השנה האחרונה היתה שנת האלטרנטיב במוזיקה הישראלית. הישגים אמנותיים נהדרים, הצלחות גדולות, קהלים חדשים, חשיפה גבוהה. השנה שבה פרצו להקות ואמנים ששרים באנגלית (ובעברית) את גבולות מדינת תל אביב, את חומות גלגלצ, את מחסום הרבע מיליון ביו טיוב, והפכו למניה בטוחה בפסטיבלים כמו "אינדי נגב" וגלסטונברי. וכל זאת מבלי להתפשר על האמנות, היצירתיות, האמירה, ההתרסה והחופש.
רוק, אלקטרו, פולק, pאנק, גראנג', צ'יל, סרף, בלוז, אמריקנה, פופ - אמנים מקומיים כבר יודעים לעשות מהכל "אלטרנטיב" וליצור את זה בתנאים של "אינדי". עם סיום השנה והמצעד המסכם, בחרנו שנים עשר אמנים ושירים שיצאו השנה, הצטיינו במיוחד, וסימנו מגמות. חלקם ותיקים, חלקם טריים, כולם מעניינים, כולם שווים.
Garden City Movement - Move On
היצירה הזו יכולה הייתה להגיע מאיסלנד, מנצ׳סטר, מלבורן, ברלין או תל-אביב. במקרה היא הגיעה מהשתיים האחרונות. זה לא ישראלי במיוחד, זה לא מקפיץ, זה לא שמח, זה לא הרבה דברים, אבל זו כן מוזיקה אלטרנטיבית ברמה הכי גבוהה. כאילו נרקחה במעבדה שהוציאה מקרבה את המושג היפסטר. עם קליפ משובח ורמת ביצוע מהמדרגה הראשונה " Move On" הוא בהחלט שיר שיכול להוות קרש קפיצה לקריירה מרשימה.
The Angelcy - The Call
לא מפתיע שאחד האלבומים הטובים שיצאו השנה בישראל ינפק גם מועמד ל"שיר השנה" בסצנה האלטרנטיבית. "האנג׳לסי" של רותם בר-אור פגעו כאן בול עם שיר שמתאים לרדיו מיינסטרימי, שמתאים לנוער מרדני, שנשמע פצצה בהופעה, בחדר העבודה או סתם בזמן שמנקים את הבית בשישי. השיר הזה הוא הפרס על העבודה הקשה של חברי הלהקה, שהאמינו בעצמם וזכו לאמון הקהל שסייע להם להפיק את יצירתם ובא להופעות.
Acollective - Happiest of All Memorial Days
רועי פרייליך - הפרעת קשב
במשך שנים לא הבנתי איך רועי פרייליך נכשל בלאסוף סביבו עדר מעריצים משמעותי בזכות להקתו, "נערות ריינס", וכעת אותה התהייה עוברת לאלבום הסולו החדש שלו, "מעלה עשן". צריך לומר ש״סערה חשמלית״ הוא שיר לא פחות מוצלח, אבל גם ״הפרעת קשב״ הוא שגריר נאמן לסגנון המקורי של פרייליך, שכנראה מתיישב לך בדיוק על הלב או שלא.
ועדת חריגים - "להתעורר ולא לדעת"
ניצן חורש והקאט-אאוט קלאב - We Are the Ghosts
נראה שה"קאט אאוט קלאב" זה בדיוק מה שניצן חורש היה צריך השנה. "אלקטרה" עשתה מוזיקה מעולה, אבל התקרבה למיצוי ונראה שרק טוב יצא מהפרידה, כשדורון פרחי ובועז וולף מתמקדים ב-"Men Of North Country" וסגנון הביג בנד, וחורש יכול לעשות דברים בדיוק כמו שהוא רוצה. והתוצאה? מאוד מוקפדת, מאוד מושפעת מהרבה סגנונות ובקיצור - מאוד ראויה ומעניינת.
