בזמן האחרון הרגשתי שהכל זורם וסוף סוף מתחיל לקרות לי. הסינגל הרביעי מתוך האלבום הראשון כבר היה מוכן לשיגור, וכל כך חיכיתי להראות לכולם עוד צדדים ממני בעזרת בשיר הזה.
אבל אז, ברגע אחד - בום. שקט. עצירה כמעט מוחלטת של החיים לכולם. זה הרגיש לי כמו משהו חסר תקדים מבחינת ההשפעה העצומה שלו על מוזיקאים בישראל ובעולם, ועל השגרה של כולנו בכלל.
לי באופן אישי הכי חסר המגע עם הקהל, ההופעות, להרגיש את האנשים, לחבק ולהודות - אז החלטתי לקחת את התקופה הזו כסוג של מסע אישי עם עצמי ולהוציא ממנה רק דברים טובים.
הדבר הראשון שעשיתי הוא לאלתר אולפן קטן אצלי בחדר. אני תמיד אומר שהתקופה הזו היא טובה ולא טובה למוזיקאים ויוצרים - מצד אחד חסר לי הקהל במציאות, אבל מצד שני פתאום יש לי את כל הזמן שבעולם לשבת וליצור, לכתוב ולהלחין - וזה אחד הדברים שאני נשען עליהם כמעט תמיד בזמן שאני מבלה בבית כל היום.
פתאום אני מוצא את עצמי במרכזה של מציאות בה אני מבלה ימים שלמים עם המשפחה שלי - דבר שכמעט ולא קרה בשנתיים האחרונות - ובשבילי זה הזוי. אני רגיל לשגרה בה אני כל היום בנסיעות ובסשנים באולפנים - אז אפשר לומר די בקלות שהמירוץ של החיים נעצר, וכן, פתאום למדתי להעריך את הדברים הקטנים בחיים ואני מרגיש את המשפחה שלי יותר מתמיד.
מתוך הסגר הזה שנכפה על כולנו, אני רוצה לאחל קודם כל בריאות לכל עם ישראל היקר, שנחזור לשמוח יחד בעזרת השם, ואני מבטיח לכם שבקרוב מאוד, אחרי שכל התקופה המשוגעת הזו תיגמר - נחזור יחד לבמות עם אלבום חדש. אוהב את כולכם, והכי חשוב - תישארו בבית ותשמרו על עצמכם.