ערב שישי האחרון היה סוער במיוחד. לרעשי הרעמים ודפיקות הברד על גג הבית, קבוצות הוואטסאפ השתוללו תחת ויכוחים סוערים האם לצאת או לא. חוסר היענות מצד אין ספור חברים שהחליטו להחליף את המסיבה בהתכרבלות מתחת לפוך ואת הצ'ייסר בשוקו חם הובילה אותי בסופו של דבר לערב ביתי אצל חברה שחזרה מרילוקיישן, איזה דיכאון. מיקום הישיבה היה בפתח תקווה, לא מקום עליו הייתי בונה לקביעת שיא בלייני חדש.
אחרי שעתיים של זיבולי שכל על מה חדש ומה קורה עלתה ההחלטה למנף את הערב הכבוי. תל אביב נראתה רחוקה, הרצליה לא באה בחשבון ופתח תקווה מציעה בעיקר בתי חולים. "מה נעשה?" שאלתי. "הפתעה!" בהתעקשות מוזרה ענתה הקאמבקית. אחרי 3 דקות נסיעה מצאתי את עצמי עומד מחוץ לבר בפאקינג פתח תקווה. האם הגעתי לשפל בלייני חדש או דווקא מאחורי המארחת מתחבא מקום שישנה את כל התפיסה המקובעת על חיי לילה בתל אביב בלבד? נדליק את הזרקור.
מיקום
רחוב אבשלום גיסין רחוק מלהיות שדרת הבילויים של פלאיה דל כרמן במקסיקו. הרחוב לא מזמין, חשוך, אפרורי ותנועת אנשים לא נראית באופק. אחרי הלוך חזור ו- 4 ליטרים של מים ספוגים בג'קט הגענו לכניסה הצדדית. בעלי עסקים יקרים, אל תתנו ללקוחות לנוע הלוך חזור בחיפוש אחר הכניסה – זה מייאש, במיוחד בגשם. שימו שלט גדול ומזמין שישנה את כל הספתח ויעלה את רמת הריגוש. המארחת חייכנית ומפנה אותנו בלי דאווין מיותר לחלל בעיצוב מודרני בגוונים חמימים. המקום מחולק לשני מפלסים: אחד נמוך עם בר מרכזי ורחבונת קטנה למפזזים ומפלס שני מוגבה ופרטי יותר להימנעות מהתמנגלות – חבל, בואו לרקוד. אנחנו בחרנו דווקא לשבת למטה בניסיון להבין מה קורה כאן.
מוזיקה
כולם עושים היום מיינסטרים, כולם רוצים להיות חלק מאותה שבלונה נוחה ובסופ"ש הזה קיוויתי למשהו אחר. את הפיקוד בעמדת הדיג'יי שניצבת ממש מול הכניסה תופס בחור בשם סער לגזיאל. נתחיל מהסוף - המוזיקה כאן היא מיינסטרים ברור. הקהל מגיב יפה, אבל זאת לא חכמה. גם אם סבא שלי יעמוד בעמדת הדיג'יי, ילחץ פליי על "מסיבה בחיפה" ויניף את היד למעלה, כולם יריעו לו כאילו היה סקאזי. לעומת זאת, כל להיט שהפך כבר לסחוט יצליח לחשמל קהל ולהוסיף לו רובד של נוסטלגיה, את זה לגזיאל מבין.
מעברים בין "Drop it Like it's Hot" של סנופ דוג ל-"Candy Shop" של 50 סנט מצליחים לדגדג את הרגליים של הבליינים ולהזיז אותם כמו ילדים ברזילאים שגדלו בפאבלות. אולי זה יראה מובן מאליו שאנשים מכירים כל מעבר וכל ביט בשירים שהניבו מעל 100 מיליון צפיות לקליפ, אבל בהחלט זה לא מובן מאליו להשמיע מוזיקה שנשכחה מאחור ולהשתמש בה. לגזיאל מצליח למתוח את גבולות המיינסטרים הבנאלי ולבחון את יכולת הקהל לעמוד מול שירים שדי עבר זמנם, ללא ספק מבחן שעובר בהצלחה.
קהל
אחד הדברים שאני שונא זה את המושג "קהל יפה". יחצנים ובעלי מועדונים שונים פיתחו מושג שהצליח למסגר את כל גועל הסלקציה של חיי הלילה תחת הגדרה מתנשאת שאין לה מקום בעיניי ואנחנו, כמו ישראלים טובי, בולעים את הפיתיון הזול ונעמדים בתור הממתינים בניסיון לקחת חלק בקהל הוונאבי מאגניבים.
