10. Avril Lavigne ft. Nicki Minaj – Dumb Blonde
אנחנו חיים בתקופה מוזרה. המופרך הפך ללגיטימי וחיבורי הזיה כמו הנוכחי הם כבר לא רק בגדר פנטזיות אפלות של אנשים סוטים. גם אחרי מספר האזנות לא ניתן למצוא שום קשר בין הראפרית בוורוד לפופיסטית בשחור. למרות שאבריל לאבין אימצה את תדמית המסטיק ממנה ניסתה לברוח רוב חייה, אולי מעשה של הפוך על הפוך, אין פה שום חן או קלילות. מינאז' לא מחזירה שום טיפה של חספוס או סקס אפיל, וכל מה שנותר הוא המנון ריק של מעודדות תיכון אמריקאיות מסרט/סדרת הנעורים הרלוונטיים לגילכם.
9. Alicia Keys – Raise a Man
לאחר שניצחה על טקס הגראמי בתחילת השבוע, אלישיה קיז החליטה לפנק את המעריצים עם שיר באווירת הוולנטיינס - מכתב פתוח לבן זוגה על העליות והמורדות במערכת היחסים שלהם. הוא רחוק מלהיות הסינגל שיחזור אותה לרדיו או למצעדים, ומתפקד יותר כמו הצהרה אמנותית. קיז מתכתבת פה בעיקר עם מרווין גיי מתקופת "I Want You", ליצירת אסוציאציה חופשית מוזיקלית שמהודקת מספיק בכדי שלא תרגיש כמו הקלטה של הרגע.
8. Meek Mill ft. Drake – Going Bad
בין שלל הביפים שנוצרו לדרייק מעצם קיומו, אחד נסגר לאחרונה על הצד הטוב. מיק מיל ודרייק היו חברים טובים בהתחלה, ואז באזור 2015 מיק מיל האשים את דרייק בשימוש בכותב צללים מה שהצית מלחמת טוויטר וקריאות אחד לשני בשירים. אחרי שהשניים הרוויחו לא מעט מכל הסיפור, הגיע סולחה בדמות אירוח של מיל בהופעה של דרייק ועכשיו השיר הזה. הכוח הגדול של השיר טמון דווקא בקליפ שכולו נוטף סוואג במובן הכי קלאסי של המילה, וגנגסטה ברומאנס בשביל הקלאסה. עוד ביף הגיע לקיצו, לפחות עד לפעם הבאה שהם יצטרכו להרים כותרות.
7. Marina – Handmade Heaven
מרינה, שהייתה ידועה בעבר כמרינה אנד דה דיימונדז, החליטה לזנוח את היהלומים לטובת שם יחיד. אולי המעבר משם שמוכר בעיקר לקהילת האינדי לאחת שמשתתפת במגה להיטים של קלין בנדיט (Baby), הוביל אותה לפתוח דף חדש עם שם חצי חדש. השיר החדש דווקא משחזר את הימים ההם. הקטע החדש לא מנסה בכוח להיות להיט, אין אוסף הוקים או מלודיה של ממש לזמזם. הוא פשוט שיר יפה שמרחף בעולמות משלו. מרינה לא צריכה לשנות את עצמה בשביל למשוך עוד קהל, אם הם רוצים שיבואו לקראתה.
6. נועה קירל – Drum
כל אחד חולם באנגלית, מאריק איינשטיין ועד לסטטיק ובן אל. עכשיו גם לנועה קירל מתחשק וזה טבעי ביותר בהתחשב בעולם שהיא פועלת בתוכו. השאפו הראשון מגיע על עצם העובדה שלא מדובר בשיר קיים מהרפרטואר שתורגם לאנגלית משובשת. השני הוא על היכולת לשמור על ייחודיות למקרה שנזרוק את השיר לפלייליסט רנדומלי של שירים חדשים, והכל בזכות אותו ליין "מזרחי" (קרדיט שמגיע למפיק הקטע ניצן קייקוב). בנוסף לכל, היא נשמעת פה מעולה, אפילו הכי טוב עד כה, ולא ניכר שום מאמץ בצורך להמציא את עצמך מחדש לכבוד המאורע. אם כבר שיר לפרסומת, אז רק ככה.
5. SASAMI ft. Devendra Banhart - Free
השיר החדש של המוזיקאית העולה סאסאמי הוא מהסוג שיכול לעצבן. לאורך כל הדרך הוא שומר על מתח על אש נמוכה, הציפייה לאיזה פיצוץ רק גוברת. ואז, ברגע שהגיטרות מתחילות לבעבע, הן נעלמות באותה מהירות שבה הופיעו והשיר ממשיך באותו המתח. קיימת תחושה פנימית בשירים כאלה של מעשה שלא הגיע לקיצו, נגדע באמצע. זו תחושה לא נעימה בכלל. אבל זה גם הלקח שסאסאמי רוצה ללמד אותנו – לפעמים אנחנו לא יכולים לקבל את הסוף לו אנחנו מייחלים וצריך לדעת להתמודד עם זה.
4. Khalid – Talk
חיבור מוצלח בהרבה מזה של אבריל וניקי הוא של קאליד עם דיסקלוז'ר. זמר הארנ'בי שנמצא בגישושים לקראת אלבום שני נתקל בצמד האלקטרו הבריטי והקליק כנראה היה מיידי, אם להתבסס על התוצאה הסופית. הקלילות של קאליד לא מושבתת על ידי הסינת'ים של דיסקלוז'ר, אלא רק מורמת לאיזושהי עננה של קוליות שלא מבקשת ליטול אחריות על דבר. כאילו לא מתרחשת דבר בקטע ועדיין הוא לא חסר משקל סגולי. מקווים לתוצאות נוספות מהמפגש הזה.
3. Julia Michaels ft. Niall Horan – What a Time
אחרי החיבור בין ג'וליה מייקלס לסלינה גומז שהיה כמו שתי חברות שכותבות אחת לשנייה ביומן הפרטי, הדואט של מייקלס עם נייל הורן הוא יותר המילים שלא נאמרו. לשירים על שיברון לב יש נטייה כמעט מוחלטת להפוך לקיטש מהזן הדביק במיוחד. אצל מייקלס מרגישים היטב את השיברון ואף מצטערים עליו מבלי הצורך להסיר גושים של קרמל מלוח מדמעות. יכולת הכתיבה המבריקה שלה מוכיחה את עצמה גם פה עם הביצוע הרגיש והכן של נייל, עד כדי שלפתע עולה המחשבה של האם הוא לא מוערך מספיק.
2. Ariana Grande – break up with your girlfriend, I’m bored
השיר האחרון של אריאנה גרנדה נבלע בדיון מתיש על האם מדובר בהמנון ביסקסואלי או מעשה קווירבייטינג בלתי נסלח. אם להתעלם מהנשיקה המפתיעה בסוף הקליפ, שעוררה את כל הסערה, שווה להתעכב על השיר עצמו שסוגר את המסע של אריאנה מהפופ אל ההיפ הופ. במהלך שמזכיר את מה שמריה קארי עשתה החל מאמצע שנות התשעים, גרנדה הוסיפה לשירים שלה אלמנטים חזקים מעולם ההיפ הופ, ספציפית מהטראפ שהוא גם בבסיס רוב האלבום החדש שלה. יאמר לזכותה שהיא לא נשמעת זרה בז'אנר. בשיר הנוכחי למשל היא שוחה בביט באופן לא סינתטי ולא נופלת מאחוריו, בנוסף לאגרסיביות שיוצאת מהקול שלה שמתאימה לעטיפה. אם באלבום הקודם היה נדמה שהפקת הטראפ תוקפת אותה, בנוכחי היא מסתערת עליה בחזרה ומנצלת אותה לשדרוג עצמי מוצלח.
1. Kacey Musgraves – Rainbow
מלבד צ'יילדיש גמבינו, שהברזתו מהטקס לא מנעה ממנו לקבל כמות נכבדת של פרסי גראמי, הזוכה הגדולה של הערב הייתה קייסי מאסגרייבס שזכתה בקטגוריה היוקרתית של אלבום השנה. מאסגרייבס אולי לא מוכרת לקהל הרחב שלא מעורה במוזיקת הקאנטרי (או מפשפש ברשימות סיכום שנה של מגזינים כאלה ואחרים), אבל אנחנו פה לציין שזו מהבחירות היותר מוצלחות של מוסד הגראמי, שפספס לא מעט לאורך שנותיו. בתיאום מושלם עם הזכייה, מאסגרייבס הוציאה כסינגל את הטראק שסוגר את האלבום, לחלוטין גם הקטע המרגש מכולם. שיר עידוד עצמי שעושה מעולה את מה ששירים טובים עושים – מצליח לעודד גם אחרים.
בונוס:
ללא שמץ של ספק, רגע היילייט בטקס הגראמי האחרון היה הופעתן המשותפת של סיינט וינסנט ודואה ליפה, משפט קצוות שהוליד את השפרצת הסקס הכי גדולה שהבמה הזאת חוותה.
האזינו לכל שירי השבוע בספוטיפיי:
או באפל מיוזיק: