בשבוע שעבר מצאתי את עצמי ברשימת המוזמנים ליום ההולדת של טל. הפרצוף של טל מלווה אותי כל חיי, מבית הספר היסודי ועד הקרחנות של דרום אמריקה, כשעוד מפגש ועוד שלום חולף הצטברו לחברות אונליין של מפגשי פה ושם, ביניהם יום ההולדת הזה שנקבע במועדון הגאנגו במערב ראשון לציון – קלאב בן פחות משנה שעובד על ליינים קבועים. נחשו מה הקונספט? מסיבת טראנס. הסיפור שלנו להיום לא יתרכז במסיבת יום ההולדת של טל, אלא בבירה "של האחרי". לשיחה קטנה על הבר התיישבתי עם הבחור שהיה אחראי על חתימת הערב, קובי לוי או בשם הבמה שלו דיג'יי קרוקולוקו.
הבחור בן ה- 2 הוא מאותם החבר'ה שסוחפים אחריהם מאות בליינים להתפרק תחת השמש הקופחת או להישטף תחת עננים שחורים, הכל בשביל ווליום גבוה תחת כיפת השמיים. הביקורת השבועית על מיינסטרים ומפיות מעופפות תתעכב מעט, לטובת ראיון עם מי שמוכן לדבר על לסצנת הבילויים הכי מחתרתית וסודית בישראל, שמשנה מעט את פניה בשנה האחרונה.
"הסצנה". מה קורה בימים אלו?
"האמת שסצנת הטראנס פורחת בימים אלו. הטראנס הפך למיינסטרים, הוא בכל מקום, בכל מועדון, בכל חתונה, פסטיבלים שנערכים ימים שלמים מצליחים לאכלס עשרות אלפי בליינים מבסוטים וברשימת הדיג'יי מגזין אפשר למצוא מתוך 100 אמנים כמה ישראלים. יחד עם זאת יש מרגישים שינוי בשטח. הטור שלך הוא די הסצנה ממשנה בימים אלו את הדי.אנ.איי שלה בגלל פחד וחוסר מוטיבציה של מובילי הסצנה לעמוד מול גופי האכיפה בניסיון להגיע להסדר".
מה זאת אומרת שינוי די.אנ.איי?
"זה ישמע לך מוזר, אבל רוב מסיבות הטבע כבר לא מתקיימות בטבע. סצנת הטראנס היא הפכה לנרדפת והולכת לאט-לאט לאיבוד. המשטרה מבצעת מלחמת חורמה מול מפיקים ונגנים ובשנה האחרונה החל תהליך שמצביע על כניעה: במקום שטחים פתוחים – האנגרים וקלאבים. יש כאן בעייתיות. הנושא המרכזי של מסיבות הטבע, הוא הטבע. המוזיקה היא תמיד אלקטרונית אך זה לא הנושא העיקרי, החיבור של האדם עם הטבע והחופשיות לרקוד במרחב אישי גדול היקפים הוא העניין. המעבר של אמני הטראנס ממסיבות הטבע לקלאבים הסגורים נשמע אולי תהליך טבעי אך הוא סינתטי לגמרי. מאבק המשטרה נובע מתוך לחץ ציבורי שנוצר בעקבות תדמית שלילית שיצרו כל מיני בעלי עניין".
אתה טוען בעצם שאתם כלי ליחסי ציבור של גופים ספציפיים בכדי לתפוס כותרות?
"המשטרה מובילה מאבק עיקש מול 'עבריינים' שמשתלטים על קרקעות או מול 'צרכני סמים קשים' וזה חשוב, אבל בוא נגיד את זה כך: כל סיקור של החרמת רמקולים, מעצרים של סוחרי סמים קטנים או כתבת רקע על בחור שהתייבש בגלל מסיבה כזו או אחרת – זה לא סתם. הכותרות האלו משמשות מישהו".
הסצנה רחוקה מלהיות תמימה או נקייה.
"המרחק גדול בין מה שהאזרח הפשוט יודע על אופי המסיבות האלו לבין המציאות בפועל. תכתוב בגוגל מסיבות טבע. ותמצא אזכורים של אלכוהול, סמים, כימיקלים, אלימות, השתלטות על קרקעות, סכנות ובעיקר יחסי חתול ועכבר עם רשויות החוק והאכיפה. תדמיתית הסצנה הרוסה לגמרי וזה מבאס. אבל הבעיה האמיתית היא כשנוצרת רדיפה ופגיעה אמיתית בסצנה שאחראית לא רק על הנאתם של עשרות אלפי בליינים מידי סופ"ש, אלא גם בפגיעה בסיכויי ההצלחה של אמנים קטנים לפרוץ ולהפוך לדבר בעולם המוזיקה האלקטרונית. שמות כמו אינפקטד מאשרום, סקאזי, אנדר קאבר וגדולים אחרים צמחו בדיוק כמוני בשטחים הפתוחים. המדינה מתגאה בכך שישראל היא חממה לפריחת אמנים שמצליחים בחו"ל, אבל היא גוזרת את הקופון כשלא מגיע לה – היא לא מעודדת, והיא נלחמת בסצנה שגידלה אמנים בסדר גודל עולמי יותר מכל חברת הפקות ישראלית וזה די אבסורד".
