10. Mumford & Sons – Beloved
כבר בכינו על הפיכתם של מאמפורד ובניו מלהקת פולק-אינדי אהובה להרכב שמתאמץ לספק ריגוש לקהל הרחב. הקטע הנוכחי שקיבל השבוע קליפ הוא עוד צעד בכיוון הלא נכון. מדובר בשיר גנרי ומאכזב. הוא מנסה לגעת בכל נקודות הרגש ומרוב לחץ הוא מפספס את כולן. שלא נדבר על הקליפ שממש מנסה לסחוט את הנשמה עם פנטזיה של ילד על אימו הגוססת. דרוש תיקון מידי.
9. Kailee Morgue ft. Hayley Kiyoko - Headcase
זה כבר לא סוד שהפופ מאחד כוחות עם הגות'. אחרי שבילי אייליש סללה את השביל הראשוני, קיילי מורג צועדת ומסמנת פיצול משלה. הסממן הראשון לרצינות שהיא לוקחת את הפופ שלה – היא מסמפלת את where is my mind האלמותי של פיקסיז. בכדי לעלות לרמת ההמנון הקהילתי היא מגייסת את היילי קיוקו, או כפי שמעריציה מכנים אותה "ישו הלסבית". אבל לא משנה כמה שחור יהיה מסביב לעיניים, בסופו של דבר שיר הוא שיר וכאן מדובר בשיר חביב מאוד אבל לא מעבר.
8.NAV ft. The Weeknd - Price on My Head
כותרות יכולות לבלבל. כביכול אם להתייחס לשם, מדובר בשיר חדש של נאב בו הוא מארח את דה וויקנד. בפועל, נאב נכנס לשיר רק אחרי שתי דקות. נאב, ראפר ומפיק לעת מצוא, הוא בן חסותו של דה וויקנד שהחתים אותו בלייבל שלו. דה וויקנד כנראה ממש רוצה שהוא יצליח אז הוא פשוט הוציא שיר שלו, נתן לנאב בית וחצי, והקטין את עצמו. למען האמת, נאב מרגיש הכי מיותר, במיוחד כי מדובר באחד השירים היותר מוצלחים של דה וויקנד שתקוע בשטיק של עצמו בשנים האחרונות. כמו ההורה שמכין את פרויקט הלימודים של הילד, גם כאן דה וויקנד הבין שהצלחה או כישלון של נאב תעיד עליו יותר.
7. Sky Ferreira - Downhill Lullaby
עם פריצתה של סקיי פריירה היא השיגה פרגון משני צדי הסקאלה – גם מאנשי תרבות הפופ הממוסחרת והאינסטגרמית וגם מעיתונאים ומבקרי מוזיקה. בשיווי המשקל בין השניים, חזרתה השבוע היא תקיעת סכין בגבם של הראשונים. השיר החדש לא אוהב לתקשר עם המאזין. היא לקחה את הצד האפל של פיונה אפל והלכה עם זה עד הסוף. לרגעים התחושה היא דווקא, במיוחד בעצם העובדה שבקושי ומצליחים לשמוע אותה מעבר לרחשים המסתוריים והדרמטיים. ויש רגעים אחרים בהם שומעים ניצוצות של סערת רוחות אותנטית, לא כמו מריחת האודם עם גב היד על פני הפרצוף.
6. Sigrid - Don’t Feel Like Crying
אם אפשר לסמוך על מישהי שתספק את הפיל-גוד של הרגע זאת סיגריד. הזמרת הנורווגית שהוציאה החודש בשעה טובה את אלבום הבכורה (שמכיל את הסינגלים שהוציאה בשנתיים האחרונות) שחררה השבוע קליפ לקטע עם תכונה מיוחדת של מרים מצב רוח. לפעמים צריך את השיר שיעשה עבודה כמו שפסקול מסרט טלוויזיה של דיסני פותר משברים של גיל 12, רק עם פחות כוריאוגרפיה מאומצת.
