10. Avicii ft. Aloe Blacc - SOS
זה היה רק עניין של זמן עד ששירים חדשים של אביצ'י יצוצו לאחר מותו. בתור ספתח הביאו את הזמר אלו בלאק שסיפק את קולו בהמנון הקיץ הנצחי Wake Me Up. הגורמים מאחורי אלבום הפוסט מורטם טוענים שהשירים היו כמעט מוכנים והם רק השלימו את המשימה. במקרים כאלה אי אפשר באמת להבין אם השיקולים הם מסחריים, אמנותיים או מהערכה וכבוד לאמן. SOS הוא שיר סולידי שנשמע כמו קטע של אביצ'י. אין בו שום דבר מרגש או מלהיב, וזו לא הדרך שבה צריך לזכור את אביצ'י.
9. Dennis Lloyd – Aura
האמת צריכה להיאמר – היה לנו קשה בהתחלה עם דניס לויד. משהו בשילוב של השם במה שלו והתחושה שהוא כותב שירים בשביל לככב בפלייליסטים של ספוטיפיי. עם הזמן התרככנו והשתכנענו. עכשיו אנחנו נסוגים לאחור עם Aura. תמיד מדברים על הנוסחה לכתיבת שיר כאל איזושהי משוואה מסתורית שצריך לגלות. בעוד שאת המשוואה לא יודעים, אפשר לזהות בקלות שיר נוסחתי. בלדת הכאילו רוק של דניס לויד מלאת פוזה. להשתמש במהלכים מלודיים צפויים מדי עושים גם הטובים ביותר, רק שפה לא יושב מעליהם שום עוקץ או תחושה של קריעת הנשמה. התוצאה היא שיר פסקול – טוב ויפה לרקע, פחות מעניין להשתקע בו.
8. Bazzi - Paradise
בשבוע שעבר די ירדנו על יכולות הראפ של באזי. השיר שהוא הוציא השבוע הוא דוגמה טובה לכלל – תיצמד למה שאתה טוב בו. באזי הוא מסוג הזמרים שנמצאים באזור הביניים, הוא טוב בלשלב דברים ביחד, וברגע שהוא מתמקד במשהו אחד ספציפי דברים משתבשים. בקטע החדש הוא קצת ראפר, וקצת פופיסט וקצת מאהב ארנ'בי, והסכום של הכל פשוט עובד.
7. Anderson Paak. ft. Smokey Robinson - Make It Better
בפעם הקודמת שכתבנו על אנדרסון פאאק התפללנו שהוא יתאושש מהבלבול של הבינוניות שאפף אותו בשנה האחרונה. השיר החדש הוא עוד לא קימה מחודשת, אבל לחלוטין יש פה מעבר ממצב שכיבה למצב ישיבה. הגיוס המוצלח של אחד ממלכי הסול, סמוקי רובינסון, הוציא מפאאק צד חדש - רך ומתפנק מבלי לטבוע בביצת המלוקקים. רק שימשיך כך.
6. Lil Nas X ft. Billy Ray Cyrus – Old Town Road
לפעמים יש שילובים שגורמים לך לגרד את הראש. בעוד שקאנטרי ראפ הוא עניין לא תמוה בכלל, השילוב בין קאנטרי לטראפ כבר מרגיש קצת כמו פארודיה. ליל נאס הוא לא הראשון להתנסות, אבל הוא כן הראשון שגרם לבילבורד להתלבט ארוכות אם להכניס את להיט הענק שלו למצעד הקאנטרי. בסוף הם החליטו שלא, אז הוא מצידו גייס את בילי ריי סיירוס, אבא של ואחד מהכוכבים הגדולים של הז'אנר, לגרסת רמיקס שעובדת נפלא בתור אצבע משולשת. מסקנה – הגדרות של סגנונות מוזיקליים שייכות לעולם הישן.
