10. Machine Gun Kelly and Camila Cabello – Bad Things
כשאמינם נתן לגיטימציה לבחורים לבנים לעשות היפ הופ לא בטוח שהמוזיקה של Machine Gun Kelly זה מה שהוא תכנן. ריצ'רד בייקר, השם מאחורי, כבר כמה שנים עושה מוזיקת ראפ חביבה אבל לא מסעירה במיוחד כפי שהז'אנר מחייב. הדואט החדש עם חברת פיפת' הרמוני, קמילה קאבלו, מנסה לעלות לגבהים חדשים אבל נשאר לדשדש ברמת הסחיות המשעממת. הפזמון טיפה קליט, רק שזה לא עוזר לחוסר החשיבות של הבתים ולפוזה המזיעה של קלי.
9. Jaden Smith – Fallen
לא ברור לאיזה כיוון לוקח ג'יידן סמית'. הבן של, שכבר הגיע הזמן שיעמוד בפני עצמו, ממשיך לחפש את עצמו בין עולמות ההיפ הופ לבין המוזר. בשמיעה ראשונה זה נשמע ממש רע, בשמיעה שניה פחות, אבל לא כי מתרגלים. אחרי זמן מספיק ממושך זה לא מתפקס מספיק אבל נשאר מסקרן מספיק לדמיין מה הוא יוציא הלאה. לא עוזר הקטע שהוא בעצם מקיא לאורך כל הקליפ. חדי העין ישימו לב למחווה הקטנה לקיד קאדי בדמות עטיפת האלבום הבכורה. מובנת ההשראה אבל המרחק גדול עדיין בין האלבום ההוא לחומר הנוכחי.
8. Electric Guest – Dear to Me
אחרי אלבום בכורה מעולה, שכלל את השיר החרוש "This Head I Hold", אלקטריק גסט הבינו שהגיע סוף-סוף הזמן להתקדם. השיר ששוחרר חודש שעבר קיבל השבוע קליפ. השיר עצמו לא מתרחק מאזורי הנוחות שלהם ונשאר בתחומי ה"אנחנו עושים פופ-גרוב אבל עדיין מיוחדים", כאילו שלא קיים מרחק פסיעה קצר מאוד ביניהם לבין ברונו מארס. פייר, השיר עדיין שווה, למרות הפוזה. בשביל לשכלל את הפוזה הם הביאו לקליפ כמה שחקני חיזוק משמעותיים – את הקומיקאי אנדי סמברג ואת האחיות חיים. כן, כן, למקרה שתהיתם לאן הן נעלמו, מתברר שהם משתעשעות בקליפים של אחרים. שזה סבבה והכל, אבל מתי אלבום חדש?
7. Red Hot Chili Peppers – Sick Love
אם אתם שומעים משהו מוכר בבתים של השיר החדש של רד הוט, אינכם הוזים. הלחן בהם מבוסס על השיר בני והג'טס של אלטון ג'ון. כל כך מבוסס שלא רק שגם אלטון, וגם שותפו המיתולוגי לכתיבה, ברני טופין, קיבלו קרדיט, הרד הוט הזמינו את אלטון לנגן קצת על הפסנתר. אל השיר מתלווה קליפ אנימציה טריפי במיוחד. מזמן הרד הוט לא עשו לנו כזה פיל גוד, מצד שני, לא בטוח שזה מה שאנחנו רוצים מהם.
6. Joe Goddard – Lose Your Love
על תקן קליפ הביזאר של השבוע נמצא זה של ג'ו גודארד. בימים כתיקונים גודארד מוכר כחלק מההרכב הוט צ'יפ, אך בימים אחרים הוא מתפעל קריירת סולו מרשימה בדגש על הצד האלקטרוני. השיר נשמע כמו שילוב בין קטע דאנס מהניינטיז למוזיקה של משחק וידאו מהאייטיז. והקליפ בהתאם. מה שמתחיל כמו שיעור טאי צ'י ממשיך כסרטון פרסומת מיושן ונגמר בעוררות רוחנית מהסוג המוגזם ביותר. קריפי.