מי הם ה"קהל היפה"? סטודנטים שעברו סלקציה עם חזות אשכנזית בדרך כלל, כיס מלא בשטרות לבזבוזים וכמובן לוק שמתיימר להקבלה כלשהי עם הטרנדים האופנתיים של לונדון או ברלין. את כל אלו מלווים כמה היפסטרים לשבירת ההומוגניות ויש לנו סלט בלייני חסר טעם עם תיבול נחמד. אל תטעו - אין כאן לא לונדון ולא ברלין. אין בעיה להיות בליין עם כל המאפיינים שנכללים למעלה. יש בעיה כשנוצרת הפרדה ברורה בין אלו שכן ואלו שלא – הקהל אולי נראה טוב אבל בנאליות בשילוב סלקציה זה רע.
בקאסה 61 אין מקום למושג הארור ואין כאן זכר ל"קהל היפה". יש כאן חבר'ה בני 21 פלוס שבאו קצת לרקוד ועל הדרך לבדוק מה המרחק בין צ'ייסר לשירותים. אני בעד חוסר תיעדוף וסלקציה מרושעת ואותי זה קונה. עוד מקום תל אביבי זה משהו שבא והולך, מקומות שקמים באזורים בהם הלילה הוא לא השיחה היומית יישארו לנצח. קהלי בליינים נבנים בזכות בעלי עסקים אמיצים – תראו מה נהיה בראשון לציון או בירושלים, מהפכה פריפריאלית. המילה הטובה חייבת להיאמר ומי יודע אולי אלו ניצנים ראשונים לבניית קהל בליינים חדש, אמן!
וייב
הכל עובד פה בקצב טוב ואני נשרט על זה. יש כאן משהו שמגניב אותי ואני מנסה להבין מה. אחרי עוד שלוק ועוד צ'ייסר באופן מפתיע דברים מתחילים להתחבר. למרות האופציה להזמין משקה בודד כדי להעביר איזה סמולטוק, הרוב המוחץ של הבליינים כאן מתחייב להזמנת מסלולי שתייה. לכל מי שיצא לשבת אי פעם בבר מסלולים יודע שיש רק אופציה אחת: להשתכר.
איך אנחנו אוהבים להרגיש שדפקנו את המערכת – "תמורת כמה עשרות שקלים אני אשתה עוד ועוד עד שהבר יפסיד עליי". יש לי סוד קטן בשבילכם, אי אפשר לנצח את הבר. אבל דבר יפה קורה כשהקהל מרחף בתחושת "דפקתי את המערכת". הוא רוקד, ורוקד טוב – יש לו רחבה קטנה ויש לו מוזיקה מרימה. המקום מלא? כולם בראש טוב? יש מוזיקה טובה לשליטה בבליינים? יש וייב, תודה רבה.
לכיוון הבית
הטור השבועי שלנו שם בפניו מטרה לפתוח בפני קהל הבליינים אופציות בילוי חדשות ולשחרר מאזור הנוחות של הסופ"ש. הפעם הרחקנו לכת והגענו לפתח תקווה, אולי יעד הבילויים האחרון אותו היינו מעלים על דעתנו. - אולי בגלל אין סוף האופציות בערים השכנות, אולי בגלל מיתוג בתי החולים כגולת הכותרת של העיר או אולי בגלל בורות. בשביל זה אנחנו כאן. הקאסה 61 אמנם לא בשורה חדשה לעולם שתסגור את מיטב המועדונים בתל אביב, אבל ללא ספק מהווה אחלה של ציוד רפואי לטיפול בחיי הלילה של העיר.
מחירים:
מסלול כחול ריפיל 69 ₪: הייניקן / גולדסטאר / מחייה 13 / מאלטז / למברוסקו / מידורי / פידג'
מסלול אדום ריפיל 99 ₪: קורונה / רוסקי סטנדרט / בושמילס / ערק / טובי / גורדונס
מסלול צהוב ריפיל 119 ₪: גרייגוס / ואן גוך / מרדסו / קסטיל רוז' / בקרדי / בלאק לייבל / ג'ק דניאלס
- צ'ייסר לבחירה מהמסלול בתוספת 7 ₪