בוא נדבר קודם כל דווקא על הבעיה התדמיתית.
"אין במסיבות הטבע יותר סמים, קלים וקשים כאחד, יותר מאשר בכל מועדון בתל אביב. ההשוואה בין סצנת הטראנס לקלאבים השונים לא הופכת את השימוש בסמים במסיבות שלנו למעשה כשר ובטח שלא לחוקי, אבל הסטיגמה השלילית על הסצנה שלנו מסרבת להשתחרר כי אין לאנשים באמת יכולת למדוד איפה ישנם יותר נגעים שליליים. למרות כל האישורים, המצלמות והמאבטחים - עימותים, מכות ואפילו דקירות שהופכות למעשי רצח טיפשיים הם חלק בלתי נפרד מהנוף של המסיבות העירוניות. מתי פעם אחרונה קראת אייטם על מעשה אלימות כלשהו במסיבת טבע?".
למה יש שם פחות אלימות?
"רוב הקוראים יגידו 'כולם מסוממים ומאושרים – איך תהיה אלימות?', אבל הרוב המוחץ של הבליינים שלוקח חלק במסיבות הטבע לא משתמש בסמים. כל מי שלקח חלק במסיבת טבע יוכל לספר לך על הכיף בלרקוד באוויר הפתוח ובלשבת על מחצלת עם החבר'ה שלך תוך האזנה למוזיקה קצת שונה מהפלייליסט בתחנות הרדיו. גם הורים לילדים מגיעים כדי למצוא מפלט משגרת היומיום ולהתפרק באופן קצת שונה מאשר לשבת בעוד בית קפה. כל מי שלקח חלק יוכל לספר על מסיבות בלי תהליכי סלקציה שגוררים עימותים עם מאבטחים ובטח שלא תמצאו כאן גברים שמחפשים לריב על בחורה. מסיבות הטבע מדברות על חיבור בין האדם לטבע, בין אדם לאדם ועל אהבה, בגלל זה לא תמצא כאן אלימות – לא בגלל סם כזה או אחר".
מה אתה מצפה שיקרה בעקבות הראיון?
"כל מה שאני יודע לעשות זה מוזיקה. למוזיקה שלי אין מקום בפלייליסט של תחנות הרדיו ולא באולמי חתונות. אני עושה מוזיקת טראנס וקהל המאזינים שלי נמצא ברחבות השטחים הפתוחים וזה משהו שהמדינה צריכה להבין. בכדי לקיים מסיבה תחת כיפת השמיים רשויות החוק דורשות אין ספור תנאים בירוקרטיים מייאשים ויקרים בכדי לוודא את שלומם של המבלים. אנחנו מייצאים לחו"ל אמנים שמנגנים בפסטיבלים ענקיים שמכילים יותר אנשים מאשר 5 פעמים קיסריה, אמנים שמכניסים למדינה סכומי כסף אדירים, עושים יחסי ציבור ומהווים תירוץ תיירותי וסוחבים על גבם קהל מעריצים גדול יותר מאשר מספר המעריצים של כל זוכי כוכב נולד, דה וויס, הכוכב הבא ואקס פקטור לדורותיהם ביחד. לא חכמה להתהדר תחת כותרות בומבסטיות כמו 'ישראל היא מעצמת הטראנס העולמית' כשאין שום גוף שבאמת מכיר בנו".
אתה חוזה שינוי?
"אני סקפטי. לאמנים נמאס להיכנס ראש בראש עם המשטרה, כל כניסה עם הרכב לשטח מכניסה אותנו לטיפול במוסך שעלותו גבוהה יותר מאשר הסכום שאנו מרוויחים להופעה וזיהוי הפתרון הזמין בצורת המועדונים הקטנים נראה פתרון יעיל. זאת טעות! מי שימשיך לתקלט במועדונים במקום להופיע בשטח יפסיד את הקהל שבנה במשך שנים. מועדונים הם סצנה אחת וטבע זאת סצנה אחרת. המועדון הוא אחלה כלי לחשיפה וגם אחלה של שינוי אווירתי מידי פעם, אבל אם נוותר על המקום, נוותר על המוזיקה. אני לא חולם על פריצות ואנרכיה אבל בהחלט רוצה גמישות וניסיון להסדיר את הפערים בינינו לבין גורמי האכיפה הרלוונטיים. אני לא רוצה לחיות תחת זכוכית המגדלת של הרשויות ועדיין לא בשל להיות הגדי וילצ'רסקי של המאבק שלנו, אך בהחלט כאן בכדי לנסות להזיז משהו. אני אמנם רק בן 22 אבל הראשון להרים את הכפפה. מקווה שאחרי הקריאה השקטה שלי אולי בטעות תתחיל התנעת תהליך של שינוי בסיפור שלנו".