10. James Arthur – Naked
כוכבי הפופ הטריים כבר למדו שאין טעם בלבזבז זמן וממהרים להוציא אלבומים בקצב של כמעט אחד לשנה. ג'יימס ארת'ור הספיק במהלך השנה האחרונה לחזור מהחור השחור של זוכי תכניות ראליטי ומטעין כבר חומר חדש אחרי שמיצה את האלבום הקודם ואת שיתוף הפעולה עם רודימנטל. אל Naked הוא גייס את הגדול מכולם, מקס מרטין, לעוד בלדה חצי איטית שנשארת די סולידית לאורכה, למעט סי-פארט משוכלל עם סלסולי ארנ'בי משל היה הצלע החסרה של בויז טו מן. אפקטיבי זה כן, מעניין זה פחות, רע זה בטוח לא. כרגע רק באייטונס.
9. Logic & Rag’n’Bone Man – Broken People
בזמן שלוג'יק חוגג את המועמדות הראשונה שלו לפרס הגראמי, משוחרר לאוויר דואט שלו עם ראגנ'בון במסגרת פסקול לסרט עם וויל סמית' שישוחרר דרך נטפליקס. החיבור לא חוצה גבולות – ראגנ'בון מספק פזמון בלוזי עם הקול המחוספס שלו ולוג'יק מריץ כמה שורות על ייאוש, תקווה ושוויון. הקטע שיש משהו כל כך ממכר בשירים מסוג זה, לא רק שהם לוחצים על הרגש עם המלודיה הדרמטית, גם כל קלישאה שמתחבאת בפנים נשכחת במהרה בזכות ביט המנוני א-לה We Will Rock You. בלי לשים לב, אתה כבר בריפיט חמישי, ומוחא כפיים בקצב תוך כדי.
8. Calexico – Voices in the Field
יש להקות שממשיכות להתקיים גם בלי תשומת לב מיוחדת מצד המדיה. קלקסיקו משחררת במשך שני עשורים ובאופן סדיר אלבומים ללא מרווחים מוגזמים, ואף אחד מהם לא מביך. בקטע החדש הם חוזרים אל האווירה הספרדית שהפכה לסימן ההיכר אצלם ומספקים קרקע יציבה לכל מי שאין לו כוחות ללהקות שמנסות להמציא את עצמן מחדש כל שני וחמישי.
7. Sam Smith – One Last Song
מה עושים כשעונת החגים (המערבית) בפתח ואין לך באמת כוח להוציא אלבום כריסמס? לוקחים את השיר שהכי קרוב באווירה, מצרפים קליפ עם שלג מזויף, והנה קיבלנו סינגל לחגים. זה בדיוק מה שעשה סם סמית' כשלקח את השיר הכי סול שנות החמישים שלו מהאלבום החדש שלו והוציא אותו השבוע, בשביל להתאים לרחובות עמוסי הנורות הצבעוניים. נכון שלסם סמית' יש יכולת להעיק לפעמים, בעיקר לאחרונה, כי כמה כבר אפשר להישמע כאילו אתה מלטף גורים בעודך יושב תחת שמיכת פוך שותה שוקו. אבל הפעם זה דווקא עובר בקלות. השילוב בין הטקסט הקיטשי אבל הנכון תמיד על האקס שכל פעם חוזר וצץ במחשבות לבין נו, אווירת החגים, גם כאן, היכן שהחורף לא באמת נותן אותותיו. ומסר אחד לסם סמית' – מה הקטע של להוציא את רקדני הבלט החצי ערומים לגג בלונדון הגשומה, לא חראם?
6. Sia – Santa’s Coming to Us
מי שלא ויתרה על אלבום פרופר לכריסמס היא סיה. השלב הזה די היה צפוי. אין מצב שאחת הכוכבות הגדולות כיום תוותר על שלב הכרחי בכל דרך של אמן בסדר הגודל הזה – אלבום לחגים. הגדילה סיה לעשות וכתבה שירים חדשים ולא הסתמכה על גרסאות מחודשות. יצא לה גם לא רע בכלל, הרי מדובר באחת הכותבות המוכשרות של הדור. בשיר Santa’s Coming to Us למשל היא נכנסת לתוך היקום המתקתק של חג המולד, תוך כדי שנעטפת בשכבת קרם שמנת לעוגה, וכל זה מבלי לעורר בחילה. זה הישג מרשים ביותר. עוד מוקדם להגיד אם השיר צפוי להיכנס לקאנון של החג, אבל כל יוזמה של חידוש הרפרטואר היא מבורכת.