5. Tierra Whack – Unemployed
הראפרית טיירה וואק עוברת מתחת לרדאר שלא בצדק. למרות הפירגון מקולגות ומבקרים, כולל מועמדות לגראמי (בקטגוריית הוידאו-קליפ), היא לא צוברת נקודות במדד המוכרות. אחרי שהוציאה לפני שנה אלבום בכורה משובח, את תחילת 2019 היא השקיעה בהוצאת שיר אחרי שיר. השבוע היא הבינה שזה לא מספיק ושצריך להוציא קליפ שיתאים למוזיקה שלה – סוריאליסטי ומטריד. בוידאו ל-Unemplyed מככב תפוח אדמה שבעיקר העלה לנו סיוטים, לעומת המסטיק החמוד-מדוכא של אייר מ-Playground Love. אם כבר למשוך תשומת לב, אז ככה.
4. Jonas Brothers - Cool
האחים לבית ג'ונאס עשו את הבלתי ייאמן – לא רק שהם חזרו להיות רלוונטיים בפאזת פוסט איחוד, הם הפכו ליותר לוהטים. למען הסר ספק הם עדיין להקה לכל המשפחה, כי אי אפשר להוציא את דיסני מקשרי דם, ועדיין הקונסטלציה עובדת. יריעת הפתיחה המחודשת בסינגל הקודם הייתה הפתעה מרעננת לכל הדעות, והמהלך השני הנוכחי הוא מוצר מתבקש של מודעות עצמית. זה השיר שגם הורים וסבתות אוהבים לרקוד לצליליו, ואחרי שני צעדים כבר לא מביך להצטרף אליהם.
3. Vampire Weekend – This Life
אפשר להכריז רשמית שוומפייר וויקנד הם מביאי האור לשנת 2019. כבר שיר שלישי מתוך האלבום והחיוך רק מתרחב. התחושה הנוסטלגית היא הסוד גם פה – יש כמעט ציטוט מ-It Never Rains in Southern California של אלברט האמונד, ושאיבת השראה מ-Brown Eyed Girl של ואן מוריסון, שני שירים שהתיאור שלהם הוא שמש אחרי יום מעונן. במקרה של וויקנד העננים מתחבאים בטקסט. כמו שוטה הדיוט שנהנה מהחיים בגלל חוסר הידיעה, ככה גם השיר מעדיף להפוך מצב מסובך לפשוט עד כדי גיחוך עם גישה חיובית.
2. Jennifer Lopez ft. French Montana – Medicine
מי היה מאמין שכל מה שצריך בשביל להחזיר את ג'ני אל הבלוק זה עוד חבר מהברונקס. המזור החדש של ג'יי-לו הוא חזרה ישירה לימים בהם ההיפ הופ שלט בפופ שלה, יעיד על זה הכמעט רפרור עצמי ל-Get Right המעולה. לופז כבר מזמן זנחה את מודל האלבום ומזה חצי עשור משחררת סינגלים ללא הרף, רובם במטרה לקירוב הקהל אוהב המוזיקה הלטינית. בשעה טובה היא חזרה אל מצב החצופה והבוטה, ובכך היא מוכיחה שהיא שווה הרבה יותר מאייטם של "ככה נראית אישה כמעט בת 50".
1. Hot Chip – Hungry Child
הוט צ'יפ הם אחת מהלהקות שאפשר להאשים אותן בניכוס הפופ בידי קפוצי התחת. הרכב האינדי הבריטי, שביסס את הסאונד שלו על מוזיקת המוקצים – דיסקו והאוס, חזר השבוע עם משהו שהוא יותר אפוס מאשר ממתק לבליעה מהירה. המבנה המתפתח דורשני וכה מתגמל. הוא שואב לתוך סחרחורת של בילוי ארוך במועדון בו הקיום הוא של העכשיו בלבד, על הרחבה מול הצלילים בקצב הקבוע. הוט צ'יפ יודעים לתת שמות לשירים – ילדים רעבים היינו, אבל לא עוד.
האזינו לכל שירי השבוע בספוטיפיי:
או באפל מיוזיק: