כן כן, אני יודעת מה אתם רוצים להגיד. סטטיק ובן אל שוב סובבו את הגלובוס (והפעם עצרו ביוון), הפעילו את מחולל השירים העייף שלהם (הוא עבד קשה על התרגום של "סלסולים", סלחו לו), אחד מהם התפשט, השני חימצן מחדש את השיער, והנה - להיט ילדים שבעוד חודשיים יגרום לניפוץ אייפונים מאסיבי של הורים מתוסכלים. אבל לא, "יאסו" הוא כל מה שלא שמענו מסטטיק ובן אל הרבה זמן, או אי פעם.

נתחיל בוויתור על האגו. בדרך להצלחה במוזיקה הישראלית אין אגו, אבל כשאתה לבד בפסגה אתה לא מסתכל למטה. נניח, עומר אדם. שיתופי פעולה הם אלה שסללו לו את הדרך - "מהפכה של שמחה", "רק רוצה לרקוד", לאן הוא היה מגיע בלי השירים האלה? גם סטטיק ובן אל כאלה. ההצלחה של השניים לא הייתה קיימת בלי שיתופי הפעולה "בא לה לרקוד" ו"דוביגל". ומאז? כל אחד בעולמו. במציאות כולם חברים, מפרגנים אחד לשני, מצטלמים ביחד לסטורי. אפילו נראה לי שפעם עומר אדם וסטטיק שילמו ביחד על ארוחה לכל הפסטיגל. אבל דואט? עד כאן. "יאסו" לוקח את כל הפסגות - הרכב השנה פוגש את זמרת השנה פוגשים את פריצת השנה, כל אחד מקבל בית (בשיר, וגם מהרווחים אני מניחה) וביחד זה נראה כמו חבורה שכולם רוצים ללכת איתה למסיבה, בלי מאבקים על את מי יכניסו קודם.


הדבר השני והיותר חשוב - יש פה אישה. תסתכלו על המוזיקה הישראלית בימינו. מאחורינו שנה של בלדות גבר-לב-שבור סטייל עדן חסון, בניה ברבי, איתי לוי, אליעד, אורי בן-ארי, חנן בן-ארי וכו'. הקולות הנשיים בצמרת הם רק של נטע (יותר נכון, רק של "TOY") ושל עדן בן זקן, כששמות כמו נסרין קדרי ונועה קירל נשארות הרבה מאחור. אני לא כותבת את זה רק ממניעים פמיניסטיים, אלא מתוך הסטטיסטיקה הפשוטה שגורמת ללהיטים בארץ להישמע אותו דבר. תחזרו שוב לרשימה שכתבתי למעלה, בטוח שאתם מתבלבלים בין השירים והמבצעים, ולא בגלל שלחצי מהם יש אותו שם משפחה. בעוד שהפופ הבינלאומי מפוצץ בזמרות, ראפריות, כותבות שירים וכו', בישראל נשארנו מאחורה עם יצוגים נשיים בודדים. עדן בן זקן זה לא שם חדש, אבל היא בדיוק הקול הנשי שמרים את השיר הזה בכמה רמות. דמיינו אותו רגע בלעדיה - זה פשוט לא היה זה.

עדן בן זקן מצידה, הרוויחה את אחד הרגעים היפים שלה אי פעם. בעוד האחרים מתאמצים בריקוד (סטפן, סטטיק) או בלוק מוגזם (בן אל, שרירי הבטן של בן אל), עדן יוצאת הכי קולית ביי פאר. אמנם הפאה סטייל ניקי מינאז' הייתה יכולה להתמקם על הראש בדיוק רב יותר, אבל החיוך, הקלילות, הכיף - עדן בשיא שלה. הם באו לעבוד, היא באה ליהנות. מעבר לזה שהיא קיבלה את הפזמון המוצלח, זה תענוג לשמוע אותה מופקת כל כך טוב. עדן בן זקן הוציאה תוך שלוש שנים שלושה אלבומים, בעוד שהצמד לא הוציאו אלבום אחד. הם משקיעים המון משאבים על ההפקה, הרבה יותר ממנה. לא סתם זה לוקח להם נצח להוציא שיר, הוא עובר בין אולפנים, אוזניים וידיים ועוד ועוד סבבי שינויים. אצל עדן מדובר לרוב בלחמניות שעוד כמה דקות במיקרו היו עושות להן טוב, ועוד חצי שעה בטוסטר הייתה עושה אותן קראנצ'יות ומושלמות בדיוק כמו הפזמון שלה פה.

