10. Kygo ft. Ellie Goulding – First Time
לאנשים כיום יש זיכרון מאוד קצר. ילדות שהסתיימה לפני שנה הופכת להיסטוריה רחוקה ומערכת יחסים שנסגרה לפני חודש הופכת לנוסטלגית. אם סלינה גומז בשיר הקודם של קייגו סיפקה את העידוד היומי, אלי גולדינג פה רק באה לבאס. עוד קלישאה של אהבה ראשונה כמערבולת חושים כאילו אנחנו עדיין מאמינים לפנטזיות של סדרות נעורים מתחילת האלפיים. וחמור מכך, קייגו איבד קצת את הקסם ויצר שיר שהיה יכול לצאת לצ'יינסמוקרס. ואם יש משהו שאנחנו ממש לא צריכים, זה עוד שיר של הצ'יינסמוקרס.
9. DJ Khaled ft. Justin Bieber, Quavo, Chance the Rapper, Lil Wayne - I'm the One
חלומו של ג'סטין ביבר התגשם – הוא סוף סוף אחד מהחבר'ה. שנים של מכנסים נפולים, קעקועים והתנהגות של גנגסטה הכניסו אותו לחבורה של די.ג'יי קאלד ביחד עם ליל ויין, צ'אנס וקואבו ממיגוס. רק שאף אחד לא סיפר לו שהביאו אותו על תקן הזמר בפזמון. אתם יודעים, הזה שגורם לכל השאר להיראות פחות מניאקים. לא יודעים איך לבשר את זה לביבר, אבל הוא לעד ישאר הילד החמוד ששר יפה.
8. Cashmere Cat ft. Ariana Grande – Quit
אם מקשיבים בתשומת לב לפזמון, לרגע שבו קולה של אריאנה גרנדה מוכפל, אפשר כמעט לשמוע את סיה. לא מפתיע בהתחשב שכותבת השיר היא האוסטרלית חסרת הפנים. וזה כל הקסם. השיר סולידי לחלוטין, לא מנסה להתפוצץ אלא לכסות אותך בשמיכת פוך נעימה, ועדיין מפתיע בפניות החדות שלו. שיתופי פעולה בעבר כבר הוכיחו שאריאנה פלוס קשמיר קאט מוציא את הטוב ביותר משניהם. אפשר לזרום על אלבום שלם רק של שניהם. וקצת סיה בצד.
7. One Republic – No Vacancy
זה היה רק עניין של זמן עד שגם ראיין טדר וחבורתו יכנעו לטרנד הקאריבי. באיחור משמעותי וואן ריפבליק מגייסים את צמד המפיקים סטראגייט ליצירת קצב דאנסהול שישארו רלוונטים גם בקיץ הקרוב. באופן מפתיע, וואן ריפבליק מצאו איזשהו טריק לא להישמע כמו כל השאר ומוציאים מקוריות גם בטרנד הכי חרוש שיש.
6. Jasmine Thompson – Old Friends
ההיכרות הראשונה עם ג'סמין לא היתה משהו. היא הזמרת בקאבר הכה מיותר של פליקס ג'אן ל-Ain't Nobody של צ'אקה קאן. מזל שהאנטומיה של גריי השמיעו את השיר החדש שלה בפרק האחרון בשביל שנחפש באינטרנט ונגלה שתומפסון היא הכי רחוק ממה שחשבנו. הזמרת בת ה-16 היא כישרון מחכה להתפרץ. בלדת הפסנתר שלה מזכירה את הרגעים בהם ירדה לנו דמעה משירים של בירדי וכריסטינה פרי. כל מה שנותר הוא להרחיק אותה ממפיקי דאנס והדרך לליבנו פתוחה.
5. Algiers – The Underside of Power
הדברים הכי יפים מתרחשים כשמחברים סגנונות שלכאורה לא קשורים אחד לשני. הרכב הרוק אלג'ירס עשה את הכימיה המופרכת בין Pאנק לגוספל. הסינגל החדש מתוך אלבום שני מדגיש עוד יותר את הקצוות על ידי מעבר מהבתים מלאי התוכחה אל פזמון הפופ-סול שכאילו יצא מהאולפנים של מוטאון. החיבור הסגנוני מתבטא גם באמירה המחאתית ושואב השראה משני הז'אנרים שצמחו בתקופה של מהפכות.
4. Harry Styles – Sweet Creature
הארי סטיילס פשפש היטב בתקליטים של הוריו. מהבומבסטיות הדייויד בואי-ית של הסינגל הראשון הוא עבר אל האקוסטיות של פליטווד מק פינת הפתיח הזה נשמע ממש דומה ל-Blackbird של הביטלס. גם כאן הוא מנסה להחזיר עטרה נוסטלגית. ופה מתחילה הבעיה. הוא יותר מעורר נקודות בזיכרון ופחות מפתח רגשות מקוריים. זה לחלוטין שיר שנאזין לו שוב ושוב ושוב, אך אם ככה ישמעו שאר השירים, נעדיף פשוט לחזור אל התקליטים בהם נבר.
3. Katy Perry ft. Migos - Bon Appétit
נואשות נודפת לרוב כשמביאים את הרכב ההיפ הופ הכי רותח להתארח בטראק שלך. רק שקייטי פרי מבינה עניין ולא מביאה את הקישוט מבלי לצקת תחילה תוכן משמעותי. במה שמסתמן כשיר הכי סקסי שלה, קייטי אילצה את המפיקים מקס מרטין ושלבק להוציא את הטימבלנד שבתוכם. ההפקה הרב שכבתית יושבת על ביט מורכב (כמו התלבושת שלה למט גאלה), כזה שמשתלט ואפילו גורם לנו להתעלם מפרי לפרקים. קייטי פרי פה להוכיח שאמני פופ טובים לא מזדקנים, הם ממציאים את עצמם מחדש.
2. Phoenix – J-Boy
לא ידוע מה קדם למה – האם אלו פניקס שנוצרו בשביל ששיריהם יעטרו סרטי אינדי, או שאלה דווקא סרטי האינדי שנוצרים רק בשביל להשתמש בשירים כפסקול. אחרי שהם כמעט נבלעו בחיבוק הדוב של המיינסטרים, הרכב הרוק-פופ הצרפתי חזר השבוע לעשות מה שהוא יודע לעשות היטב, שירים מסונתזים עם שיק של בלוגרית אופנת רחוב. מדובר בפאן טהור עם קריצה סנובית. הוא עוד לא יודע את זה, אבל הבמאי של הלהיט הבא של סאנדנס כבר כתב את הסצינה שתתהדר עם השיר הזה ברקע.
1. HAIM – Want You Back
שבוע שעבר האחיות לבית חיים הוציאו קטע ראשון אחרי ציפייה ארוכה. אמנם הגעגועים היו רבים, אך השיר נשמע פחות שיר ויותר ניסוי כלים מעניין ומרשים. ואז הגיע הקטע הנוכחי השבוע ונרגענו. חיים הן מסוג הלהקה שהיתה מסתדרת בכל עשור. הן לא נשמעות לאופנות ועסוקות בלכתוב פשוט שירים טובים. שלא כמו הארי סטיילס, הן לוקחות את השפעות הפליטווד מק והמייקל ג'קסון ולא מסתמכות רק על הנוסטלגיה. כך נוצרת יצירה שלא רק עומדת בזכות עצמה, אלא כזאת שעוד תעורר בעצמה זכרונות כשאחרים ירפררו אליה.