Soko
המוזיקאית והשחקנית סוקו (סטפני סוקולינסקי) היא מהנשים שכולן רוצות להיות חברות שלהן: יש לה הומור עצמי מפותח מדי, סטייל משודרג (כיאה לצרפתייה) ורגישות שגורמת לך להאמין לכל מילה שהיא אומרת. אחרי האלבום הראשון שלה, "I Thought I was An Alien" שיצא לפני שלוש שנים, בשבוע שעבר הוציאה את האלבום השני בעל השם המושלם "My Dreams Dictate my Reality". האלבום הזה הוא יצירה טוטאלית: סוקו מביימת את כל הקליפים מתוכו וגם עיצבה את עטיפת האלבום והסינגלים, קולאז'ים קטנים ומוקפדים שמשקפים את רוח האלבום - שילוב של קלידי סינת'פופ נשפכים, אנרגיית פאנק ספונטנית, מלנכוליה שמושפעת מהסמית'ס והקיור, והפקה עכשווית. האלבום מלא בהתמודדות עם שדים פנימיים וחברתיים. בסינגל הראשון מתוכו, "Who Wears the Pants ??" (הרווח וסימני השאלה במקור) היא יוצאת כנגד השנאה שהיא חווה בתור ביסקסואלית, בשיר מחאה קצר, אפקטיבי וחשוב.
Perfume Genius
פרפיום ג'יניוס (מייק הדרס) הוא סינגר סונגרייטר מסיאטל, שעד לשנה האחרונה היה שם די מינורי בעולם האינדי: מוזיקאי שמסתגר בחדר וכותב בלדות עצובות על התמכרויות ושברונות לב, מולחנות על הפסנתר של אמא שלו. באלבום האחרון והשלישי, "Too Bright", הוא הפך לקול מאד משמעותי בעולם המוזיקה הקווירית. ב"Queen", ההמנון הלהט"בי הגדול של השנים האחרונות, הוא זנח את הבלדות העדינות והתמלא בכוח. הוא שר בעוצמה את כל המילים ההומופוביות הקשות שנאמרו לו - "חוטא, מלא במחלות" וצועק "אף משפחה אינה בטוחה כשאני פוסע", ובז לפאניקה מגברים נשיים. האלבום האחרון מלא בשירים שהוא כותב לגרסה צעירה יותר של עצמו, ללהט"בים צעירים שמחפשים קול שייצג אותם.
Girlpool
הרמוני טיבידאד וקליאו טאקר הן שתי חברות טינאייג'ריות מלוס אנג'לס שכבר הספיקו להוציא EP ואלבום בכורה תחת השם Girlpool ולהפוך לאחת מההבטחות של 2015. בשירים שלהן הן כותבות על כל מה שמפריע להן בעולם, ובעיקר על הציפיות החברתיות השמרניות כלפיהן. יחד עם הצמד Slutever (רייצ'ל גליארדי וניקול סניידר) הן מוציאות את המוזיקה שלהן באופן דיגיטלי אבל גם בקסטות, בדרך כלל כאלו שכוללות קולקטיב של להקות, ומצרפות פנזינים - מגזינים שהן מכינות בעצמן כדי להעביר את המסר שלהן. בניינטיז הרכבי ריוט גררל כמו ביקיני קיל ובראטמוביל חילקו את הפנזינים הפמיניסטיים שלהן בהופעות, והיום סלאטבר וגירלפול שולחות אותן לבנות בכל העולם דרך האינטרנט - וזה ממש יפהפה.
The Tuts
תשכחו מ-K-Pop. הלהקה הכי חמודה בעולם כרגע היא The Tuts. שלישיית הבנות ממערב לונדון מצליחה לשלב מסרים מורכבים עם פופ פאנק כיפי, קליל ורקיד, שמושפע מהספייס גירלז מצד אחד ולהיטי פיפטיז מהצד השני. הזמרת נדיה שרה תמיד בחיוך - גם כשהמילים עוסקות בזה שאף אחד לא לוקח אותה ברצינות, שלהיות אקטיביסטית זה מעייף או על כמה בא לה לזרוק כבר את החבר שלה. כחלק מסצנת ה DIY (Do it yourself) הבריטית המאוד פעילה, הטאטס עושות הכל בעצמן - ובשנה האחרונה הן הספיקו להופיע בגלסטונברי, לחמם את קייט נאש ולהקים קולקטיב יחד עם להקות נשיות נוספות. הטאטס מוכיחות שמוזיקה פמיניסטית לא חייבת להישמע כועסת, ומצליחות להביא את המסר שלהן לקהלים שהולכים וגדלים.
Sleater-Kinney
קורין טאקר, קארי בראונסטין וג'נט וייס הן תופעה. המוזיקה שלהן מאתגרת במכוון, הן לא מתפשרות לרגע על המסר או הסגנון שלהן, ולמרות ואולי בגלל זה הן אחד מהרכבי הרוק המצליחים והמוערכים ביותר ביותר מאז שהוקמו ב-1994. השנה הוציאה השלישייה מאולימפיה, וושינגטון אלבום חדש בשם "No Cities To Love" אחרי שנים של הפסקה. גם בו הן ממשיכות לעסוק באחד הנושאים הכי חשובים להן - הקושי בלהיות להקה נשית ברוקנרול. מלבד היותה גיטריסטית וזמרת מטריפה, בראונסטין היא גם כוכבת סדרת המערכונים "פורטלנדיה" - ולכבוד הקליפ לסינגל "No Cities to Love", היא גייסה כמה חברים מפורסמים לצילומים.
Planningtorock
פלנינגטורוק היא האלטר אגו של ג'אם/ג'נין רוטסון, מוזיקאית, מפיקה ואמנית אנגליה שמתגוררת בברלין. היא מעוותת את המראה ואת הקול שלה כדי שלא נוכל לשייך אותה למגדר ספציפי, ורוצה להתעלות מעל ההגדרות של "גבר" ו"אישה". היא מתייחסת לאמנות שלה בתור ניסוי, ורוצה לשנות את הדרך שבה אנחנו חושבים על העולם. את האלבום האחרון שלה, "All Love's Legal", היא הקדישה לרעיון שמותר לנו להתאהב במי שאנחנו רוצים, ואנחנו לא צריכים להתנצל על זה.
War on Women
War on Women הן הרכב פאנק פמיניסטי במוצהר מבולטימור, ואחד החשובים ביותר שפועלים כיום. השם שלהן מתייחס למונח שפמיניסטיות אמריקאיות משתמשות בו כדי לתאר חקיקה אנטי נשית - בעיקר חוקים נגד הפלות וגלולות למניעת הריון. רוב השירים שלהן מוקדשים לנושא הכאוב הזה, במציאות בה הפלות הן לא חוקיות בחלק גדול מהמדינות בארצות הברית. וזה רק אחד מהנושאים שמככבים באלבום הבכורה שלהן שיצא בחודש שעבר, שכולו הצהרת מלחמה. הן עוסקות בכל הנושאים שעולם הפאנק בפרט ועולם המוזיקה בכלל מתעלם מהם - פערי השכר בין נשים לגברים, תרבות האונס, אידיאל היופי הבלתי מושג. הן שרות גם על הבעיות שהן חוות בתור אקטיביסטיות - נגד הפילוג של פמיניסטיות שנחלקות למחנות, במקום לזכור שלכולם יש אינטרס משותף. למרות שהאלבום הוא הייצוג הכי מדויק וכואב של כמה קשה להיות אישה (ובפרט אישה פמיניסטית) ב-2015, יש בו גם הרבה כוח והעצמה - הוא מסתיים במילים "We are not weak, we are brave, It’s you who should be afraid".
