10. Ludacris – Vitamin D
כולם מדברים על הקוביות המזויפות של לודקריס. כולם דברים על זה כאילו אף אחד לא עשה אף פעם פושוטופ. כאילו לודקריס בעצמו לא הגדיל לעצמו את הידיים (Get Back) או הלביש את הראש שלו על גוף של תינוק (Stand Up). כאילו זה הדבר הכי מזעזע בקליפ ולא שוב בחורות חצי ערומות שנמצאות בכל התנוחות המקובלות. כאילו הוא לא הביא שיר ממש מדליק שמצליח לפצות על הטקסט המעט קלישאתי לז'אנר. כאילו הוא לא סמפל את Thong Song של סיסקו שלמרות שהוא לא הראשון זה עדיין גורם לאנשים שזוכרים את השיר מתנגן בלייב להרגיש ממש זקנים. כאילו שהקטע המסומפל בכלל מבוסס על "אלינור ריגבי" של הביטלס. כן, בואו נדבר עוד על הקוביות המזויפות של לודקריס.
9. Toro Y Moi – Omaha
קשה לעקוב אחרי הסגנונות המתחלפים של צ'אז בונדיק. לא רק כי הוא מעורב בהרבה פרוייקטים מתחלפים, אלא גם כי בתור אישיות הטורו אי מואה הוא לא הכי עקבי. בשיר החדש הוא פוליטי ורך. שיר אהבה עם מודעות. בקליפ רואים את טורו מתפעל מכונת רוב גולדברג – מן דומינו של פעולות רנדומליות שמסתיימות בפעולה אחת פשוטה. מטאפורה מושלמת לחיים מסובכים עם סוף פשוט.
8. Hercules & Love Affair feat. Faris Badwan – Controller
הרכב הדאנס-האוס-דיסקו בראשותו של אנדי באטלר חוזר לרגש אותנו בעוד הרגליים רוקדות. היכולת המופלאה של להביא את הקול המדויק ביותר על הטראק מתקיימת גם פה עם האירוח של סולן להקת ההורורס. בעוד הקהל רגיל לשמוע את קולו של פאריס מאחורי כמה גיטרות רועשות, או לכל היותר חומה של סינת'ים חלומיים, פה הוא בולט במיוחד כשהוא מגובה בביט אופייני להרכב ומקהלה של זמרי רקע. הקליפ, בשל התמונות הקצת מטרידות והקלוז-אפ על חיוך ג'וקרי, מזכיר את אלו של מרילין מנסון ומעביר תחושה קודרת.
7. NxWorries (Anderson Paak. & Knxledge) – Scared Money
נו ווריס הוא צמד המורכב מהראפר אנדרסון פאאק והמפיק נולדג'. הוא עושה בדיוק מה שאוהבים כיום בברים עם "וייב" שמגישים אוכל – לערבב כל מה ששחור. תכניסו לשק היפ הופ, פאנק, ארנ'בי, ג'אז וסול ולא רק שלא תצליחו להבדיל ביניהם, תקבלו גם פסקול אווירה וגם קטעים להתלהב איתם מול החברים שבכו ב"וויפלאש" בגלל המימד המציאותי. אבל הגדרות זה הכי ניינטיז, והשיר בכלל נזרק לאייטיז, והכי חשוב שכל מה שקורה פה עושה לנו טוב.
6. Jennifer Hudston – Remember Me
ג'ניפר האדסון עוד לא קיבלה את ההערכה לה היא ראויה. מי שנפלה מוקדם מדי באמריקן איידול גנבה בהמשך את הפוקוס מביונסה בסרט "דרימגירלס" עליו קיבלה אוסקר. היא מעולם לא הצליחה לייצר להיט חוצה קהלים למרות יכולות מטורפות ונוכחות בימתית מרשימה, אותה היא מדגמנת היטב כשופטת ב-The Voice הבריטי. השיר החדש, אמנם לא זה שעומד להציב אותה בראש טבלת הזמרות, הוא מהראויים יותר שלה. השיר, שיצא לפני כחודש וקיבל השבוע קליפ, פשוט כתוב טוב עם הפקה שמנצלת היטב את הגוספליות של האדסון. חבל רק שהקליפ הנלווה לא מנסה לייצר שום אמירה מקורית, בין אם במסר או באסתטיקה.
