היעדר קואורדינציה, אפס משחק קבוצתי ואינסטינקטים של מדוזה, סימנו את עידן כבר בכיתה ז' כשחקן הכדורגל הכי חלש בכיתה שלי. גם ארנסטו, המורה לספורט שהגיע אלינו מארגנטינה, ידע שלא משנה כמה יצעק לעידן "תמסור! תמסור!" בר' מתגלגלת, עידן לא יוותר על ההזדמנות שלו להביא להפסד ועל הדרך גם לבעוט בכדור בצורה כל כך חסרת רגישות שתעיף אותו אל מחוץ לכותלי בית הספר. למרות חוסר הכישרון, עידן לא הפסיק לחלום והתמיד בדבר היחיד שידע לעשות - לחכות ליד השוער בתקווה שאיכשהו הכדור יגיע אליו והוא יזכה בהזדמנות הכמעט מופרכת להבקיע שער לקבוצת הכיתה היריבה.
המספר האסטרונומי של מסיבות יום העצמאות היה זה שהציף בי את זיכרון הילדות הזה. בכלל, ההזמנות לאירועים האלו שכללו שמות של דיג'ייז ישראלים מהשורה הראשונה – רד אקסס, ג'ניה טרסול, מגית קקון, הארד טו טייל, סקאזי ועוד. בנוסף לאלו זכינו גם לשמות כמו בורגור או גיא מנצור, שאינם מתגוררים בישראל ובנקודת הזמן הזאת הם יכולים לנגן רק פה. הרווח היה רק שלנו. בזמן שכל העולם ואשתו עדיין נעולים בבתים ויכולים רק לחלום על מסיבות ענק, כאן זכינו לחגוג עצמאות תחת מנעד אלקטרוני כחול – לבן רחב ומשובח במיוחד.
בכל העולם מסתכלים בפליאה על החזרה המחודשת של ישראל לשגרה ובעיקר על חיי הלילה שמהווים סימבול של תקווה ושחרור מן המגפה. בזמן שהדיג'ייז הישראלים כובשים את מצעדי ההשמעות הבינלאומיים, בליינים רוקדים עם כתבי טלוויזיה מכל העולם שמגיעים לסקר כאן את חזרתם של הצעירים אל מקומות הבילוי והרשתות החברתיות גועשות סביב החגיגות המקומיות. ולמרות זאת, יש מי שלא מצליח לזהות את ההזדמנות הגלומה בעניין הזה, הזדמנות חד פעמית שאפילו עידן ההוא היה מצליח לקלוט מקילומטרים – וזה, כמובן משרד התיירות.
ישראל נמצאת בנקודת זמן קריטית בכל הנוגע למימוש הפוטנציאל התיירותי שלה: בעוד שמרבית המדינות מיישמות את מבצע החיסונים שלהם בעצלתיים (אם בכלל), ישראל נמצאת במרכז הזירה הבינלאומית בכל הקשור לחזרה לשגרה. חיי הלילה שלה (ושל תל אביב בפרט) הם הנכס האסטרטגי התיירותי החזק ביותר העומד לרשותה ותמיכת משרד התיירות בסצנת הלילה באמצעות מיצוב הסדר קבע למתן אישורים משטרתיים להפקות חוץ, השתתפות תקציבית של משרד התיירות בייבוא אמנים מחו"ל ובייצוא אמנים ישראליים לחו"ל, מתן תקציבים לביטוח הופעות של אמנים מחו"ל בעקבות מצב בטחוני והסדר נחיתות V.I.P לאמנים מחו"ל – כל אלו הם רק חלק מסל האפשרויות של המשרד הממשלתי לתמוך בעולם התוכן שעתיד למשוך לכאן מיליוני אנשים ברגע שהשמיים יפתחו לחלוטין.
כרגע, ישראל נהנית ממעמד חד פעמי ובו היא מצליחה בהיעדרם של חיי הלילה מכל הבמות הבינלאומיות, למצב את עצמה בכירת הבילויים העולמית. תמיכה בעולם התוכן הזה, יכולה לשפר את סיכוייה לשמור על עצמה כמובילה בתחום. ואם כך, פריחה של עסקי המזון, המוניות והמלונאות שידעו שנה עגומה במיוחד, היא רק עניין של זמן.
רגע לפני החופש הגדול, נערך משחק הכדורגל האחרון בין הכיתה שלנו לכיתה המקבילה. היה זה זוהר שניסה לבעוט לשער בוולה, הוא פספס ופגע בקורה שהובילה לנס שניצח את הסטטיסטיקה - הכדור חזר ופגע בדיוק במרכז ראשו של עידן שעף אחורה מההדף המפתיע. והכדור? נכנס לשער שהבטיח לנו את הניצחון. זה לא קרה בגלל כשרון גדול, אלא רק בגלל שחיכה להזדמנות הנכונה במשך תקופה ארוכה. ההזדמנות של משרד התיירות הגיעה וכל מה שהיא צריכה לעשות זה פשוט להיות כמו עידן, להיות במקום הנכון, להשקיע רק במקום היחיד שיכול להניב הצלחות.
משרד התיירות חייב להשקיע בנקודה האחת והרלוונטית ביותר ולא לבזבז את כספי הציבור על מיתוג הסחנה כאוצר טבע או ים המלח כפתרון למחלות עור. מימוש ההזדמנות של משרד התיירות לתמיכה בחיי הלילה המקומיים יכולים להוות ניצחון שיירשם לשנים ארוכות של שגשוג תיירותי, מיתוגי ובעיקר כלכלי עבור מדינת ישראל. חוסר מימושו עוד בטרם שאר העולם חוזר לשגרה, יביא את חיי הלילה לרדת ממגרש השיח הגלובלי וחבל. עכשיו, זה בדיוק הזמן לנגוח לחיבורים.