מונס זלמרלב מנדב גדג'
הרבה שנים לא הרגשנו ככה כלפי אי-זכייה באירוויזיון. למעשה כבר שנים שלא הרגשנו כלום לגבי האירוויזיון. עשור עבר מאז שפנינו נפלו כששירי מימון לא זכתה עם "השקט שנשאר", והשנה תחושות האכזבה חזרו ובגדול. ברור, היינו תמימים, חשבנו שהאירופאים ישכחו שהם שונאים אותנו ויבחרו בשיר שבאמת מגיע לו לזכות, "גולדן בוי". הכל היה שם: כריזמה בימתית, ביצוע מושלם, ובעיקר להיט מרים ומקורי שמשלב בתוכו ים תיכון ופופ מערבי. אבל לא, נבחר "הירוס" השבדי - שיר שנשמע כמו העתק של אביצ'י, עם שואו שמועתק מביונסה. זה לא רק נדב גדג' שצריך לקבל התנצלות, זה כולנו.
ג'יין בורדו מבחורות בשם עינב
ג'יין בורדו – לכאורה להקה חמודה ולא מזיקה שעושה נעים ברדיו ומקבלת חיבוק גדול ממעריצים ברחבי הארץ. בפועל: הם הפכו את חייהן של בנות בשם "עינב" לסיוט. למרות החן שיש בלהיט שלהם, "עינב", הוא סוג של שיר שנאה- קנאה לכל הבנות בשם הזה. מעל הכל אי אפשר להתעלם מהמחשבה שילדות קטנות בשם הזה יסבלו בהפסקות מקריאות "עינב עינב לכי תחזרי אל המושב". בטח אלה שבדיוק עברו לבית ספר חדש בעיר מהמושב. מוזמנים לחפש בספר טלפון ולהתחיל בסבב התנצלות, הצום נכנס בסביבות 18:00.
הראפר טונה מליאור מילר
גם הראפר טונה פרץ לתודעה השנה, וגם לו יש מילים שפוגעות. אמנם לא מדובר בפלח רחב של האוכלוסיה, אבל דין פגיעה בליאור מילר כדין פגיעה בכל מעריצה לשעבר של רמת אביב ג', וכאלו יש הרבה. בשיר "גם זה יעבור" הוא מחזק את הטענה שהזמן משכיח את הכל בעזרת דוגמאות לדברים שנעלמו מן העולם. כשהוא מציין את הקרוקס ואת הטמג'וצי אף אחד לא נפגע, אבל כשמציין ספציפית את ליאור מילר – זה לא נעים. ובעיקר לא נעים להודות שהוא צודק.
נתן גושן מאיתנו
עם כל הכבוד למשפטים כמו "היא מזמינה הפוך לשנינו", "ב-ים שישי בצהריים" או "את עושה מתוק כמו בוב שמרלי", יש קטע אחד שממש לא רצינו להידבק אליו: השריקה של נתן גושן ב"דברי איתי יותר". בניגוד לשאר הלהיטים שאפשר בכיף לזמזם ליד אנשים – השריקה הזאת היא הרסנית. אף אחד לא מצליח לשרוק את זה כמו שצריך, אף אחד לא יכול להצטרף אלייך ובכללי זה סאונד שמעצבן אנשים. נסלח לך הפעם, גם כי זה שיר מעולה וגם כי זה עדיף על "טודודודודו דודודודו דודו"
זמר אלבני מפאר טסי
"דרך השלום" בעצמו לא חף מאשמה, כאחראי על השתלטות מוחלטת על המרחב הציבורי. השיר הזה היה להיט כל כך גדול, שאנחנו חוששים שתינוקות שנולדו השנה יחשבו שהכביש קרוי על שם השיר ולא ההיפך. אבל הפושע האמיתי סביב "דרך השלום" הוא לא יוצר השיר אבי אוחיון שמצא את הנוסחה המושלמת, אלא הזמר האלבני שגנב אותה. בלי בושה או תשלום. הזמר בלרו, המגיע מקוסובו, שר באלבנית את גרסתו לפאר טסי, עם קרדיט למישהו אחר. אוחיון יצר קשר עם ההפקה בחו"ל, שהודו בדמיון (למעשה זה אותו לחן בדיוק), ושינו את הקרדיט לשמו. אנחנו עדיין בהלם שהם חשבו שלא נעלה על זה.