"עזיבת בעלי השליטה במועדון לטובת פרויקטים אחרים, הותירה את שאר השותפים במסלול הבטוח לסגירה", כך טוען י', בליין קבוע המקורב לבעלי מועדון החתול והכלב. "הם לא הצליחו להמשיך לפמפם את העסק כמותג המוביל והמתחרים שעמדו עד לאחרונה בצל, הצליחו למכור חבילות ריגושים לבליינים, שאיבדו עניין במרתף הוותיק".
סלקציות, סלבס, פרשיות סמים, הפקות חוץ, אמנים מחו"ל והמון עמימות מסקרנת - נראה היה כי כל קו מנחה לחיי לילה פרועים הומצא בקומת המרתף ברחוב קרליבך. לפני כחודש וחצי זה נגמר סופית, המועדון נסגר. כנביחת סיום הבאנו לכם את היללות האחרונות של כמה מהאנשים שיוכלו לספר על הדבר הכי טוב שקרה לחיי הלילה בישראל, על הסיבות לסגירתו ועל העתיד להתחולל במתחם הבילויים הכי סוער שהיה כאן מקום המדינה.
עידו רומי, גם הוא מוותיקי הקבועים, מחזיק בבעלותו משרד יחסי ציבור ומועדון משלו באזור המרכז. הוא עוד זוכר את ימיו כבליין צעיר שגדל במועדון הברקפסט, עושה דרכו אל סצנת החתול המתהווה: "אני יכול להגיד שמלבד המוזיקה, אהבתי לחתול נוצרה בעקבות הרגשת 'החלל החיצון'. פיוז'ן של אנשים רגילים שמתכנסים במעין פייט קלאב, בורחים מהשגרה לתוך מחילה חשוכה, שמכילה עולם שלם של סצנה תרבותית שמקדימה את זמנה. אני קראתי לזה 'להוציא את השד לטיול', כי בכל אחד קיים שד כזה, אמנם במידות שונות, אבל בחתול והכלב ידעו לספק את הצורך. יכולת לברוח לעולם אחר ולהרגיש חוויה אחרת ללא מילים, רק עם צלילים חלוציים כאבן דרך בסצנה התל אביבית והעולמית".
הצלילים החלוציים, אותם מתאר רומי, הגיעו עם כניסתם של אמנים רבים לחלל החשוך, ביניהם גיא מנצור, ללא ספק אחד השמות המובילים שיצאו מגבולות ציון אל הסצנה הטכנואידית העולמית. בשיחת טלפון קצרה הוא משייך את הצלחתו לחממה שמצא במרתף הנודע: "אני והחתול נפרדנו לפני כשנתיים, לאחר שהקריירה האישית שלי החלה להתפתח בחו"ל והפוקוס שלי כבר היה במקום אחר. נכנסתי לחתול כשהוא היה בן שנה ותוך זמן קצר הפכתי לרזידנט ולאחראי על התוכן המוזיקלי. בהמשך גם הפכתי לאחד הבעלים. המועדון הפך לי לבית ונתן לי לחוות התפתחות מקצועית, בין אם מוזיקלית ובין אם בהבנת הקהל. הבית הזה שימש כלונה פארק לאמנים שיכלו לתת את כל מה שיש להם ולהשתלב לאט בסצנה המתגבשת. עם שבעה ימי פעילות, שיתופי פעולה עם חברות בגדים, הפקות בחו"ל ואין ספור פעילויות אחרות, הצלחנו לשנות את התפיסה בכל הקשור לשאלה 'איך עושים חיי לילה בתל אביב?'".
אתי מארק היא שותפה בין שותפים כבר מיום הפתיחה. בהתרגשות היא מספרת על הבשורה שהביאו לעיר ועל העובדים שהפכו אנשי לילה מרכזיים בארץ ובעולם: "החתול היה חדשני בכל הקשור למוזיקה, סטייל וחווית אירוח שהפכה אישית למרות הגודל וההמוניות. הבאנו את כל ההשפעות החשובות שהחלו במועדונים הגדולים בעולם החל מהתאורה ועד הסאונד, מסיבות עם אמנים בעלי שם עולמי וקיום הפקות חוץ ששמו את תל אביב בשורה אחת עם ערים כמו ניו יורק וברלין. קשה למנות את מספר האנשים שהחלו דרכם בחתול כברמנים, דיג'יים, סאונדמנים ואפילו תאורנים מתחילים, שהפכו עם הזמן לבעלי ברים ומועדונים, מפיקים מצליחים ואמנים שכובשים במות בחו"ל".
