10. Charlie XCX & Troye Sivan – 1999
איך אנחנו אוהבים נוסטלגיה. להסתכל אחורה תמיד הרבה יותר פשוט – ממרחק הזמן הדברים תמיד נראים טובים. צ'ארלי וטרוי ממש רוצים לחזור לשנת 1999. הם שרים על בריטני ואמינם ובעטיפה הם התחפשו לדמויות מהמטריקס. הקטע הוא שב-99 צ'ארלי הייתה בת 7 לערך וטרוי בן 4. כלומר מעריצים של בריטני ואמינם הם כנראה עוד לא היו, ואת המטריקס הם בטוח לא ראו בזמן אמת. איך אפשר להתגעגע לתקופה שלא באמת חווית, ועוד להצהיר "אח, זיכרונות טובים". עדיף שתחזרו ל-2005, אולי שנה לא מסעירה אבל לפחות בשנה הזאת הייתה לכם תודעה.
9. Greta Van Fleet – Anthem
אם כבר בענייני נוסטלגיה, כל המהות של הלהקה גרטה וואן פליט מבוססת על נוסטלגיה. היא התירוץ לאנשים להיאנח ולהגיד שפעם המוזיקה הייתה מוזיקה. עם זאת, יאמר לזכותם שהשיר החדש לא מטרחן או גורם לנחור בבוז כלפי השמרנים המיושנים. לא מדובר בדבר הכי מסעיר שקרה ברוק, אבל זו אחלה אתנחתא לכל מי שרוצה לקחת פוס משחק ולשמוע משהו מוכר אך חדש. הורגשה אף צמרמורת קלה בסוף המקהלתי.
8. Alessia Cara – Trust My Lonely
אליסיה קארה רוצה להיות המדריכה הרשמית של סיבוכים בגיל ההתבגרות. הפעם היא בעצות על לזרוק את בן הזוג כשזה פשוט לא עובד כי הלבד הוא פתרון טוב יותר. הכוונות טובות אבל תמצית הדברים מרגישה מחופפת מדי ולא מבוססת. כאילו היא הסתכלה על מדריך שעשו אחרים, לקחה כמה משפטים וקיבצה אותם לשיר משלה. המוטיב המתמשך בקליפים שלה ללבוש חליפה גדולת מימדים נועדה לסמן התבגרות כשלמעשה היא מאותתת שכרגע קארה מנסה להיכנס למידות גדולות עליה.
7. (Camila Cabello - Consequences (orchestra
אם פעם הסטנדרט של כל זמרת היה להוציא בלדה כי צריך להפגין רגש, הגישה כיום היא דווקא להימנע מזה, אלא אם כן את אדל, שאז כמעט כל שיר שלך הוא בלדה. שירים איטיים פחות עובדים ברדיו, מה גם נדמה כי לאנשים אין סבלנות להתרגש. כנגד הגישה הזאת יוצאת קמילה בגרסה מחודשת לשיר מאלבומה האחרון. לא סתם בלדה, עם כל הגודל התזמורתי של הכינורות המייבבים. נכון, לא מדובר בדרמה משל הייתה סלין דיון, אבל לגמרי הרקע להתכרבלות לקראת עונת החגים החורפית.
6. Post Malone – Better Now
את פוסט מאלון קל מאוד להכניס לקטגוריה של הדור הצעיר של ההיפ הופ שסימניו החיצוניים ברורים מאוד – קעקועים על הפרצוף זה הארדקור, והמוזיקליים עוד יותר – קצת ראפ, קצת גיטרות רוק, קצת שירת פופ אוטוטיון וקיבלנו אימו ראפ לא מדכא מדי. פוסט מאלון הצליח לשכלל את הנוסחה הזאת לכדי משהו שאפשר להתחבר אליו גם מי שהיה בגל הפופ-אימו בעשור הקודם. הקליפ החדש הוא החגיגה הקבועה של סיבוב הופעות מוצלח וגם סממן למשהו גדול יותר – פוסט מאלון הוא כבר לא הסיידקיק של ג'סטין ביבר, הוא לגמרי עומד בפני עצמו.
