לפני שבועיים זכינו לשמוע ולראות את יצירת הפופ החדשה של דודו אהרון ותותית, "קצפת עם תות", שטוענת לכתר המנון הגאווה של 2016. אנחנו יודעים שהוא טוען לכתר כי הוא מצהיר את זה הכי בגלוי - השם המלא של השיר הוא הצירוף הקליט "קצפת עם תות המנון הגאווה הרשמי של האוויטה בשיתוף תותית". שבוע לאחר מכן, שחררה עיריית תל אביב שיר משלה לציון אירועי הגאווה - "Pink" (במקור של להקת אירוסמית') בביצוע מסולסל של שפיטה (רותם שפי). עיריית תל אביב היתה צנועה יותר, וקראה לשיר שלה "רק" שיר רשמי, ולא המנון.

זוהי שנה טעונה מאוד מבחינה פוליטית בקהילה הגאה, מה שגרם לשירים האלה להתקבל בחיבוק מאוד מסויג. בפייסבוק האשימו, למשל, את הקליפ של דודו אהרון בביפוביה ובחפצון נשים. הביצוע של שפיטה הואשם, בין השאר, ב-arab-facing, כלומר באימוץ ציני של מאפיינים תרבותיים ערביים, ולא מתוך כבוד לאיזושהי מסורת מוזיקלית (ד"ש מנועה קירל). שני השירים האלה שייכים לאיזה תת-ז'אנר חדש יחסית במוזיקה: המנונים גאים ישראליים.

למי ששכח, גם השנה שעברה היתה כל כך גאה שהיו בה שני המנונים, במתכונת דומה. מצד אחד, "מלכת השושנים" של עדן בן זקן (שהיה שיר הנושא לפסטיבל Water Park), ומצד שני, שרית חדד והשיר "קרקס", שהופק על ידי ליין המסיבות "אריסה". שני השירים לא הזדרזו להשתמש במילה "המנון" בכותרת, וביקשו בעיקר לעשות שמח ולהפוך ללהיטים לגיטימיים בזכות עצמם. היסוד הכלכלי-שיווקי נדחק קצת לשוליים, והתחושה היתה שמנסים למכור לנו מוזיקה שאפשר ליהנות ממנה גם במנותק מהאירוע. זה גם עבד - "מלכת השושנים" עומד היום על יותר מ-18 מיליון צפיות ביוטיוב, ואפשר להגיד בזהירות שהוא הפך להמנון גאה.

ב"קצפת עם תות" ו-"Pink" התחושה היא שונה. מישהו כאילו לחץ בהם עד הסוף על דוושת הביחד והלאומיות. אלה לא סתם שירים, אומרים יוצריהם, אלא המנונים. אם תרצו או לא, הם מייצגים אתכם, והם יעשו את זה בכוח. ופה בדיוק הבעיה.

 

כשג'ודי גרלנד הקליטה את "Over The Rainbow", היא כנראה לא ישבה באולפן ואמרה "וואלה, איך הצליח לנו המנון הגאווה הזה שתכננו". גם כי היא לא דיברה עברית, וגם כי השיר זכה למעמדו ההמנוני בדיעבד. גם ליידי גאגא, אלופת העולם בפופ מצליח שבו זמנית דואגת להישאר קול ערכי בתוך הקהילה הגאה - נזהרת מאוד לא לקרוא לשירים שלה המנונים גאים. כמובן שהיא כיוונה את "Born This Way" לשם, אבל זה קרה אחרי שאלבום הטראש-פופ הראשון שלה כבר כבש את לב הקהילה באמצעים המוניים יותר ומתוחכמים פחות. במילים אחרות, לפני שהיא נהייתה דודה של עצמה, גאגא היתה כיפית והשירים שלה היו כיפיים. כתוצאה מכך, חלק מהם התקבעו כלהיטים או המנונים גאים.

תסמונת ליידי גאגא יכולה ללמד את מפיקינו המקומיים דבר או שניים. זה לא נחשב המנון אם אתם מכריחים אותנו לקרוא לזה המנון. זה לא נחשב המנון אם רקחתם אותו מראש כהמנון ובכל שלב ביצירת ההמנון חשבתם על כמה שיותר מאפיינים המנוניים שתוכלו לשלב בהמנון ההמנוני שלכם. פופ לא עובד ככה, והמנונים בטח שלא עובדים ככה.

רשימות חו"ליות שעוסקות בהמנונים גאים חוזרות שוב ושוב לאותם להיטים ואותם אמנים - דיאנה רוס, וילג' פיפל, גלוריה גיינור, אבבא, פט שופ בויז וקאלצ'ר קלאב. הם זכו למעמד שלהם בדיעבד, ורק אחרי שהוכיחו שהם עובדים בשטח. הם עזרו לנו לחשוב על עצמנו כעל קהילה, ואנחנו בתגובה עיצבנו אותם והפכנו אותם לשירים עם הקשר היסטורי. בגלל זה, אגב, קל לנו "לסלוח" לאמנים לא-להט"בים ששחררו המנונים להט"בים - היציאה של דיאנה רוס מהארון לא רלוונטית (ומעולם לא התרחשה), כי "I'm Coming Out" גדול מסך כל איבריו. שפיטה, דודו אהרון ותותית - שלושה סטרייטים, אם אנחנו כבר קטנוניים - עוד לא הגיעו למעמד הזה.

בראשית היה עומר אדם. כשאדם הקליט את "תל אביב" בשיתוף ליין האריסה, הוא ומנהליו יצרו את הנוסחה למה שאנחנו קוראים היום המנון גאה ישראלי. לעומר אדם ולעדן בן זקן זה הצליח כי לא ראו לשירים שלהם את התפרים, וגם אם הם שירים מהונדסים - הם עושים את זה חלק. "קצפת עם תות", במובן הזה, נשמע כמו פארודיה על המנון גאה, כמו משהו שדדי דדון היה צריך להקליט. הוא כל כך רוצה להיות המנון גאה, שהוא אשכרה אומר את זה בכותרת שלו. הוא לקח את כל המאפיינים של המנון ישראלי גאה, הכניס אותם לבלנדר וקיווה לטוב. הרצון הזה להיאהב בכוח נתפס כמאמץ, ומאמץ, יעידו כל הבחורים שניסיתי להתחיל איתם באטרף, היא תכונה שמהר מאוד הופכת לפתטית.

אני שמח על עלייתו של ז'אנר ההמנונים. גם כי בלב שלי אני בן 12 וכיף לי לשמוע ולשיר אותם, וגם כי אני מאמין ששירים באמת יכולים לאחד ולגבש קהילות, או לייצג איזו נקודה בזמן. ברור לי גם שאין מנוס מהמנונים מהונדסים, שככה עובדת התעשייה, וששירים נכתבים בין השאר בשביל ליצור באזז ועוד מילים שחשבתי שמיצינו ב-2009. הבעיה מתחילה במאמץ שהזכרתי קודם: כששירים נשמעים כמו פארודיה - זה מבאס. כשרואים עליהם בדיוק את מה הם מנסים למכור - זה מבאס. כשמחליטים בשביל הקהל מה הולך להיות המנון ומה לא - זה מבאס.

נטיה מינית וזהות מגדרית הן לא תכונות שאפשר סתם להדביק על שירים קיימים כמו פילטר באינסטגרם. הן תוצאה של מאבק, מחשבה ותהליך. לנסות ללכוד מראש את התהליך הזה, ואז לתמצת ולשווק אותו בכוח בשיר של שלוש וחצי דקות זה לא רק יומרני, אלא גם מזלזל. לכו תמכרו את הקצפת שלכם למישהו אחר.