UBK – Desert Love
איזו שנה היתה לאורי בראונר כנרות, הלוא הוא UBK, הלידר של "בום פם" שהוציא אלבום סולו עם שני להיטים וקליפים מצויינים וזכה לחמם את הפיקסיז. ואולי התשובה לאיך זה קרה לו טמונה בציטוט הבא: "המניע שלי הוא לא להיות כוכב ומפורסם, אני לא פועל משם. המניע שלי הוא לעשות רוקנ'רול. אני לא מאלה שמנסים בכוח להצליח בכל מחיר". כל כך פשוט ואמיתי. כל כך נכון.
עמית ארז ו-The Secret Sea ב-"Afterlife"
עמית ארז ולהקתו "The Secret Sea" הוגדרו על ידי מבקרים כ" תשובה ציונית הולמת ל'ארקייד פייר'". האלבום שהוציאו השנה הושווה לניק דרייק ונאמר עליו: "דרמטי יותר, אבל הרבה פחות מדוכדך והרבה יותר אופטימי. בקיצור ניק דרייק מודרני ושמשי". ועם כאלה מחמאות, כל מה שנותר לנו הוא ללחוץ "פליי" על שיר נפלא כמו "Afterlife" ולהתענג.
עוזי רמירז - Cheese In My Pocket
עוזי רמירז הוא מהמוזיקאים שמתקשים להוציא מתחת לידיים משהו שהוא פחות מטוב מאוד. בדרך כלל הרבה יותר מזה. רמירז (פיינרמן, למתעקשים) הוא מהגיבורים הבולטים של הסצנה בשנים האחרונות. אחרי שעשה שמות ב"בום פם" והרכבים נוספים, הוא מוכיח ביצירות הסולו שלו שאין עליו בכל מה שנוגע לאמריקנה – בלוז, פולק רוקנרול – האיש כאילו נולד שם, ועדיין משלב בשיר כמו " Cheese In My Pocket" את אווירת החופש והתמימות ההיא, עם מעט עשן מועדונים בריטי. כלומר, רמירז הוא סוג של אבן מתגלגלת. זה כל כך פשוט ויפה, עד שאפשר אפילו לסלוח לו על הזקן.
איטליז - Miserable
מה שיפה ב"איטליז" זה שהסולניות מתחלפות,, נגנים זזים, כל אלבום נשמע שונה, ועדיין הרוח היצירתית והמנהיגות של גיא בן שטרית מאפשרים לקסם לקרות כל פעם מחדש. כוכבת האלבום הרביעי היא הזמרת והיוצרת סיוון אבלסון, שאיתה נשמעת הלהקה כאילו המציאה את עצמה מחדש.
ויתרתי – בעתיד אנשים לא בהווה
רגע לפני שלקח פסק זמן מהבמה, הספיק היוצר איתי זבולון לשחרר עם חבריו, הגיטריסט יהונתן כספי והמתופף נמרוד ליברמן, את הקליפ "בעתיד אנשים לא בהווה", שמתאר יחסי מין פטישיסטיים של בני אדם עם מוצרי טכנולוגיה כמו מחשב אישי וטלפון חכם. עוד אחת מהיציאות המחאתיות-חברתיות המוקצנות של להקת הפאנק המצוינת "ויתרתי", שהיא למעשה ההרכב הכי מוצדק פוליטית שצמח כאן בשנים האחרונות. את הסינגל הזה הם חגגו בהופעת פרידה גדולה מהמעריצים בבארבי, שסימלה סיכום של תקופה בה הוציאו צמד אלבומים חשובים. יניר האחמ"ש לא יבין זאת.
המפשעות- צרה צרורה
המפשעות הם להקת הפאנק שהכי קורית עכשיו באנדרגראונד התל אביבי, עם האלבום "אחת שתיים אמא אבא". הסולן איילון, שחקן טלוויזיה ותיאטרון, הוא מכוכבי חיי הלילה של העיר, והמתופף שאשה והגיטריסט עמיתק'ס משלימים טריו רועש ומגניב. פלא שדוגמניות כמו אלונה אליוכין, שמכונה "שראפובה הישראלית" כי היא גם טניסאית מצטיינת, משתתפות בקליפים שלהם?