"מגיל קטן תמיד רציתי לדעת איך עושים מוזיקה", מספר שגיא אביטבול. "תמיד כשהייתי שומע שיר רציתי לדעת איך ולמה וכמה. תמיד היו לי רעיונות. כשהייתי שומע שירים הייתי חושב מה הייתי עושה אחרת". אביטבול הוא אדם שיכול להגיד שהוא הגשים את חלום ילדותו והיום הוא אחד הדיג'יים הכי מבטיחים בארץ בעולם ההאוס והדאנס. אחרי שנים כדיג'יי חתונות מבוקש ויצירה של רמיקסים ללהיטים (שהפכו ללהיטים בפני עצמם), לפני שנתיים הוא התחיל ליצור מוזיקה מקורית. העבודה הקשה השתלמה ושני השירים האחרונים שיצר, "Kadawa" ו-"Stanga" זכו להצלחה ענקית, כשהאחרון כצליח במקומות מפתיעים בעולם, כמו טורקיה.
מה הייתה ההתחלה שלך בעולם המוזיקה האלקטרונית?
"אף פעם לא למדתי מוזיקה, ההורים שלי לא שלחו אותי ללמוד פסנתר או משהו כזה. כשהתחלתי לא היה יוטיוב ומקומות כאלו לראות מדריכים וללמוד. פשוט הורדתי תוכנות והתנסתי. לקח לי יותר זמן מאחרים כי לימדתי את עצמי והתפתחתי. תמיד שמעתי הכל - מיינסטרים, רוק, אבל מה שמשך אותי זה פופ ודאנס ופסי-טראנס. בהתחלה ניסיתי לעשות הכל, אבל בנקודה מסוימת הבנתי שאני אוהב את ההאוס הכי הרבה. מעבר לאהבה שלי לז'אנר אני מוצא את עצמי הכי הרבה כשאני עושה את זה".
ואיך הגעת לרמיקסים?
'עשיתי רמיקס לא רשמי ל'Danza Kuduro', זה היה אז הפסקול של 'מהיר ועצבני 5' וזה היה להיט מאוד גדול. מצאתי אקפלה ברשת וכמו יוצר מתחיל עשיתי רמיקס. הרמיקס תפס בצורה מטורפת בכל העולם, מיליוני צפויות בערוצים שהם לא שלי, אפילו לא היה לי ערוץ ביוטיוב אז. חודש לאחר מכן יצא אותו שיר בגרסה אנגלית בשיתוף פעולה עם פיטבול, ואז הגיעו אולטרה רקורדס שהיא אחת החברות הכי גדולות בעולם והם ביקשו שאני אעשה רמיקס גם לגרסה באנגלית, ואז התחיל הסיפור הזה לרוץ. הצלחה של רמיקס מאוד מעצימה שיר. כולם רצו קצת משגיא אביטבול ברמיקסים".
הרגשת קושי להצליח עם חומרים מקוריים שהם לא רמיקסים?
"ב-EDM זה היה קצת קשה בגלל שההולנדים והגרמנים שלטו ולא חיפשו לפרגן למדינות אחרות. אני לא יכול להאשים אותם, יכול להיות שהסאונד שלי לא מתאים להם, אני מודע לזה. אני לא חלילה אומר שהם לא בסדר ואני הכי בסדר. אבל מצד שני, ראיתי שזה גם לא קורה אצל עוד אמנים ישראלים. ראיתי שיש בסצינה הזאת סוג של קליקה, הם יעדיפו לפרגן לבחור אירופאי לפני שהם מפרגנים לבחור ישראלי. לאט-לאט הם מבינים שהם מפספסים הרבה וזה מתפוצץ להם בפרצוף, יש בישראל המון אנשים מאוד מוכשרים שמופיעים בטומורלנד ואיפה לא".
אז איפה חלה התפנית מבחינתך?
"אמנם הייתה לי הצלחה כשהארדוול ניגן קבוע טראק שלי שנקרא "Wolf", אבל זה לא הספיק. הבנתי שאני חייב להביא משהו שונה שיאפיין אותי בתור ישראלי כי כולם מנסים להיות כמו ההולנדים וכמו הגרמנים. הכנסתי דרבוקות למוזיקה אלקטרונית וקול של מואזין וקראתי לטראק 'קדאווה' על שם המשחק ששיחקנו כילדים. האופי של הטראק הוא מאוד שכונה, אז השם התאים לי. זה תפס וקלטתי שפתאום אנשים התחילו לחקות את זה. אני לא הראשון שהכניס מוזיקת עולם למוזיקה אלקטרונית, אבל הבאתי פה משהו מיוחד".
ואיך נוצר "Stanga"?
"אחרי שקדאווה הצליח התחלתי לעבוד על טראק שני. כל הזמן חקרתי שירים מכל העולם והגעתי לשיר בולגרי עממי. התחלתי לעבוד סביב השיר הזה, ותוך יומיים הטראק עמד. העליתי כל מיני טיזרים כאלה לרשתות החברתיות ואנשים ממש התלהבו וציפו לזה אז ידעתי שעליתי פה על משהו. כשהטראק יצא אמרתי שאני אמשיך את העניין של המשחקי ילדות וקראתי לו 'סטנגה'".
איך אתה מרגיש עם ההצלחה של הטרקים האלו בעולם הערבי?
"הבעיה של הפוליטיקה פחות מעניינת אותי, מעניין אותי שאני לא יכול להופיע בטורקיה כי אני מפחד. אני מת להופיע שם, יש לי המון מעריצים שם עוד הרבה לפני 'Stanga'. זה כבוד מאוד גדול - 80 מיליון איש ועוד במדינה מוסלמית ואני אמן יהודי מישראל. אני לא תופס את זה. זה פשוט עצום כל מה שקורה שם. אני לא יודעת פוליטית מה באמת הבעיות שלנו איתם, אף פעם לא התעניינתי בזה. אני יודע שהם אנשים מאוד חמים ומאוד יודעים לפרגן. חלקם מאוד מסורתיים ועל הפרינציפ הם לא ישמעו את המוזיקה שלי כי אני ישראלים, ואנשים גם מקללים ומגיבים לא יפה, זה קורה. תמיד יש גם את אלו. בשיחות עם אנשים אני תמיד מקבל אהדה ואנשים מאוד מפרגנים".
איך העובדה שאתה עובד כדיג'יי באירועים משפיעה על המוזיקה שאתה יוצר?
"אצלנו במדינה מדד לאם מוזיקה עובדת או לא זה אירועים, לפני הכל. אני, ברוך השם, עובד כל יום בחתונה, כל יום בעיר אחרת, בסוג של קהל אחר. לפעמים הקהל שומע מוזיקה שלי והוא לא יודע שזה אני - 'Stanga' זה להיט היסטרי וברוב המקומות אנשים לא מקשרים את זה אליי. ככה אתה יכול לדעת מה אתה צריך לשפר ואיפה אתה עומד. כמובן שזו אחלה פרנסה ובארץ כדיג'יי אין יותר מדי אפשרויות. אני מחכה לפרוץ בעניין של הופעות בחו"ל ולהגיע למקומות שאני רוצה להגיע אליהם ואז אולי לעזוב את החתונות".
מה החלום הכי גדול שלך בתחום?
"יש הרבה דיג'יים שהחלום שלהם זה להופיע בבמות הכי גדולות ולהיות לצד הדיג'יים הכי חזקים וזה מה שעושה להם את זה. אני אשמח לעשות את זה ולא שולל את זה לרגע, אני החלום הכי גדול שלי בתכל'ס זה להפיק מוזיקה לאמנים גדולים כמו בריטני וריהאנה. להגיע לתעשייה בארצות הברית ולעבוד משם. אני ללא ספק חושב על מעבר.לא סתם קוראים לארצות הברית ארץ האפשרויות, האפשרויות שם בלתי מוגבלות. עם כל זה שאנחנו בעידן מתקדם עם האינטרנט והכל, צריך להיות שם פיזית. אני חושב שאני חייב לעצמי את הניסיון הזה ואני מאמין שזה יקרה מתישהו".