "ליבת האינטרנט", אבל כאן פשוט פונים אלינו כאל מפגרים. פעורי עיניים שהדבר היחיד שהם צריכים בשביל לעבור סוגסטיה צרכנית הוא לשמוע מספיק פעמים את המילה "טוב". כולנו עכשיו אמורים למלמל "הופך את האינטרנט ליותר טוב? שאט אפ אנד טייק מיי מאני!". הפרסומת הזאת מעולה, אבל איזו ברירה כבר יש לה? היא חייבת להיות הכי יפה, הכי גדולה, הכי מעוצבת, הכי קליטה, כדי שנתפעל מספיק בשביל לשכוח ששוב מוכרים לנו משהו שאין לנו מושג מה הוא ואם אנחנו בכלל צריכים אותו.