5. Girlpool – It Gets More Blue
גירלפול מורכב מצמד מוזיקאיות מאל.איי שעושות פולק על הצד הקשוח יותר שלו. הן מסוג הדברים שהיית רוצה לשמוע בסוף פרק של סדרת נעורים אהובה שמתהדרת בפסקול של להקות אינדי עלומות שם. או בסצינת הקרדיטים של הסרט הקצר שלך על אהבה נכזבת עם סאבטקסט על מצב הדור. כי איך אפשר שלא לחבק חזק חזק את השיר אחרי ששומעים את המשפט: "זייפתי התחממות גלובלית רק בשביל להתקרב אליך". לפעמים נדמה שעולם האינדי לא מוצא את מקומו בתקופה שבה המיינסטרים מתעקש לשחק אותה מורכב, גם אם זה רק ברמת הדיון הפוסט-מודרני. מתברר שכל מה שצריך זה שירים טובים ולגירלפול יש אחד כזה לפחות.
4. Mac DeMarco – On the Lever
החדש של מק דמארקו זה הדבר הכי צ'יל שתשמעו השבוע. אווירה של שיר אהבה צ'יזי מהאייטיז עם סינת' אמביאנט מייצרים את האיזון המושלם ומאפשרים לך לשכב על המיטה ולהסתכל במאוורר תקרה מסתובב מבלי להירדם. הילד הנצחי של האינדי המאגניב מבין שהוא מתבגר וממשיך את קו ההעברת המסורת שאפיין את השירים הקודמים.
3. Shakira – Me Enamore
כל כמה שנים שאקירה חוזרת אל שפת האם אבל הפעם זה מרגיש אחרת. לעומת הפעמים הקודמות, עם השירים האחרונים היא לא פונה רק לקהל הלטיני אלא גם לקהל הרחב. אחרי שיתופי הפעולה עם מאלומה ופרינס רויס, היא חוזרת אל הסולו בסיפור האהבה בינה לבין בן זוגה, הכדורגלן הספרדי, ג'רארד פיקה. השיר ממשיך את הקו השם דגש על הביט ופחות על כל המסביב, ובצדק, כי אין שום צורך בתוספות. חלקים מסוימים בשיר אפילו מזכירים לטובה את Papaoutai של סטרומה. לפעמים לא צריך להבין את המילים, מספיק לנענע את האגן.
2. Cassius feat. Cat Power & Pharrell Williams – Go Up
צמד המפיקים הצרפתי, קאסיוס, נזכרו אחרי שנה להוציא קליפ לשיר הכי טוב באלבומם האחרון. השיר מנצל באופן אופטימלי את הקולות של קאט פאוור ופארל בתוך מיקס דיסקו-דאנס. הקליפ מציג תמונות במסך מפוצל המשלימות זו את זו באופן מעורר מחשבה. מתברר שהמורים לא טעו כשאמרו שלחשוב זה כיף.
1. Harry Styles – Sign of the Times
הארי סטיילס ניצח את האינטרנט בשלושה אקורדים. ה"רוקר" של וואן דיירקשן, עם השיער הארוך והקעקועים, הוכיח לזאיין מאליק איך אפשר לכבוש קריירת סולו מבלי לפרק את החבורה. על ידי בלדה מונומנטלית באווירת סבטיז, כזו שמכריחה אותך לזרוק לאוויר שמות כמו קווין (וליתר דיוק הגיטריסט בריאן מיי), דייויד בואי (Life on Mars), ואלטון ג'ון (שלום לשביל האבנים הצהובות), סטיילס גרם לא רק לעשרות מעריצים לבכות בסרטוני תגובה, אלא גם הצליח לסנובים המוזיקלים להרים גבה. אי אפשר להתכחש שיש משהו נצחי בשיר, גם אם הוא למעשה חוזר על עצמו שוב ושוב (הלחן בבתים ובפזמון הוא אותו אחד). אבל גם צריך קצת להרגיע לפני ההכתרות המוגזמות, כפי שעשו בגארדיאן שהכריזו עליו בתור הדייויד בואי הבא. התעמקות קלה במילים מספיקה להבין כי אולי הלחן ממכר, אבל המילים שטוחות להחריד. כל הרצון להכתיר אותו כשיר גדול נופל במיידית עם אפס השורות האופציונאליות לקעקע על הזרוע.