Mykki Blanco
מיקי בלאנקו (מייקל קוואטלבאום) הוא אחד האמנים הכי בולטים בגל ההיפ הופ הקווירי ניו-יורקי, יחד עם Zebra Katz, le1f ו-Cakes the Killa - ראפרים שמתלבשים כמו נשים ושרים על סקס עם גברים באחד מהג'אנרים הכי סקסיסטיים והומופוביים שיש. בלאנקו מאתגר את עולם ההיפ הופ כבר מ-2012, ובעיקר באלבום האחרון שלו, "Gay Dog Food", שבו הוא מארח את אושיית הריוט גררל קת'לין האנה ואת Cakes the Killa, ובמסגרתו הוא גם הגיע להופעה בלתי נשכחת בברפקסט קלאב.
Lowell
לוואל (אליזבת לוואל בולאנד) היא מוזיקאית שלא מפחדת מכלום. בגיל 18 היא נשרה מהקולג' והפכה לחשפנית, ושנים אחר כך לא התפדחה וסיפרה על החוויות שלה מהתקופה הזו בכל ראיון, מתוך רצון לעורר מודעות לכך שנשים רבות עושות את זה כדי להתפרנס, והטאבו סביב הנושא מבודד אותן מהחברה. האקטיביזם שלה לא עוצר שם. לוואל כותבת הרבה על הביסקסואליות שלה - בשיר "Cloud 69" היא שרה על כמה שהיא רוצה חברה, וב"LGBT " היא אומרת, בתרגום חופשי, "אני שמחה וטוב לי, אל תוציאו את האומללות שלכם עליי". הפופ שלה משלב את האהבה שלה למדונה, דיוויד בואי וקניה ווסט, אבל מצליח ליצור משהו חדש לגמרי.
tUnE-yArDs
מריל גרבוס, המנהיגה של ההרכב tUnE-yArDs, רוצה לשנות את העולם עם המוזיקה שלה. מאחורי כל שיר בשלושת האלבומים האחרונה יש כוונה לשנות תפיסה, להציג את כל מה שלדעתה רע בעולם ולקרוא לשינוי. האלבום האחרון שלה, "Nikki Nack", הוא היצירה הנגישה שלה ביותר עד עכשיו: המפיק ג'ון היל (ריאהנה) ו-Malay (שכותב לפרנק אושן) נתנו טאצ' פופי לתופים השבטיים הרועמים שאופייניים לגרבוס, יחד עם השירה החזקה והבלתי מרוסנת שלה. גרבוס כותבת גם על נושאים שחשובים לה בתור אמריקאית (על הרצח של הנער טרייבון מרטין) וגם על מדינות מרוחקות יותר בעולם (ילדים שגוועים מרעב בהאיטי, אוכלוסיות המגרושות מהבתים שלהן) בין אם היא תשנה את החשיבה ובין אם לא, קשה שלא להתאהב במלודיות ובדמות הצבעונית שלה.
האזינו לפלייליסט המלא:
רוצים לשמוע עוד על מוזיקה פמיניסטית/נשית/מהפכנית? האזינו לתכנית השבועית של ניצן פינקו ברדיו הקצה - RIOT! בכל יום שני מ-14:00 עד 15:00, או בהאזנה באתר הקצה - kzradio.net. להאזנה לתכנית על מוזיקה פמיניסטית עכשווית לחצו כאן, כאן וכאן. אם מתחשק לכם לרקוד למוזיקה הזו ולא רק להקשיב לה בבית - בואו לרבל גירל - ערב של מוזיקה נשית בפסאז' ב-26.3 עם תקלוטים של ניצן פינקו וסטלה גושטיין, הופעות של ההרכבים לילה וקוקורו, והופעות ריקוד על עמוד של דניאל יצחקי, שני גלוסקא ואנבל פארן.
הנשים ששולטות בעולם – מחוה אלברשטיין, דרך ביורק ועד ביונסה