5. Rae Morris – Atletico
ריי מוריס הצליחה לבסס את מעמדה בעולם הפופ לפני כשנתיים עם אלבום בכורה שסיפק לה הכרה חיובית בקרב המבקרים והקהל כאחד. כעת היא בדרך לאלבום חדש עם סינגל לא ראשון מתוכו שממשיך למצב אותה כקול שלא נבלע ברצף המוזיקאים הנוטים לחקות אחד את הטרנד ההפקתי של השני. נכון שהיא לא מספקת פה איזו בשורה חדשה, גם לא איזה להיט גדול, אבל הוא מספיק מדויק ובוהק כדי לא להתעלם ממנו.
4. One Bit & Noah Cyrus – My Way
נואה סיירוס יורה לכל הכיוונים. במקביל לפיתוח קריירת הסולו שלה היא משתפת פעולה לא מעט, בעיקר עם מפיקי אלקטרו-דאנס כמו מרשמלו, אלן ווקר ומטומה. בנוכחי, הקטע הטוב ביותר עד כה מבין שיתופי הפעולה, היא חוברת אל וואן ביט. צמד המפיקים הבריטי הם עוד לא שם שגור בקרב הקהל הרחב אך הטראק הזה יזניק אותו הרחק קדימה. הקטע נשען על Dr. Pressure של מיילו, טראק מאש-אפ האוס מהעשור הקודם (שבעצמו נשען על Dr. Beat של גלוריה אסטפן עם מיאמי סאונד מאשין) ויחד עם האנרגיה של סיירוס הופך לאחד הקטעים היותר מוצדקי רחבה של השנה.
3. OK Go – Obsession
אם יש משהו שלהקת הרוק אוקיי גו ממש, אבל ממש טובים בו, זה לייצר קליפים. בין אם זה כוריאוגרפיית ההליכונים ב-Here It Goes Again או צילומי האוויר המרהיבים של I Won’t Let You Down, בכל קליפ שלהם הם מוכיחים יצירתיות מהי, מבלי להשתמש ביותר מדי אפקטים מיוחדים או עלילה מופשטת. הפעם המוטיב הוא נייר שמשמש כתפאורה העיקרית ופסיכדליה מרצדת. אם על טרנטינו אומרים לפעמים שהוא עושה סרטים רק בשביל להשמיע בהם את המוזיקה שהוא אוהב אז על אוקיי גו אפשר להגיד שהם יוצרים מוזיקה שתתפקד כפסקול של הקליפים שלהם. והפסקול מעולה. השיר הוא מהזן הנשכח של אינדי רוק עם נגיעות סינת'-פופ, כזה שאפשר להנות ממנו גם בלי משחקים של הפוך על הפוך.
2. Miguel ft. J.Cole – Come Through and Chill
על פי רוזוולט - "הדבר הכי גרוע שאתה יכול לעשות זה לא לעשות כלום". בקטע שממשיך את רצף השירים המעולים שהוא משחרר לקראת אלבום חדש, מיגל נאבק בכוח הכבידה שמושך אותך אל הכלום הזה. על גבי ביט של סאלם רמי, הידוע בין השאר מעבודותיו עם נאס ואיימי וויינהאוס, הוא קורא לכולם להשתחרר ולהיכנס לצ'יל יחד איתו. מהצד השני עומד ג'יי קול שחוזר ואומר שהוא מצטער להכביד על האווירה, אבל אי אפשר להתעלם ממה שקורה עכשיו. מה שנקרא, woke.
1. Daniel Caesar – Freudian
הקלישאה הפסיכולוגית העתיקה אומרת שהכל באשמת האם. הבעיות במערכת היחסים, העובדה שלא מצאת כיוון בחיים, האובססיה שלך – בכולם אשמה אמא שלך לפי פרויד (לפחות מייחסים אליו את הגישה הזאת). דניאל סיזר, מהכוחות הבולטים בעולם הארנ'בי הצעיר, דווקא רוצה להודות לאמא שלו על הכל. אבל בשיר הנושא מתוך אלבום הבכורה המשובח שלו הדבר לא פשוטו כמשמעו. לאורך השיר הוא לא מצליח להיפרד מאמו. את האחיזה הוא מבטא בקליפ מורכב ומושקע, כי לא צריך להיות ביונסה או קניה ווסט בשביל להוציא "ויז'ואל". הקליפ נפתח במסך מפוצל כאשר בצד אחד הוא מוקף בנשים ובצד השני, החשוך יותר, הוא לבד מלבד דמות של אמא החולפת על פניו. בהמשך, כנראה בהשראת מטאל ג'אקט של קובריק, הוא מריץ את הנשים כאילו היה מפקד שלהן, כשלבסוף הן מתנגדות למרותו. כרוצה לומר - עולם הנשים ועולם האמא לא יכולים להתקיים ביחד, אלו עולמות מקבילים, וכשאתה לא מצליח להשתחרר מאמא שלך, זה משפיע על היחס שלך כלפי נשים. את המחשבות הלאה נשאיר לכם.