10. Marshmello ft. Bastille - Happier
כריסטופר קאמסטוק, הידוע יותר כדיג'יי מרשמלו או פשוט כמרשמלו, נאמן לדמות שלו עד כדי כך שלאורך כל טקס ה-VMA הוא ישב עם הקסדה המפורסמת שלו. וגם בגזרת המוזיקה הוא לא כל כך זז; האירוח של בסטיל לא גרם לו לנסות משהו חדש, והוא נשאר ב-EDM-פופ-רוק שמתפקד בדיוק כמו ציטוטי השראה באינסטגרם – זה תופס תשומת לב לרגע אבל מעורר גיחוך אחרי שנייה.
9. Suede - Life Is Golden
יש משהו מאוד מנחם במוכר. השיר החדש של סווייד, ממייסדות הבריטפופ הניינטיזי, נוגע בכל הנקודות הרלוונטיות – הקול הכה מזוהה של ברט אנדרסון, ההרמוניות מושפעות דייויד בואי של הסבנטיז, והאווירה הכללית של ניצחון על החיים. כמו כל נוסטלגיה טובה, גם השיר הזה עובר את חסם הציניות ומעניק לך את כל האמוציות בפול ווליום כאילו מדובר בסיום דרמטי של אופרה. אין פה בשורה, אבל מי שמאזין לשיר חדש של סווייד לא מצפה לה.
8. נדב גדג' – מה את אומרת
לשמוע את נדב גדג' בעברית זה תמיד מרענן. הווייב המשוחרר שלו מזריק לעברית איזו קלילות שהרבה פעמים נעדרת ממנה. הקטע עונה באדיקות לכל קריטריונים של שיר פופ מעודכן, כולל הדיסקו, הווקודר, וכמובן, הברייק הלטיני. האחרון כן מרגיש מיותר, כאילו הוא נדחף למקום לא לו, במיוחד כששום חלק בשיר לא מתכתב אפילו עם כל מה שמתרחש בברייק הזה. נו, לפעמים טרנדים פשוט נכפים עליך.
7. Calvin Harris & Sam Smith – Promises
שיתוף פעולה בין קלווין האריס לסם סמית' הוא דבר מתבקש. סמית', לפני שהפך למלך הבלדות, התחיל את דרכו בלספק את קולו הייחודי למפיקים כמו Naughty Boy ו-דיסקלוז'ר, ועד כמה שהוא מוכשר בלרגש, הוא עוד יותר מוכשר בלהשתלב בקלילות בביטים מקפיצים. קלווין האריס לעומת זאת לקח אותו לאזורים רגועים יותר. זו יותר ההליכה הביתה מהמסיבה כשיש כבר אור בחוץ מאשר שיא הערב. אווירת הרטרו לא מרגישה מיושנת מדי והבלחות הקול של ג'סי ראייז מונעות מהקטע להפוך למונוטוני מדי. ממתק לסוף הקיץ.
6. Disclosure – Where Angels Fear to Tread
החזרה הגדולה של הצמד דיסקלוז'ר לא ממש הכתה גלים. הקטע "Ultimatum" היה חביב אבל לא כזה שמושך תשומת לב כל כך. השבוע הם הלכו על טכניקת "בוא נוציא 2 דברים ונראה מה יתפוס יותר". מבחינתנו המנצח הוא הקטע שנשען על אחד השירים עם המלודיות הכי יפות בהיסטוריה – Fools Rush In. רק בעצם בחירת השיר הם עשו את שלהם. אין פה יותר מדי משחקים מתחכמים. הביצוע של The Four Freshmen נשאר כמעט כמו שהוא ומסביב הם הקפיצו כמה ביטים. נכון שלרגעים זה נשמע כמו מוזיקת לאונג' מהזן המעצבן במיוחד, אבל איזה שיר יפה.