"יאסו" גם מכוון לקהל בוגר יותר. קריצה יוונית זה מבוגר (זוכרים מי מתלהב בחתונה מריקוד ה"זורבה"? סבא שלכם), טברנה זה לא בדיוק ג'ימבורי ואוזו חוקי רק מגיל מסוים. סטטיק ובן אל, שנמצאים עמוק בתוך התדמית הפסטיגלית, מנסים לצאת ממנה בזהירות. זה התחיל ב"גומיגם" המעט גס וממשיך עכשיו בעולם דימויים מחוספס יותר. מהבחינה הזו, עם סטפן היו צריכים להיות יותר זהירים. בדיוק כמוהם, סטפן מזוהה כרגע עם ילדות קטנות, בין אם כאלה שמעריצות אותו ובין אם כאלה שמשתתפות איתו בפרסומת לטלוויזיה בלווין. הקטע שלו בשיר היה יכול להיות הרבה יותר מוצלח, אבל הוא לקח את זה למחוזות המוכרים שלו, שהם, ובכן, פרסומת לטלוויזיה בלווין. חייכני, קופצני, הכל מאוד נחמדי. בעולם שבו דודו פארוק מתקיים, סטפן חייב לתת יותר מהרגיל שלו, כלומר הרבה יותר סקסי. אלא אם תכף נגלה שהכל זו פרסומת למסעדה יוונית חדשה או לסדרת גבינות של פיראוס ואז זה בסדר.

והדבר הכי חשוב שיש פה, אולי מה שהופך את הכל ביחד ללהיט, זה הרפרנס הברור. יכול להיות שאני מדמיינת את זה, אבל שאלו פעם את ג'ורדי מה ההשראה שלו והוא אמר שאין לו. הגיוני. "קאוואי" ו"נמסטה" באמת נוצרו מתוך ואקום. מה זה השירים האלה? כמו איזה להיט בינלאומי הם נשמעים? אולי לאמנים אחרים בארץ זה עובד, אבל סטטיק, בן אל וג'ורדי נזכרו שהם יצרני פופ. התעשייה הבינלאומית לא מתביישת להישען על הצלחות אחרות (אחרי "דספסיטו" למשל, כולם נזכרו בשפה הספרדית) אז למה ללכת עד יפן והודו אם אפשר להסתכל על המצעד הבינלאומי של גלגלצ? "יאסו" שואב השראה מהלהיט של דיג'יי סנייק "TAKI TAKI", קודם כל בקצב ובמילים המג'וברשות, אחר כך באירוח ההמוני (שם עדן זו סלינה גומז, בן אל הוא אוסונה וסטפן זה קארדי בי) ואז בצבעים ובנראות של הקליפ. טאקי טאקי שרף פה את הרחבות, אז למה שיאסו יאסו לא?

ומילה אחרונה, על עומר אדם, כי כרגע רוחו מרחפת באופן בלתי נמנע מעל כל שיר שיוצא בישראל. תסתכלו טוב על המילים: "איזה לילה מחכה לי/ כמה טוב זה עושה לי", או "אוזו עד השמיים/ טברנה על שפת המים". מדובר בהמשך ישיר של כל המהפכות של שמחה למיניהן. מאוד יכול להיות שאם היו שולחים את הטקסט הזה לעומר אדם הוא היה מסרב לשיר אותו, כי כרגע זה לא מתיישר עם האסטרטגיה שלו שהיא להפוך להיות שלמה ארצי הבא. עומר אדם ניצב בשנתיים האחרונות לבד בפסגה, עם גיטרה אקוסטית. היה נחמד מאוד אם הוא היה יכול, רק לרגע, לרדת כמה מטרים למטה כדי לעשות שיתופי פעולה כאלה מרימים.