הזמר כריס קורנל הלך לעולמו היום במפתיע כשהוא רק בן 52. סוכנו הודיע על מותו הפתאומי של הזמר בדטרויט, הוא ציין שבני משפחתו של קורנל הוכו בתדהמה וכי הם מצפים לבדיקת הצוות הרפואי לבחינת נסיבות מותו. קורנל היה אהוב במיוחד על הקהל הישראלי ולכן הרבה להופיע בארץ. הוא הגיע לראשונה ב-2009, להופעה בתל אביב, שם נחשף לפופולריות שלו כאן. ב-2012 חזר לשתי הופעות, ב-2014, הגיע ביחד עם שאר ההרכב סאונדגארדן וב-2016 הופיע פעמיים.
כריס קורנל התחיל את דרכו בסאונדגארדן, אותה הקים עוד ב-1984 יחד עם הירו יממוטו. לאחר מכן צירפו אליהם את הגיטרסיט קים ת'ייל. הם קראו לעצמם על שם פסל שיש בסיאטל. קורנל היה המתופף והסולן, משהו שבלתי אפשרי להחזיק איתו הופעה, ולכן צורף המתופף מאט קמרון ובכך איפשר לכריס לעבור לקידמת הבמה. ב-87' הם הוחתמו בלייבל העצמאי סאב פופ, שבמקרה היה שייך גם לאחד החברים שלהם.
עוד במהלך פעילותה של סאונדגארדן בשנת 1990 כריס יזם את פרוייקט טמפל אוף דה דוג, הרכב שכלל חברים מהלהקות פרל ג'ם, גרין ריבר, מד סיזן ועוד. הם חברו כדי להקליט אלבום לזכרו של אנדרו ווד (חבר הלהקה מאד'ר לאב בון), חברם המשותף והשותף לדירה של כריס, שמת ממנת יתר.
ב-91' הגראנג' הגיע לשיאו. במקביל לאלבומי המופת "Nevermind" של נירוונה ו-"Ten" של פרל ג'ם יצא "Badmotorfinger". ראסטי קייג' זה השיר הפותח את האלבום, שבהופעה של סאונדגארדן כריס הקדיש אותו לג'וני קאש. מספר שנים אחר כך ג'וני עצמו עשה לשיר קאבר ב-96'.
את השיר הכי מוכר של סאונדגארדן, "Black Hole Sun", כריס כתב ברבע שעה וחשב שהלקה לא תאהב אותו. השיר הפך להיות להיט ענק וכנראה שהשיר הכי מזוהה עם סאונדגארדן. השיר באמת חצה גבולות והפך להמנון.
"Spoonman" ו-"Black Hole Sun" לקוחים מה-אלבום של סאונדגרדן "Superunknown", שיצא ב-94' ושם את סאונדגארדן על המפה. למרות שכבר הוציאו שלושה אלבומים לפני, היה משהו באלבום הזה שכבש את כולם. האלבום היה מועמד ל"אלבום הרוק הכי טוב" בטקס פרסי הגראמי של אותה שנה. מתוך האלבום יצאו שישה סינגלים שכולם נכנסו למצעד בארה"ב, הישג שאף להקת גראנג' לא זכתה לה.
סאונדגארדן התפרקה אחרי האלבום "Down on the Upside", ב-'96, בגלל ריבים פנימיים. האלבום היה פחות כבד מהקודמים לו, בעיקר בגלל שכריס רצה לרכך קצת את הסאונד של הלהקה. שאר החברים רצו להשאר נאמנים לשורשי הגראנג', למרות שהז'אנר די נעלם בשלב הזה של הניינטיז. ב-'97 הלהקה כבר נכנעה לשמועות והודיעה שהיא התפרקה.
ב-99' יצא אלבום הסולו הראשון של קורנל, "Euphoria Morning" והיחיד בין תקופת סאונדגארדן לאודיוסלייב. באלבום הוא עבד עם שניים מחברי להקת קווינס אוף דה סטון אייג', נטאשה שנאיידר ואלאיין ג'ונס. האלבום לא הצליח מסחרית ולא היה קרוב להצלחת אלבומי סאונדגארדן.
שלוש שנים אחרי כשלון אלבום הסולו הראשון שלו, כריס החליף את סולן רייג' אגיאנס דה משין, וביחד עם שאר ההרכב הם הפכו ל"אודיוסלייב". הבסיסט טים קומרפורד סיפר שהשיר "Like a Stone" מדבר על אדם זקן שמחכה למותו. הקשיש יושב לבד בבית אחרי שכל משפחתו הלכה לעולמה לפניו ורק מחכה לפגוש אותם בחיים שמעבר.
למרות שהלהקה כבר צברה הרבה מעריצים ומעמד מכובד בעולם הרוק, ב-2007 הלהקה התפרקה. ככה זה בלהקת סופר גרופ, שכאמור מורכבת מחברי רייג' וכריס קורנל, כל הזמן היו במאבקי אגו. חברי רייג' הודיעו על כוונה לחזור ולאחד את רייג', וכריס עזב בשביל הקריירת סולו. באותו שנה הוא כבר הוציא את אלבום הסולו השני שלו, "Carry On", בו הגרסה היפה שלו לקלאסיקה של מייקל ג'קסון, "Billie Jean".
האלבום "Scream", שהוציא ב-2009 מסמל כישלון לכריס. לא נעים להודות, אבל השיתוף פעולה עם מפיק ההיפ הופ טימבאלנד לא הוביל אותו למקום טוב. הוא כשל מסחרית, קיבל ביקורות מביכות – בין השאר הציון "0" ממגזין הרולינג סטון ובעיקר אכזב את כל המעריצים הנאמנים שלו.
בשני האלבומים הבאים כבש קורנל חזר לטריטוריה שלו, עם רוק אקוסטי. קורנל סוף סוף התיישב בנוחות בתפקיד הסולו אליו חתר מההתחלה, שם מאחוריו את תדמית הרוקנ'רול, הסמים והחיים הפרועים ויצא לסיבוב הופעות, במסגרתו הגיע גם אלינו, במופעים שהיו סולד אאוט.
אי אפשר שלא לסיים עם השיר שהקליט במסגרת טמפל אוף דה דוג, שהוקלט לזכר אנדרו ווד אך מקבל עכשיו משמעות מצמררת. נשארנו עם המילים היפות והקול המהדד. תגיד שלום לגן עדן.