5. פאר טסי – אתה לא לבד
כל אחד צריך שיר על אמא ברפרטואר. פאר טסי העדיף להתרחק מהבלדה המתייפחת וללכת לכיוונים יותר מעוררי השראה וכוח. כן, יש טקסט שמופנה מהאם לבן, כן יש סולו חשמלית, שלא נדבר על המשפט "לכל אחד יש צלקות של החיים", אבל כל הקיטש הזה מתגבש למשהו הרבה יותר גדול. הפניה למכנה המשותף הוא לא ירידה למטה כי אין לו צורך, הוא זה שמייצר את הדבק בין כולם. כיאה לשיר על אמא, יש הגשה של כפית בפה, רק שהפעם זהו אקט של נחמה.
4. Conan Gray – Generation Why
קונאן גריי הוא הפרסונה המתאימה ביותר לשיר על הדור שלו – הוא גר בעיירה מנומנמת בטקסס ועדיין צמח להיות כוכב יוטיוב. נדמה שכל החיים שלו מתרחשים בכותלי חדר השינה שלו, והוא נהנה להתנהג בניגוד לדרישות החברתיות השמרניות. הסינגל הראשון שלו תחת חברת תקליטים הוא כתב הגנה לדור שאמר עליו שהוא עצלן וחסר שאיפות. הפקת ה"עשה זאת בעצמך" מלאת האוויר מקבלת חיזוק עם ביט שמזכיר את Royals של לורד, כנראה לא סתם בהתחשב שגם לורד ניסתה להגיד משהו גדול על הדור שלה. דריסת הרגל הרשמית הראשונה של קונאן מוצלחת אבל עוד לא ברור אם זה יחצה את גבולות היו-טיוב למשהו ממשי יותר.
3. בניה ברבי – תפסת לי מקום
גבר ששר בלשון נקבה הוא לא עניין נדיר, עברי לידר למשל עשה זאת כבר (ב"מישהו פעם"). האקט הזה לפעמים מרגיש מתריס, כמעט גניבת קול. בשיר החדש של בניה ברבי אין התרסה אבל גם לא מורגש שום דיסוננס בין הנוכחות הגברית שלו לטקסט מנקודת המבט של מישהי. אין שום סממן בשיר שגורם להיפוך הזה להרגיש נוכח, אם הוא היה שר בלשון זכר לא היה משתנה דבר. למען הסר ספק, מדובר בשיר יפהפה, המשך טבעי ומוצלח ל"מישהו איתי כאן". העניין הוא שאם כבר יש החלטה לעשות משהו לא "טבעי", שתהיה לו משמעות, אחרת כל מה שנותר הוא גימיק, נטו משהו להסעיר אחרי שגברים רגישים הפכו לסטנדרט.
2. אביתר בנאי ואהוד בנאי – עד כאן
מספיקה הכותרת של אביתר ואהוד בנאי בשיר משותף בכדי לעורר התרגשות. עם הלחץ הנלווה השיר בורח מכל מה שאתה רוצה שהוא יהיה, אין רעידת אדמה ולא הבזק משמיים, וזה כל היופי. "עד כאן" הוא ההמשך הנגיש לאלבום הניסיוני של אביתר "שיר טיול". הוא מתנהג כמו שיר פופ-אינדי אמריקאי עם הבסיס האלקטרוני ותוספות הכלים הכאילו רנדומליים משל היה משחק ילדים, בניצוחו של אסף אמדורסקי. גם הטקסט כביכול ילדותי עם אין-סוף השאלות שאין להן באמת תשובות. רק שאז הוא מתכנס למנטרה של "אהבה" משל היה זה הפתרון להכל. אביתר ואהוד מלמדים אותנו שאפשר להקל בחיים, גם מול שאלות הרות גורל.
1.Anderson Paak ft. Kendrick Lamar - TINTS
יש מצב שאנדרסון פאאק לא יודע לעשות שיר לא טוב. הראפר-מתופף שחרר השבוע את שיתוף הפעולה מהחלומות כשקנדריק למאר הגיע להתארח וד"ר דרה ריחף באולפן בזמן יצירת השיר. אין בשיר שום צביטה והוא נשאר שוכב על כיסא הנוח, כאילו שהעונה עוד לא נגמרה, אבל דווקא בגלל זה הוא כל כך כיף להאזנה. הכי חוף מערבי שלו.
האזינו לכל שירי השבוע בספוטיפיי:
או באפל מיוזיק: