10. Camila Cabello - Easy
יש משהו חסר כיוון בשירים האחרונים שקמילה קביו הוציאה. כמוהם גם החדש מתקשה להשאיר חותמת. מדובר בשיר יפה שעשוי היטב אבל חסר כל מסה. איפשהו באזור הסי-פארט מתרחש משהו מעניין, אבל מיד לאחר מכן חוזרים לרגיל. לא מספיק לנהל מערכת יחסים תקשורתית עם שון מנדס, מה שמוסיף תמיד כותרות ותהיות של האם השיר נכתב עליו, איפה האמירה האישית.
9. Tom Walker - Better Half of Me
טום ווקר הוא אמן מהזן החדש - בואו נוציא כמה סינגלים, ואז מתישהו נאגד אותם לאלבום. הזמר שהוציא השנה אלבום ראשון, החליט להוציא גרסה מחודשת לאלבום, לא ברור מדוע המנהג הזה עדיין קיים בתקופתנו, ולפנק את המעריצים בשיר חדש. אפשר היה להגיד שהשיר עומד בניגוד למראה של הבחור בכובע צמר וזקן חוטב עצים, כשלמעשה השיר עומד בדיוק בסטנדרט של המראה הזה. הרי זו החמידות החדשה - אי הלימה בין החיצוני לפנימי.
8. Katy Perry - Harleys in Hawaii
קייטי פרי מעדיפה להישאר באווירת החגים ולהתעופף לחופשה רומנטית בהוואי. למרות ששם השיר מאוד מתאים לרפרטואר של לנה דל ריי, אין שום קשר בין השיר עצמו ללנה. גם לא ברור הקשר בין פרי לשיר עצמו. המקסימום אליו הקטע יכול להגיע אליו הוא אתנחתת ביניים. בריזה נעימה רגעית שלא ברור מה מטרתה מלבד לשמר נוכחות תמידית בשטח.
7. Vagabon - Every Woman
אחד האלבומים המצופים בקרב אנשים שעוד מצפים לאלבומים הוא זה של לטיטיה טמקו, הידועה בשם וואגבון. היוצרת הוציאה אלבום בכורה עטור שבחים ב-2017 וכעת אחרי שהוציאה שני סינגלים מסקרנים היא מוכנה להציג את התזה של האלבום החדש עם שיר הנושא שלו. בניגוד לקטעים קודמים שלה, Every Woman נשאר בגזרת הפולק עם גיטרה וכמה אפקטים מינימליסטים לייצר אווירה ומספק משפט מעניין - כשאנחנו ברשות עצמנו, אנחנו לא לבד.
6. Charlie XCX - White Mercedes
צ'ארלי זכתה למעמד מיוחד של כוכבת פופ אבל בגזרת ה"מביני עניין". רבים מייחסים למוזיקה שלה עליונות שבדרך כלל מוענקת לז'אנרים יותר אלטרנטיביים. ב-White Mercedes, מהשירים הבולטים של האלבום החדש שקיבל השבוע קליפ, היא מוכיחה שהעניין המיוחד הוא היא עצמה, ולא רק השירים עצמם. אפשר להלביש את השיר על כל אחד אחרת ואף אחד לא היה משתפך. בנוכחותה של צ'ארלי הקטע הופך להמנון עממי של אינדיבידואליסטים.
5. Caribou - Home
שירי נוסטלגיה הם שירים לא הוגנים. הם נוגעים בכל מיני נקודות רגשיות באופן בלתי מודע ומאלצים אותך להתאהב בשיר ללא שום אפשרות של התנגדות. קאריבו, אחד משמות הבמה של המוזיקאי דן סניית', הוציא השבוע שתיים וחצי דקות של חמימות אינסופית שסובבות סביב שיר סול משנות השבעים. הטון הרך של השיר, השפעה ברורה של פור טט שהשתתף בעיבוד הקטע, מעניק תמונה של כיסא נדנדה במרפסת הקדמית ביום מהביל, פנטזיה ברורה של בית.
4. Harry Styles - Lights Up
הארי סטיילס הוא הפליט הזוכה. זאיין אמנם היה הראשון לעשות גלים, אבל סטיילס הפך לאחד שהשיל מעצמו לחלוטין את תואר "חבר להקת בנים לשעבר" וקיבל כבוד גם בקרב מרימי האף בעקבות אלבום סולו ראשון מרשים. עכשיו הוא חוזר להוכיח שזה לא נגמר בניסיון אחד. Lights Up מנסה לברוח מבומבסטיות. המהקהלה בפזמון דחופה איפשהו בפינה, כמו כל הפזמון שכאילו מתבייש בהיותו כזה. אם בחומרים הקודמים הוא שיחק עם סאונד הרוק של תחילת שנות השבעים, בקטע הנוכחי הוא מתקדם קצת יותר קדימה בתוך העשור ומכניס אלמנטים קלים של פופ-דיסקו. זה שיר שלא רוצה לבוא קדימה, נעים לו בצד והוא ממוקם שם היטב.
3. Chance the Rapper - We Go High
לא שכחנו שצ'אנס הראפר הוציא אלבום לפני מספר חודשים. לעומת זאת צ'אנס כנראה חשש שכן, במיוחד שלא נתן לפוקוס לאף שיר ולא הוציא אף אחד ממנו סינגל, והוציא השבוע קליפ דווקא לאחד מהשירים מחוסרי האורחים מהאלבום, אבל לא לדאוג, באותה מידה שאין חיזוקים מדובר באחד הקטעים היותר יפים של האלבום. השיר שעוסק בקושי של להיות לבד מקבל קליפ בהתאם בו צ'אנס לא מצליח להתמודד עם הבדידות.
2. Julien Baker - Tokyo
לפני שנתיים ג'וליאן בייקר הוציא את אחד האלבומים היותר יפים של אותה תקופה עם שירים כנים עד כאב. ב-Tokyo היא לא חסה עלינו וממשיכה לצבוט את הנימים החשופים. אבל היא נזהרת מהשתפכות ומשאירה לכלי הנגינה, לרעש המגונן שהם מייצרים, להטביע את היגון.
1. Michael Kiwanuka - Hero
לא נמאס לנו להרעיף שבחים על מייקל קיוואנוקה. גם בסינגל השני מתוך האלבום העתידי הוא מפליא בקטע שאין דרך להגדירו מלבד "מוזיקה טובה". Hero ממשיך בקו של קיוואנוקה - סול עם מודעות פוליטית. עלילת הקליפ המושקע נראית כי עוסקת ב-cointerpro, אוסף של מבצעי FBI שנועדו לעקוב אחרי ארגונים ואישיים אמריקאיים שהתנגדו למדיניות ארה"ב, כאשר הנודעים שבהם הם הקו קלוקס קאן, הפנתרים השחורים, והמפגינים נגד מלחמת ויאטנם.
האזינו לשירי השבוע בספוטיפיי:
או באפל מיוזיק: