10. Prince Fox ft. Bella Thorne – Just Call
לא ברורה כל כך קריירת השירה של בלה ת'ורן, ילדת דיסני בעבר ופרסונה גרטה באתרי הרכילות בהווה. השחקנית מחזיקה בטייטל של זמרת למרות שלא נדמה שהיא כל כך רוצה להיות בעולם הזה, חוסר רצון שהעידה עליו בעצמה. פה נכנס לתמונה הדיג'יי פרינס פוקס שרצה להתניע כבר את הקריירה שלו וכנראה שאירוח של בלה ת'ורן הוא הדרך. לבלה אין שום נוכחות משמעותית מלבד השם שלה. היא נשמעת כמו עוד זמרת להיטי פופ-דאנס שדחסו את הקול שלה. שמיעה אחת והבנת את הסיפור ששמעת כבר אלף פעם.
9. Rudimental ft. James Arthur – Sun Comes Up
לאיזשהו רגע ב-2013, רודימנטל היו הדבר הכי לוהט. בזכות קטעי דראם-אנד-בייס מרוככים וזמרים מעולים הם חדרו לבועה שנדחקה בין הדאבסטפ ל-EDM. כעבור כמה שנים, כאשר באמצע יצא אלבום שהצליח בצפיות ביוטיוב אבל פחות בזיכרון הקולקטיבי, החבר'ה הבריטים הבינו שאי אפשר לעשות את אותו השיר שוב ושוב, אז הם פנו למחוזות חדשים, הטרופיקל-האוס. מישהו פה לא התעדכן והחליט לקפוץ על העגלה שכבר איבדה שניים מגלגליה. עם זאת, את היכולת שלהם לבחור זמרים מעולים הם לא איבדו, ופה מתארח ג'יימס ארת'ור שכמיטב הקלישאה יכול לשיר ספר טלפונים וזה ישמע טוב. כדאי שקלין בנדיט יקחו את המקרה של רודימנטל כתמרור אזהרה.
8. Weezer – Feels Like Summer (acoustic)
וויזר רצו שיהיה לנו קצת יותר נעים בקיץ הזה, אז הם פרגנו בגרסא אקוסטית לשיר המעולה שלהם שיצא לפני כמה חודשים. במהלך הפוך, את השיר הקיצי בטבעו ובשמו הם הפכו לקטע רגוע יותר שמתאים לרביצה על מחצלת בים. למען האמת, הגרסא הזאת אף עדיפה יותר. ההפקה המקורית הזכירה יותר מדי נוסחאות של להקות רוק-פופ איצטדיונים סטייל אימג'ין דרגונס, וכעת אפשר להיזכר שוויזר מעל הכל יודעים לכתוב שירים של כיף.
7. Tyler, The Creator ft. A$AP Rocky – Who Dat Boy
טיילור דה קריאייטור, אחד מהראפרים היותר שנויים במחלוקת אך אהובים, פיתח קראש על ליאונרדו דיקפריו. ליתר דיוק, ליאו גרסת 95'. לא רק שהפוסטר של השחקן מופיע בהתחלה של הקליפ החדש, אלא הוא גם מופיע בחלקו הסופי. אחרי שהפנים שלו מתפוצצות ומוחלפות בפנים של גבר לבן, הוא נוהג באוטו כאשר לצידו שחקן כפיל של דיקפריו. למרות האהבה החדשה בחייו, טיילר ממש לא רומנטי. הוא חוזר על הסאונד הרצחני של אלבום הבכורה Goblin, ומביא כתגבורת את החבר החדש אסאפ רוקי. חשבתם שטיילר איבד את רוח השטות הילדותית אך המפחידה? תחשבו שוב.
6. Arcade Fire – Signs of Life
זה כבר הסינגל השלישי, כולל קליפ, שאנחנו מקבלים בטווח של כחודש מארקייד פייר. אם השירים הקודמים היו די ברורים בשאיפה שלהם להיות פופ המנוני בהקשר חיובי, הקטע החדש לא החליט עם עצמו אם הוא קטע טראש שמנסה לחקות את האייטיז, או משהו מורכב יותר שמתכתב עם האח הרוחני ג'יימס מרפי. לאחר מספר שמיעות, ההתחבטות הזאת עובדת לטובת הלהקה בעיקר אם מתייחסים לזה כאל שיר שלא מנסה להיות רציני מדי עם עצמו ופשוט כאל מעברון אל השירים הבאים.
5. Mura Masa ft. Damon Albarn – Blu
שבוע לפני צאתו, המפיק הבריטי נותן הצצה לאחד משיתופי הפעולה היותר מסקרנים באלבום הבכורה שלו. דיימון אלברן, איש הגורילאז ובלר, מצטרף לקטע שמתרחק ממורה מאסה שלמדנו להכיר. כנראה בהשראת אלברן, השיר פונה אל מחוזות נסיוניים יותר גם במבנה וגם בסאונדים המרחפים שמופיעים ונעלמים. אז נכון שזה לא הולך לככב ברדיו, אבל הקטע מוכיח שיש למורה מאסה עוד הרבה מה להראות מלבד קטעי פופ מדוייקים.
4. Wale ft. Major Lazer, WizKid and Dua Lipa – My Love
יש משהו מאוד מרענן בשיר הטרי של וואליי שקיבל השבוע קליפ מילים מצויר. אין בו שום דבר חדש (הביט הטרופי קיבל קצת יותר כיוונון להשפעות פופ אפריקאי), ומופיעים בו כל השחקנים הקבועים. ובכל זאת הקטע מאוד משוחרר. אמנם כנראה כל חתיכה הונחה בקפידה, אך התחושה היא של כמה חבר'ה שהתקבצו לסשן חצי מאולתר. מה זה משנה שלא נזכור את השיר עוד שנה, הזמן הוא עכשיו, ועכשיו הוא הזמן הכי טוב לשמוע אותו.
3. St. Vincent – New York
אנני קלארק, מכוכבות הרוק הבודדות של הדור הנוכחי, החליטה לזנוח את הגיטרות ואת האלקטרו התעשייתי שאפיינו את אלבומיה האחרונים. הצלילים המזוהים עמה התחלפו בסאונד רך, עם נטייה לבלדות פופ מתפרצות. המזל הוא שעצם נוכחותה מספיק בכדי להעניק את הזווית החדה למה שהיה יכול בקלות להפוך לקיטש בלתי נסבל. אם למישהו דגדג באוזן האלבום החדש של לורד, אז שידע שזו לא טעות. ג'ק אנטונוף שעבד עם לורד מושך גם בהפקה בשיר של וינסנט ואם הוא אחראי על חלקים נוספים באלבום, יש סיכוי שהוא ימשוך אותה גם אל מעבר להרי האינדי והאלטרנטיב.
2. The National – Guilty Party
קשה מאוד לבקר שירים של הנשיונל. קולו של מאט ברנינגר הסולן הוא מסוג הקולות שאתה רוצה לשחות בתוכם או להתכרבל עימם גם בימי הקיץ הכי חמים. טוב שאין צורך להגיד דברים רעים עליהם. הסאונד החדש שהם עטו על עצמם, השפעות אלקטרו שבעיקר מבוססות בביט, מניע אותם קדימה ומוסיף עקצוץ בכמות הנכונה. והכי חשוב, השירים שלהם עדיין הדבר הכי מנחם בסביבה, לא פחות מגלידת בצק עוגיות.
1. Jay-Z – The Story of O.J
מעבר לשורה על היהודים שרבים פרשו אותה כאנטישמית, השיר שנבחר להוביל את האלבום החדש והכה מדובר של ג'יי זי הוא מסמך נוקב וביקורתי על גזענות שמתקבל אחרי שמחברים את כל הנקודות – החל מהסמפול ועד לקליפ, וכן, גם השורה ההיא. הסמפול של נינה סימון מתחבר לפזמון שאומר למעשה לא משנה איזה גוון עור שחום יש לך, אתה עדיין שחור. זה מתחבר לכותרת השיר המרפררת למשפט נגד שחקן הפוטבול או ג'יי סימפסון וספציפית לציטוט המפורסם שלו "אני לא שחור, אני או ג'יי". ואז מגיע הבית השני והלא מתנצל, שלוקח את הסטריאוטיפ של היהודי האמריקאי העשיר והופך אותו למקור השראה, לדרך היחידה שבה תהיה חופשי באמת. כל אלה מתעצמים בקליפ המצויר בו מופיעים דימויים גזעניים של שחורים. זה לא השיר הכי טוב באלבום החדש של ג'יי זי, זה גם לא השיר הכי טוב בהיפ הופ שמתעסק בגזענות, אבל זה השיר שגורם לך לזוז באי נוחות מהרגע הראשון ולא נותן לך שום נקודות יציאה להניע סתם ככה את הראש לפי הקצב, כי המציאות היא לא הדבר הכי נעים לשמוע.