5. Cardi B ft. Kehlani – Ring
בטקס פרסי ה-VMA האחרון, קארדי בי עשתה את המהלך ה"שערורייתי" היחיד בטקס כאשר "הניקה" פסלון פרס MTV. קארדי שהפכה לאמא לאחרונה דיברה רבות על הלחץ מצד חברת התקליטים והתעשייה שהיה עליה בעקבות ההיריון. השבוע היא כבר הוכיחה שהיא ממש לא מתכוונת לצאת לפסק זמן עם יציאת קליפ חדש. את מרכז הכובד בשיר דווקא תופסת קיילני שלוקחת את הפזמונים שנתנו לה והופכת אותם לחלק שאתה הכי מצפה לו במהלך ההאזנה.
4. boygenius – Me & My Dog
שלוש מהיוצרות המוכשרות והבולטות יותר בדור הרוק הצעיר חברו יחד במהלך לא צפוי. בכל זאת שלושתן, ג'וליאן בייקר, לוסי דאקוס ופיבי ברידג'ס, יושבות פחות או יותר על אותה משבצת של זמרת-גיטרה-קול ישיר ומהפנט-טקסטים קורעי קרביים. התוצאה של החיבור היא חוזק פנימי שהיה קיים בכל אחת מהן אבל התעצם במפגש של השלוש. ההרמוניה הקולית שלא מתפרקת החל מרגע מסוים בשיר ועד הסוף עובדת כמו רשת חזקה שמסוגלת לעצור נפילה של כל דבר. הנחמה של תחושת ביחד.
3. Empress Of - When I'm With Him
לורליי רודריגז, השם האמיתי מאחורי הפרסונה המוזיקלית Empress Of, היא מהקולות המיוחדים בעולם האינדי. השילוב בין הפופ לאלקטרו לארנ'בי הוא אולי כבר עניין של שגרה אבל בידיים שלה הוא קיבל צורה חדשנית שתופסת אותך חזק. בקטע החדש, לקראת אלבום שני במספר, היא נשאבת עוד יותר לעולם הארנ'בי-פופ בשביל להידחק קצת יותר אל המרכז, זאת מבלי לטשטש את הצבעים שמבדלים אותה מכל השאר.
2. עדן דרסו ודיג'יי מש – האגף
עדן דרסו נמצאת על הרדאר כמה שנים ולאחרונה היא הוכיחה שהיא לא רק הבטחה כשהוציאה את אלבום הבכורה שלה עם דיג'יי מש. השילוב בין הגיל הצעיר שלה ליכולת הפנומנלית בראפ ושירה הופך אותה לכוח הרציני ביותר בקרב ה"עולים ובאים". תקשיבו לקטע "האגף", פחות מ-3 דקות שממחישות את המשחק הקליל שלה בין טקסט בעברית לסלנג אמריקאי באופן שנשמע כאילו היא בכלל לא עברה שפה, וכל זה על ההפקה המעולה של דיג'יי מש שלא מנסה אפילו להקל על דרסו. מהרגעים שעוד נגיד עליהם "הייתי שם כשהיא רק התחילה".
1. Janet Jackson & Daddy Yankee – Made for Now
השנים ופרשת הסופרבול אולי השכיחו זאת, אבל ג'נט ג'קסון היא אייקון. לא רק שהיא אחראית לטרנספורמציה שהפופ עבר לאורך העשורים, גם השבוע, יותר מ-35 שנה לאחר צאת אלבום הבכורה שלה, היא מראה כיצד אפשר להמשיך לגוון גם כשנדמה שהכל כבר נעשה. כביכול אפשר לחשוב שמדובר בעוד שיר שמנסה לתפוס את הגל הלטיני הנוכחי לפני שידעך, היא אפילו הביאה את דדי יאנקי. אבל ג'נט מודעת להיסטוריה ויודעת שהקצב הלטיני מקורו גם במקצבים האפריקאים. באופן הזה האפרו-ביט מתחבר לרגאטון בשילוב שלא ברור איך לא עושים אותו יותר. הייחודיות של ג'נט לאורך נקודות רבות בקריירה שלה היא לדעת להכניס פסיקים במקומות שאנשים כבר לא מקפידים עליהם ואז להדגיש אותם. ג'נט ג'קסון לימדה אותנו השבוע שלהתייחס להיסטוריה זה לא וינטג', זו דרך התפתחות טבעית.
האזינו לכל שירי השבוע בספוטיפיי:
או באפל מיוזיק: