אם לא יקרה משהו יוצא דופן במיוחד מרגול צנעני תשלם מחיר על "פרשת מרגול". בין אם תיכנס לכלא, בין אם תצא לחופשי ותאבד חלק מהקהל שלה - בכל מקרה ידבק בה ובשמה כתם, רבב. אבל זהו בדיוק המקום שבו באים אנשי האמנות והיצירה וצריכים לדרוש במפגיע להפריד בין האמן לבין יצירתו. כי מרגלית צנעני היתה ועודנה זמרת מצוינת, שאחראית לכמה רגעים קסומים במוזיקה הישראלית והמזרחית. הדברים שעשתה או לא עשתה, ויהיו גרועים ככל שיהיו, לא יקחו ממנה את זה.
"עץ ירוק מפלסטיק" יישאר לתמיד
מספיק להאזין לשיר מופלא כמו "עץ ירוק מפלסטיק" - שכמו שרק הגורל יודע לצחוק נכתב על ידי אסף אטדגי - כדי להזיל דמעה. כי מדובר בשיר חזק, חזק עד כדי כאב, שמדבר על מערכת יחסים מורכבת בין אנשים, מורכבת לפחות כמו זו שהיתה בין הכותב שלו לבין זו ששרה אותו. והשיר הזה יישאר, וישודר, ואנשים יבכו ממנו ויהנו ממנו גם בעוד שנים ארוכות, גם כשמרגול בת ה-63 (שמרבית שנותיה היה נדמה שהיא צעירה בחמש שנים מגילה האמיתי) כבר לא תשיר אותו. כי השיר נצחי, אומנם מפלסטיק, אבל ירוק-עד.
עידן רייכל אמר בכמה ראיונות שהיה רוצה שבעוד מאתיים שנה יהיה כתוב על שיר כמו "בואי" - מילים ולחן: עממי. והוא צודק. השירים נשארים חזקים, נצחיים, הרבה אחרי אלה שיצרו אותם.
אריאל זילבר וקט סטיבנס כמשל
להפריד את היצירה מהיוצר הוא מפתח חשוב על מנת לנהל מערכת יחסים בריאה עם עולם תרבותי שבו אנשים משתנים, ואמנים נעלמים וחוזרים בדמות אחרת. רבים אוהבים את שיריו הותיקים של אריאל זילבר עליהם גדלו, להיטי ענק קלאסיים במוזיקה הישראלית, כמו "שמש שמש", "שוכב לי על הגב" ו"בחברה להגנת הטבע" (למשל) ועמדו בפני דילמה כאשר האיש הביע דעות קיצוניות ביותר במגוון נושאים. רבים גם ממשיכים עד היום להאזין לשיריו היפהפיים של קט סטיבנס, למרות שהוא כבר מזמן מכנה את עצמו "יוסוף איסלם" ולא בדיוק אוהד את מדינת ישראל.
משום שאין קשר אמיתי בין אריאל זילבר הצעיר שיצר שיר מופלא כמו "ואיך שלא" לבין זילבר המבוגר, המקפץ על הגבעות עם קיצוני המתנחלים. כמו שהמוסלמי שפועל למען הפלסטינים ולא פעם יצא נגד ישראל הוא לא אותו קט סטיבנס ששר לנו בבוקר בדרך לעבודה את "Wild World" או את "Father And Son".
מרגול היא לא האמן הישראלי היחיד שישב במעצר
מרגול צנעני היא לא האמן הישראלי היחיד שישב במעצר או בכלא. את ברי סחרוף, אמן ענק, תפסו על סמים בשנות ה-80' והוא שילם מחיר. מאז הקריירה שלו רק הפכה למשובחת יותר. שמוליק קראוס ישב על איום בנשק על שוטר בגלל סכסוך על קרקע באיזור נבי סמואל. בכלא הוא יצר את אלבומו האמיץ ביותר "מדינת ישראל נגד קראוז שמואל". ואת מה שישי לוי, אהוב לבם של כל כך הרבה מאזיני מוזיקה, עשה לביתו, לאשתו ולגופו אין צורך להזכיר. מאז שיצא והתנקה לוי שינה את חייו ואת הקריירה שלו והפך לאמן גדול יותר מאי פעם. ואלה רק על קצה המזלג. אצל אמנים רבים נתפסו סמים, חלקם נעצרו על מעשי אלימות כלפי בנות זוג או אמרגניהם, הרשימה ארוכה.
אינני מקל ראש חלילה וחס במעשיה של מרגול (אם אכן עשתה אותם). ממש כפי שאיש לא הקל ראש במעשיו של זוהר ארגוב, שהתאבד בתא המעצר של משטרת ראשון לציון בו בילה בחשד לאונס. אבל אני תובע את זכותי להמשיך ולהינות משירים כמו "נערי שובה אלי", "עוד יהיה לי", "מנטה", "חופשי" וכן, גם מ"עץ ירוק מפלסטיק".