יכול להיות שהסיבה לסגירה היא ריבוי המתחרים שאתם עצמכם יצרתם?
"הרבה חושבים שריבוי התחרות אתגר אותנו. אני אפתיע אותך ואספר שהחתול, למרות האתגר, שמר על עצמו במקום הראשון, משך עוד מבלים ונהיה הרבה יותר מעניין. הסגירה באה כי קצת התבגרנו. עם הזמן כל אחד מהשותפים מושך לכיוון קצת אחר, שותפים עוזבים, שותפים מצטרפים ובסוף, עם כל האהבה, זה מעייף לרדת ולעלות במשך 9 שנים באותן המדרגות. לפעמים צריך לדעת לעצור ולחפש כיוונים חדשים. לסיכום אני יכולה להגיד שאם הקירות היו יכולים לדבר, אז הכתבה הייתה כותבת את עצמה וכל שנותר לי הוא לאחל באמת מכל הלב בהצלחה לחברים החדשים שנכנסו למבנה הבילויים הכי לוהט שהיה בישראל אי פעם".
האם סגירת החתול והכלב היא באמת תוצאה של מיאוס בשגרת עבודה סוערת בת 9 שנים?
"9 שנים זה המון זמן על גבי תווית חיי המדף הקצרים של חיי הלילה המקומיים, אבל גם לחתול היה תאריך תפוגה", טוען א', בעל מועדון מתחרה גדול בעיר. "הם עשו הפקות משוגעות וטובות, אבל תל אביב צועדת אל עבר עידן חדש, דור בא ודור הולך. אין מה לחפש יורשים, רק לחכות שהזמן יעשה את שלו".
אז מה הלאה? במידה ותהיתם, לא תמצאו את שערי החתול סגורים. אל כמה מהשותפים המקוריים של החתול, מצטרפים בעלי השליטה של מועדון השלוותה הקיצי, במטרה לבנות אלטרנטיבה חורפית ולוהטת.
"שיפצנו את המבנה בדרך להפיכתו למועדון חדש שיפעל תחת השם 'פיינשמייקר אנד פישר'". מציין רל נדל, מבעלי השלוותה ובעבר אלנבי 58 המיתולוגי. "המקום יפעל 7 ימים בשבוע ויכלול שני ליינים משתנים של מוזיקה אלקטרונית, אותם יובילו דיג'יים מובילים מהארץ ומחו"ל. בשאר השבוע יופעלו ליינים של מוזיקה ישראלית, מוזיקת היפ הופ ומוזיקת מיינסטרים, שירכיבו את המתכון למועדון מוביל וחדש בעיר ללא הפסקה".
אם לפשט את הסגירה של החתול והכלב, אפשר להבין שמדובר בתוצאה של חילופי דורות. בשביל דור הבליינים הקודם, שיתוף פעולה עם מעצבי אופנה מקומיים היה נשמע כמו התגלות, דור הבליינים של היום כבר הפסיק להתרגש מדיג'יי שהוטס במיוחד לנגן עבורו. אנחנו דורשים שלא יהיה צפוף אבל מתלוננים כשריק, אלכוהול זול אנחנו תופסים כמזויף וצ'ייסר שהתעכב דקה או שתיים יכול להוביל לשיימינג אכזרי בדף הפייסבוק של העסק. המועדון צריך לשרת את הבליינים ולא הבליינים את המועדון, אבל הספקנו לשכוח שמאחורי הקירות האקוסטיים, בדרך כלל מתחבאת השקעה גדולה של אנרגיה, זמן, וכן, גם כסף.
לפני כחודש וחצי הגעתי למסיבה האחרונה שהתקיימה במקום שנקרא עד לפני רגע החתול והכלב, זה הרגיש עצוב. לא על עצם הסגירה, אלא על עדות האופי שהיא מותירה עלינו. איבדנו ריגוש אחד ואנחנו במרדפים אחר ריגושים אחרים, בזמנים אחרים ובמקומות אחרים. בין המרדפים, דור בליינים שלם הצליח לאבד את המקום הכי טוב שהיה כאן אי פעם. לפני שנאבד עוד מוסד כזה או אחר, שווה אולי לעצור מלרדוף ולנסות ליהנות מהרגע ומהחוויה במקום בו אתם מרגישים שמצליחים לגעת בכם, רק בכם. מאיו מאיו - האב האב, בפעם האחרונה בהחלט.