5. The Rolling Stones – Ride 'Em On Down
הרולינג סטונס, בלוז, מוסטנג '68 וקירסטן סטיוארט. לא בהכרח בסדר הזה אבל שום דבר לא יכול לצאת רע מהשילוב הזה. להקת הרוק האגדית חוזרת לשורשיה בקאבר לבלוזיסט אדי טיילור וגייסו למטרת הקליפ את השחקנית שממש רוצה שתשכחו שהיא שיחקה ב"דמדומים" רוב הסיכויים שמשם אתם זוכרים אותה. להשלמת החוויה, שימו בפול ווליום באוטו את השיר הזה וגם אתם תרגישו כאילו אתם לבד על הכביש.
4. JUSTICE – Fire
לא רק הרולינג סטונס הבינו שבחורות ומכוניות זו קלישאה שתמיד עובדת, גם ג'אסטיס הבינו את הטריק. רק במקום רטרו לשנות ה-60 קיבלנו וינטג' אייטיז. או בעצם כיצד נראה העתיד כפי שראו אותו בשנות השמונים. את תפקידה של סטיוארט תופסת סוזן סרנדון האלילה ולגמרי מוכיחה שגיל הוא רק מספר. למקרה שעוד לא יצא לכם לשמוע את האלבום החדש של ג'אסטיס, זה השיר לשכנע אתכם ואתכן שזה לגמרי שווה את הזמן וההנאה.
3. One Republic – Let's Hurt Tonight
למרות שוואן ריפבליק היו צריכים ליפול מזמן לקבוצה של להקות שהקהל אוהב והמבקרים שונאים, מבחינתנו הם עדיין בקבוצת החיתוך של גם וגם. יעיד על כך השיר החדש שקיבל עיבוד קל בעקבות כניסתו לפסקול של סרט אנסמבל (וויל סמית', הלן מירן, אדוארד נורטון וקירה נייטלי הם רק חלק מהשמות). משיר עם גוון קל של מאמפורד אנד סאנס, כפי שמופיע באלבום, הוא הפך לשיר פופ-רוק טיפוסי עם פתיחה המינימליסטית וההתפרצות בפזמון. לפעמים שירים נכנסים לתבניות שאנחנו הכי מכירים ולא מסבכים לנו יותר מדי את העניינים. את כאב הראש של שירים פורצי גבולות נשאיר למתחכמים, או לפחות לזמנים אחרים.
2. Elbow – Magnificent (She Says)
אלבו היא מהלהקות היחידות מתקופת פוסט-רדיוהד של תחילת האלפיים ששרדו מבלי לפנות אל הצד האפל של המיינסטרים המסחרי, ע"ע קולדפליי. קולו של גאי גארבי ממשיך להיות אחד מהמנחמים ביותר, וסגנון הכתיבה הלא מתחכם מבלי לצאת קלישאה מספק גם בשיר החדש את כל היופי הדרוש. הדרמטיות של המיתרים היא בדיוק במידה בכדי להשאיר אותנו במתח מבלי להשתלט על הכל ולייצר פאתוס מוגזם. זה לא מוגזם להגיד שמדובר באחד השירים היפים של התקופה.
1. Ryan Adams – Do You Still Love Me
בפעם האחרונה שריאן אדמס השמיע קולו הוא סיפק אלבום שלם שהוא למעשה קאבר לאלבום 1989 של טיילור סוויפט. מיותר לציין שרבים ממעריציו האדוקים לא התלהבו מהרעיון. עצם ההשוואה בין זמרת פופ ליוצר פולק-רוק שבא מהקו היותר אלטרנטיבי היה מבחינתם על גבול החטא. באופן אירוני, השיר החדש שהוציא השבוע ממשיך את הקו המוזיקלי של אותו אלבום קאברים. בלדות רוק מהסוג האייטיזי, כשיו-2 וברוס ספרינסטין מילאו לראשונה איצטדיונים. לא רבים יודעים כיום להוציא שירים ענקיים שכאלה מבלי לצאת פתאטים. אדמס מצליח לאחוז בגיטרה בעוצמה ולהתעלות מעל הדיסטורשן הקל מבלי לצווח. אפילו סולו הגיטרה עושה לנו צמרמורת מהסוג הטוב. ריאן אדמס לגמרי נכנס לרשימת האלבומים הכי מצופים של שנה הבאה.