כמה נורמלי כבר אפשר להישאר בתקופה הזו אם לא נוחת עליך איזה אסקפיזם טוב כמו האלבום החדש של תומר יוסף? כן, כולנו מוצאים במה להיאחז בתקופה המטורללת הזאת, והממתק החדש של אחד היוצרים הכי צבעוניים בארץ הוא הפתרון המושלם.
"אני כותב שירים כבר 20 שנה
לנשמה, נשמה, נשמה
באותם צלילים יש עוד מנגינה
עוד רגע בו נולד האושר
ושוב אני העבד של המכונה
מכונה, מכונה, מכונה"
אלה המילם מתוך "עבד של המכונה", אחד השירים באלבום וזה בו מתארח רביד פלוטניק (נצ'י נצ'), ואכן נדמה שתומר יוסף היה שם מאז ומתמיד – ממייסדי הגרוב הישראלי עוד כמתופף עובדיה ב'כוכבי השכונה', אלבום הסולו הראשון, הבלקן ביט בוקס, החצר האחורית, ועד לאלבום הסולו הרביעי שלו שיצא לפני חודש וחצי ומאז נתקע לי בראש בריפיט.
היום, בשיא משבר הקורונה, במקום לקפץ כהרגלו בין הופעות ההשקה לשאר הפרויקטים בהם הוא עוסק, גם הוא מוצא את עצמו במצב צבירה אחר לחלוטין: "זה סוג של תופת. חוסר השליטה הזה בשעות היום ובעבודה שתיכננתי להקדיש יכול לשגע, אבל מצד שני - זמן האיכות עם הילדים והמשפחה הוא יקר ערך ופתאום עושים דברים שלא חשבת שתוכל לעשות אותם, אז הכל מקבל נופך אחר ומשתדלים לשמור על שפיות".
איך אתה בכל זאת מתחזק את הקשר עם הקהל כרגע?
"אני פחות בעניין של הופעות מהבית כמו שהרבה אמנים אחרים עושים כרגע, אבל אני יוצר דברים חדשים כדי שכשתגיע השעה, והסחת הדעת תעבור - יהיה מה לשחרר".
אחרי חמישה אלבומים של הבלקן, שניים של החצר האחורית, הפקה מוזיקלית ל-A-WA, ארבעה אלבומי סולו, ועוד אחד עם בנו הנדלר, בין הפרויקטים החדשים שלו עליהם הוא מנסה לעבוד בימים אלה נמצאים על הפרק כרגע האלבום הבא של החצר האחורית, הפקת אלבום לדניאל סאן-קריאף, וגם שיתוף פעולה מסקרן במיוחד עם נטע ברזילי שעליו עדיין לא מדברים. פייר? אפשר להבין אותו.
בין כל הטירוף - את מצליח לחשוב איך סיפור הקורונה ישפיע על צריכת התרבות ביום שאחרי?
"אני לא ממש יודע לענות על השאלה הזאת - אבל באופן כללי אני די פסימי בעניין. פעם בכמה עשרות או מאות שנים האנושות חוטפת את השטוזה שלה עם איזו מגיפה או מכה אחרת - ואז מתאוששת - אבל די מהר אנחנו שוכחים מהאסון וממשיכים הלאה כרגיל. אולי הפעם יעבור עלינו איזה שינוי".
"אני שר
אתם מוחאים כפיים
אני זר
שנשאר לשעה שעתיים... ומה לי כל אלה
חושב רק עליך
ועל שני הקטנים שאיתך שם בבית
הנוף שוב חולף
ונשאר בשלו
היום אני בפורטלנד
מחר כבר לא"
האלבום החדש שלו, "כמה נורמלי", יצא 8 שנים אחרי "השחר 35" (אלבום הסולו הקודם), וכאמן שמתרוצץ בין שלל פרויקטים, אפשר להבין איך קיבל את ההחלטה לשים את כל שאר הפרויקטים בצד וכדי התמקד באלבום הסולו חדש: "הגעתי לאיזו צומת בחיים האישיים והמקצועיים שבה החלטתי להרגיע עם סיבובי ההופעות הבלתי נגמרים בחו"ל ואני מעדיף להישאר בבית", הוא מספר בגילוי לב.
"בדיוק באותו זמן, מצאתי איזה סטודיו בדרום ת"א ויחד עם אבא שלי - בניתי שם אולפן ראשון משלי. זה היה עיתוי מושלם לאלבום חדש שהוא כל כולו שלי - לראשונה הפקתי לעצמי הכל, עיבדתי וניגנתי בכל הכלים, חוץ מכמה קטעים שאיתמר ציגלר (החבר מהחצר) קפץ מדי פעם לנגן. אף פעם לא עשיתי את התהליך בצורה הזו אז אפשר להגיד שנכנסתי לבידוד עוד לפני שזה היה באופנה", הוא צוחק.