5. Bruce Hornsby ft. Justin Vernon – Cast-Off
ברגע ששומעים את ג'סטין ורנון (בון איבר) בקטע חדש של ברוס הורנסבי מבינים פתאום ממי ורנון שאב השראה. את הורנסבי זוכרים בעיקר בגלל השיר The Way It Is, להיט אייטיז שקיבל תנופה מחודשת עם הסמפול של טופאק בשיר Changes. מאז הוא המשיך להוציא חומרים, ובאלבום החדש שלו הוא הביא את ג'סטין ורנון למה שנשמע כמו דו שיח מוזיקלי בין מורה ותלמיד. יש הרבה אווירה, וקולות ספק אמיתיים ספק מהונדסים, ומלא יופי מהזן הלא ממוסגר והלא מובן.
4. MARINA - Orange Trees
בדרך כלל באפריל של השנה מתחילים לצאת המתמודדים לתואר "שיר הקיץ". מרינה (לשעבר מרינה והיהלומים) מקדימה את כולם ומוציאה את שלה ומוקירה את התפוז. לעומת רונה קינן שמספידה את פרי ההדר, מרינה הופכת אותו לתפאורה של חלום ליל קיץ עם קטע שמאזן את אווירת הצ'יל עם מספיק תוכן מלודי ממשי בשביל שלא יהפוך למוזיקת רקע במסעדת חוף.
3. Logic - Confessions of a Dangerous Mind
לוג'יק הוא לא ראפר אהוב במיוחד. למרות הפרסונה החביבה ולמרות הנושאים החברתיים שעליהם הוא לרוב מדבר, רבים מחשיבים אותו כמתנשא שהופך את עצמו להרבה יותר ממה שהוא. גם לוג'יק מכיר בזאת, אז בשיר החדש הוא שוטח את כל הפחדים מהצדדים השליליים שהגיעו עם הפרסום, המרכזי שבהם הוא ההשוואות לראפרים אחרים בהן הוא לא מעוניין. לוג'יק תמיד היה טוב בשיטת זרם התודעה, רק שהקטע הנוכחי לוקח את המהות של לבטא כל פיפס שקיים בראש שלך לקיצון עד כדי כך שהוא לא מפחד לדמם מול כולם.
2. Lizzo ft. Missy Elliott – Tempo
החיבור שהיינו צריכים בחיים ואפילו לא היינו מודעים לאופציה הוא זה בין ליזו ומיסי אליוט. לפני שאתם זורקים "מה, עכשיו גם היא עושה טראפ?", צריך להבין שזה מיסי אורגינל, סאונד וירג'יניה תחילת 2000 (ד"ש לטימבלנד ופארל). בעזרת הביט ליזו שולפת בקלות את צד ההיפ הופ שלה ומובילה להקפצות גם בבי.פי.אם נמוך. מיסי עושה את הקטע הקבוע שלה ונדמה שהיא נמצאת פה יותר בשביל ההשראה מאשר הנוכחות. בכל מקרה זהירות בהאזנה, מוביל לתנועתיות קשה.
1. Tame Impala – Patience
הקטע הכי קשה הוא לא איך לעשות קרוס-אובר, אלא הרגע אחרי המעבר. Currents היה נקודת מפנה עבור קווין פארקר, האיש מאחורי טיים אימפלה. אלבום הרוק-דיסקו הפך גם את המוזיקה שלו ואת אותו עצמו למבוקשים. אז מה עושים עכשיו? מוסיפים קצת האוס ניינטיז. הפסנתר בפתיחת הקטע הוא הצהרה של "זה אני עכשיו". אם בהתחלה את אהבתו למלודיות פופ הוא החביא תחת מעטה רוק פסיכדלי, עכשיו הוא מנפנף בה לראווה. פארקר משוחרר ושומעים את זה.
האזינו לכל שירי השבוע בספוטיפיי:
או באפל מיוזיק: