בשנת 1981, כשאנריקה איגלסיאס היה בן 6, התרחש האירוע שכנראה שינה את חייו של הספרדי הצעיר לנצח; בדצמבר של אותה שנה נחטף סבא שלו, חוליו איגלסיאס פוגה (אביו של חוליו איגלסיאס האגדי) על ידי המחתרת הבאסקית במדינה. סביו של אנריקה הוגדר כנעדר למשך שבועיים עד שלבסוף שוחרר על ידי הבאסקים ללא פגע. אירוע החטיפה השפיע רבות על משפחתו של אנריקה שלמען בטחונו החליטה לשלוח אותו ואת שני אחיו לארה"ב, הרחק מספרד, המדינה בה נולד.
וכך, עוד לפני שחגג את יום הולדתו העשירי, הוא מצא עצמו במרחק עשרות אלפי קילומטרים מארץ הולדתו, אבל לפחות ליד אביו, חוליו, שבאותם שנים כבר נחשב לכוכב בסדר גדול עולמי. הקריירה העמוסה של חוליו גרמה לכך שאנריקה ואחיו יגדלו רחוק מארץ הולדתם, אבל גם רחוק מהאב המצליח. אמנם הם "חיו יחד איתו", אבל למעשה מי שגידלה את אנריקה הצעיר הייתה עוזרת הבית של המשפחה, אלבירה אוליברס, אישה שהשפיעה עמוקות על חייו של אנריקה, ובהמשך הוא אף הקדיש לה את אלבומו הראשון.
באופן טבעי, בתור בנו של אחד אחד הכוכבים הגדולים בעולם, חייו של אנריקה נעו בין ארה"ב, יוגוסלביה (שם התגורר עם אמו במשך שנה), ספרד, וחזרה אל אביו וסיבובי ההופעות שלו אליהם התלווה. למרות זאת, אנריקה מעולם לא שכח את שורשיו והיה מקפיד להגיע פעם בשנה למדריד כדי לשהות לצד אמו. במהלך לימודיו בארה"ב, הוא גילה את חיידק הבמה המשפחתי שבאופן טבעי דבק גם בו, וההופעה הראשונה שלו על הבמה הייתה במחזמר "הלו דולי" בו הופיע במסגרת לימודיו בתיכון. באותו רגע אנריקה הבין שהבמה היא מקומו הטבעי, ולמרות שפנה ללימודי כלכלה באוניברסיטת מיאמי – עמוק בפנים הוא כבר הבין מה הייעוד שלו. כנראה שככה זה כשאתה גדל ליד אמן בסדר גודל כמו חוליו איגלסיאיס. הוא התאהב בבמה והחליט שהיא תהפוך לביתו הראשון.
במהלך לימודיו האקדמאיים הוא החליט להשתעשע קצת בשירה, לא סיפר לאביו, ביקש ממשפחתה של האומנת שלו קצת כסף כדי להקליט מספר דמואים לשירים עליהם עבד, והעביר אותם לאחד מאנשי יחסי הציבור של אביו עם בקשה אחת: "אני לא רוצה שאנשים יידעו שאני איגלסיאיס ואני לא מעוניין להיעזר בקשרים של אבא שלי. אני לא רוצה פרוטקציות!". פרנן מרטינז, איש יחסי הציבור קיבל את בקשתו של איגלסיאס הצעיר, ובעזרתו אנריקה הקליט קלטת דמו שכללה כמה שירים בספרדית ועוד שני שירים באנגלית. כדי להתרחק משם המשפחה האיקוני, השניים הציגו את אנריקה בתור "אנריקה מרטינז" – זמר מתחיל מגוואטמלה.
וזה עבד. חברת התקליטים הראשונה בה הוחתם הייתה Fonovisa Records, שהבינה שיש לה ביד כוכב בהתהוות, ואחרי מספר שיחות עם אנשי חברת התקליטים, אנריקה החליט לעזוב את לימודיו, ועבר לקנדה כדי להקליט את אלבומו הראשון. בשנת 1995, כשהוא בן 20 בלבד, יצא אלבום הבכורה שלו שנשא את שמו המלא – כולל שם המשפחה שכולם אוהבים לאהוב. באותו שלב אנריקה כבר הבין שכשרונו לא אמור להיות מושפע מהקשרים והייחוס של אביו והוא לגמרי יכול לעשות זאת בכוחות עצמו. האלבום הראשון היה כולו בספרדית ומכר כחצי מיליון עותקים בשבוע הראשון ליציאתו. אנשיו של אנריקה הבינו שמשהו גדול קורה – אבל החליטו קודם כל להתמקד בשוק הלטיני והוציאו את דיסק הבכורה בעוד שתי מהדורות מיוחדות בפורטוגזית (שהיה מיועד כמובן לשוק הברזילאי העצום) ובאיטלקית. גם בשתי השפות האלה הפך האלבום תוך זמן קצר להצלחה היסטרית.
חברת התקליטים הבינה באותו שלב שהילד מסוגל להתעלות על אביו, בטח עם שלל השינויים המוזיקליים של אותה תקופה, ויחד איתם ובעזרת דחיפה מאסיבית מצדם, איגלסיאיס הפך בסוף שנות ה-90' לאחד האמנים הלטיניים הגדולים בעולם, ולמעשה הוא מכר יותר אלבומים דוברי ספרדית מכל אמן לטיני אחר באותה תקופה. וכך, המהפך הלא מתוכנן בכלל, הושלם בענק.
השלב הבא בקריירה מבחינתו של אנריקה היה כיבוש השוק הצפון אמריקאי; השוק הלטיני כבר היה לגמרי שלו, וגם הוא וגם אנשיו ידעו שהכסף הגדול והקהל הגדול עוד יתר נמצאים בצדה הצפוני של אמריקה שם הקהילה הלטינית רק הלכה וגדלה משנה לשנה – בטח במיאמי שנחשבה לבסיס האם שלו. שנה לאחר אלבום הבכורה שלו חתם אנריקה על חוזה בשווי 48 מיליון דולר בחברת התקליטים Universal Music Latino וההיסטריה סביבו הגיעה לרמות שגם הוא עצמו לא ציפה להן – ב-1996 יצא אלבומו השני Cosas Del Amor, אלבום שלווה בסיבוב הופעות קצר, אבל כזה שהוביל אותו לאחד ההישגים הגדולים בחייו – בזמן שהוא מתמודד מול ריקי מרטין על משבצת הכוכב הלטיני הכי גדול בעולם, הוא הצליח לגבור על מרטין, והפך לאמן הלטיני האהוב והמצליח בעולם בשלל טקסי מוזיקה שונים בהם השתתף וזכה בפרסים. וכך, בפעם השנייה בחייו – המהפך שוב דפק על דלת ביתו, ומאותה שנה זה כבר לא היה משנה מה שם משפחתו, איפה הוא נולד ובאיזה שפה הוא שר – עד סוף שנות ה-90' הוא הספיק להוציא עוד שני אלבומים שמיצבו אותו בתור אמן בינלאומי ענק.
עם סיום הפאניקה העולמית סביב באג 2000, התחילה היסטריה מסוג שונה לגמרי כשאנריקה הוציא ב-2001 את אלבומו השני באנגלית Escape שכלל את הלהיט הענק Hero. השיר יוצא הדופן הזה התכתב בצורה ישירה וטרגית עם אסון התאומים שהתרחש באותה שנה, והבלדה המדהימה הזו הפכה ל"המנון" הלא רשמי של האסון הנורא והשיר התנגן בלי סוף בכל ערוצי הטלוויזיה והרדיו, טקסי זיכרון והלוויות ההרוגים. האפקט העצום של הפיגוע הנורא, יחד עם השיר שהיה כל כך מזוהה איתו, גרמו לכך ששוק חדש גילה את אנריקה – השוק הבריטי – וכך, יחד עם HERO, אנריקה כבש יעד נוסף והשתלט על מצעדי ההשמעות בכל רחבי הממלכה הבריטית.
לאורך כל העשור שאחרי הצלחת HERO אנריקה הוציא לא פחות מ-5 אלבומי אולפן, כולם מצליחים ומוצלחים, כשהבולט ביניהם היה כמובן Euphoria שיצא ב-2010 וכלל שירים בספרדית באנגלית. באלבום זה הוא שיתף פעולה עם מספר אמנים כמו אייקון, אשר וניקול שרזינגר. סינגל הבכורה של האלבום, "Cuando Me Enamoro", הוא שיתוף פעולה בין אנריקה וחואן לואיס גרה, והסינגל השני היה "I Like It" שבו השתתף גם פיטבול. אלבום זה הוכיח באופן מובהק כיצד אנריקה ידע לשלב בין קריצה לקהל האמריקאי (ודרכו לכל שאר העולם הלא לטיני), אבל גם שמר על המסורת מבית אבא ולא שכח את שורשיו הלטיניים. האלבום, באופן טבעי, הפך להצלחה משוגעת ואנריקה איגלסאיס קיבל את החותם הסופי על היותו כוכב בינלאומי ענק, בלי שום קשר לייחוסו המשפחתי.