אז מה, לא נראה יותר את הבלקן בטורים בינלאומיים מצליחים?
"Never say never, אבל בכל אופן לא נמשיך בזמן הקרוב כפי שזה היה עד לא מזמן. אחרי 13 שנה של סיבובים בחו"ל והופעות בפסטיבלים הכי גדולים מול עשרות אלפי אנשים - החלטתי שזה לא סגנון חיים שאני רוצה. בינתיים עצרנו ונראה מה יהיה בהמשך. אני בכל מקרה שבעתי מהסיפור".
בשני האלבומים האחרונים אתה חושף יותר מבעבר פרטים על זוגיות וחיי המשפחה. איך זה מרגיש?
"השחר 35 היה אפילו יותר אינטימי, והאלבום החדש הוא מאוד אקלקטי עם מגוון של נושאים. אני לא נוטה יותר מדי להתרכז בעצמי - אבל מרגיש כשזה מתאים. אם זה בא, זה בא מעולה ובשיא הטבעיות".
דבר נוסף שבלט לאורך כל הקריירה שלך הוא המחאה שתמיד הייתה נוכחת ביצירה שלך. למה זה כל כך בוער בך?
"המחאה היא לגמרי חלק ממני ומהיצירה שלי, כי המוזיקה היא הבעה של מי שאתה. אני לא מפחד בשום צורה להביע את דעתי, והאמת שהיא משתנה עם הזמן ויש לה את האבולוציה שלה. אבל אם נתקלתי בעוולות, אני תמיד יוצא נגדן ונוכח שם. את החצר האחורית הקמנו בגלל שהיה קול כמו יענקלה שיודע להגיד את הדברים בצורה הכי חדה, מפוכחת ומפוקסת שיכולה להיות. כשהוא כותב, הדברים עוברים דרכנו ולי זה מרגיש מושלם ומאוד מבורך. המוזיקה עצמה לא תשנה כלום, אבל היא מעוררת מחשבה אצל אנשים והם אלו שישנו. אם אני מצליח לעורר מחשבה אחרת אצל אנשים וזה מניע אותם לפעולה – אז בהחלט עשיתי את שלי."
ההתלהבות מתחיית ההיפ-הופ הישראלי בשנים האחרונות עשתה לו חשק לשתף את רביד פלוטניק באחד משירי האלבום, אבל במקביל הוא הלך גם על מחווה ליוצר הוותיק רפי פרסקי עם קאבר מרשים ל'מיליון דולר': "לא זוכר בדיוק איך, אבל באיזו נסיעה, אחרי הרבה שנים השיר הזה קפץ עלי ברדיו ונתן לי פלאשבק לאלבום המעולה ההוא של פרסקי. הוא הגיע בשיא הרלוונטיות והרגשתי שאני רוצה לבצע אותו מחדש כי מאוד דייק את התחושות שלי באותו רגע".
מעבר לקריירה המוזיקלית העשירה שלו, הסיבובים בעולם, ושיתופי הפעולה חוצי המגזרים שלו, אנשים שחגגו יותר מ-30 ימי הולדת וודאי זוכרים שיוסף (44) התחיל את דרכו בכלל כקומיקאי במסגרת ערבי הבמה הפתוחה של מועדון הקאמל קומדי קלאב, ומשם התגלגל להיות חלק מאחד ההרכבים הקומיים הכי מצליחים אי פעם בישראל.
אז מה, אחרי האיחודים של "זהו זה" ו"הקומדי סטור", האם פלטפוס הם הבאים בתור?
"האמת שממש לא נראה לי. אין דיבור כזה".
אתה מתגעגע לתקופה ההיא שהנונסנס היה בשיאו וזה היה ההרכב הקבוע שלך?
"באופן כללי, אני לא בנאדם שמתגעגע, אבל לגבי משחק דווקא כן מתעורר אצלי החשק. לאחרונה. בדיוק התארחתי בסדרה של דנה מודן וזה גירה את החושים כך שלא שולל שום אפשרות אף פעם".
אז יש לך כבר 'אסטרטגיית יציאה' מהקורונה?
"אין מה להתכונן. בשבילנו, האמנים, זה מרגיש כמו חיה שכלואה בכלוב. ברגע שישחררו לנו את המנעול, נטרוף מחדש את הכל ברעל! רק שייפתח!".