למרות שהוא נחת כאן בישראל כבר ב-2003 והופיע במסגרת אחת ממסיבות הענק של ארקדי גיידאמק שהזמין אותו באופן אישי – הופעתו האמיתית והראשונה של אנריקה בארץ הייתה אחרי יציאת אופוריה, כשהוא נחת כאן ביוני 2011 וגילה את אהבת הקהל הישראלי שהתמסר למוזיקה שלו ולאווירה הלטינית אותה הביא.
למרות קריירה של יותר מ-20 שנה נראה שאנריקה תמיד ידע לחדש ולהתחדש, תכונה שמעט מאוד אמנים ידעו לאמץ וליישם. מאז הביקור ההוא ב-2011 הוא הספיק להופיע כאן פעמיים נוספות וגרם להיסטריה מוחלטת; זה קרה ב-2015 אחרי שמכר את כל הכרטיסים להופעתו בהיכל מנורה מבטחים מול 7,000 איש, אבל חוץ מהם עוד רבים נשארו מאוכזבים שלא הצליחו להשיג כרטיס, מה שהוביל את אנריקה (בצעד חסר תקדים) לחזור שוב לישראל, שבוע אחרי אותה הופעה כדי לכבוש שוב את לב הקהל הישראלי ששומר לו אמונים מאז ועד היום.
בכלל, זה נראה שמעולם לא הייתה לו תקופת שקט, לאנריקה, ובכל שנה הוא ידע להמציא את עצמו מחדש עם שיתוף פעולה מעניין או שיר יוצא דופן. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא בדיוק אותה שנה בה היה כאן בפעם האחרונה, 2015, אז הוא ואנשיו החלו להרגיש את המהפכה הלטינית שהולכת ומשתלטת העולם, והרבה לפני דספסיטו, ג'יי באלווין או ניקי ג'אם, הוא חבר לדסמר בואנו והשניים שחררו לעולם את Bailando, הלהיט העצום (כמעט 2.5 מיליארד צפיות ביוטיוב עד היום) שרבים מגדירים אותו כשיר שהיה החלוץ האמיתי של התפוצצות הגל הלטיני של השנתיים האחרונות.
מאז באיילנדו אנריקה מקפיד לשחרר להיטי ענק אחת לחצי שנה לפחות (כולל שיתוף הפעולה המקסים עם רותם כהן שלנו) ובעזרת ניהול נכון, בחירות מוזיקליות מדויקות ובעיקר הבנה מוחלטת של שוק המוזיקה העולמי, הוא הפך לתופעה יוצאת דופן בה אמן שהחל את דרכו לפני יותר מ-20 שנה נשאר רלוונטי לאורך כל הדרך ולא יורד מגדולתו אפילו לא לרגע. ולכן, מבחינת קהל מעריציו בארץ, שרק הולך וגדל מיום ליום, זה היה רק עניין של זמן עד שהוא יגיע לכאן שוב.
והוא מגיע. אולי בשלב הכי גדול בקריירה שלו. כן, זה קצת מוזר להגיד על אמן ששורף במות כבר יותר משני עשורים שהוא מגיע אלינו ברגע הכי גדול בקריירה שלו, אבל זה כנראה הסיפור של אנריקה אגילסיאיס – מי שכבר בתור נער צעיר רצה לעשות זאת לבד בלי עזרה משפחתית, כבש קודם כל את השוק הלטיני, השתלט על השוק הבינלאומי בעבודה קשה, והפך עם השנים לאחד מאנשי המוזיקה הכי מצליחים, מוכשרים ומבוקשים בעולם. אם בפעמים הקודמות שלו בארץ הוא הופיע רק במקומות סגורים, בהם תקרת האולם חסמה את גודל ההיסטריה, הפעם הוא מגיע לפארק הירקון, להופעה ענקית מול אלפי ישראלים מאושרים, תחת כיפת השמיים, כדי להוכיח לעצמו ולעולם שתקרת הזכוכית שמעולם לא הייתה לו נפרצה סופית. אנריקה איגלסיאס מגיע לישראל, ובשלב הזה בחיים שלו – אתם לא יכולים לאפשר לעצמכם לפספס את זה.